שלום רב,
אבקש מאוד שתנסו לייעץ לי עד כמה שניתן.
אני אישה בת 41, נשואה ואם לשני ילדים. בחמש השנים האחרונות אני סובלת מאוד מדימומים קשים בזמן מחזור, עד שהגעתי למצבים של שטפונות ואנמיה ונזקקתי לעירויים של וונופר (ברזל לתוך הווריד). במהלך השנים האלה נוסו עליי תרופות שונות ומשונות כי המקור לדימומים לא אותר מעבר לעובדה שהיה שיבוש הורמונלי כלשהו, כך בממצאים של ביופסיה שנעשתה לרירית הרחם, וכן, מבנה רחם אדנומיוסיס (מקווה שכתבתי את המילה נכון...).
קיבלתי ביפסטון ופרוליגיטון ועוד מיני תרופות, רובן לא עזרו ואם עזרו - לזמן קצר בלבד והכול חזר ובגדול.
עברתי שתי היסטרוסקופיות עם גרידה חלקית ושוב, הייתה הקלה לשנה, שנה וקצת, והכול חזר.
לאחרונה, הוחלט לעשות לי ניתוח בלון שאיני זוכרת את שמו המקצועי אבל המטרה היא להכניס בלון לרחם, למלאו במים רותחים ולשרוף את הרירית. נאמר לי שההצלחה היא של 85% וכי זה בעצם המוצא האחרון לפני כריתת רחם.
התבקשתי לקבל שלוש זריקות דקאפפטיל 3.75 לפני הניתוח על מנת לשטח את הרירית למינימום ובכך להבטיח את הצלחת הניתוח.
קיבלתי כבר שתי זריקות.
שאלתי היא:
מה דעתכם על הניתוח הזה? האם הוא באמת המוצא היחיד לפני כריתה? האם הוא לא מסכן את הרחם בכך שעלולות להיווצר צלקות בדופן הרחם ואולי יתפחו תאים סרטניים?
מה הוא זמן ההתאוששות אחרי ניתוח כזה? נאמר לי שאתאשפז עד למחרת היום ואתאושש תוך יומיים, אבל נראה לי שזה רחוק מלהיות ממש נאמן למציאות.
מה יקרה אם אדחה את הניתוח? האם לקחתי סתם ולחינם את זריקות הדקאפפטיל? האם אצטרך שוב לקבל אותן בעתיד לפני ניתוח כזה, אם אחליט בסופו של דבר לעבור אותו?
הניתוח נקבע ל- 30 בדצמבר ויש לי עוד זריקה אחת לקבל בעוד כשבועיים.
אני אשמח לתשובה מקיפה ככל שניתן.
תודה לכם.
