שאלות.
זה נשמע שאתה ה"בוגד" העיקרי. כלומר שלאשתך היה מקרה יחיד ולך יותר.האם זה התפוצץ רק כשגילית שגם לה היה מישהו מהצד והיא העלימה עין כל הזמן מבגידותיך או שהפיצוץ היה הדדי? ולאחר הפיצוץ באמת סיכמתם שכל אחד ימשיך במעשיו בשקט או שפשוט המשכתם בלי לדבר על זה?
ומן הצד השני...האם זה באמת רק זיון?כלומר האם אתה לא יושב עם המאהבת גם במסעדה או בבילוי אחר וסתם מדברים? ואם כן האם לא יכול לקרות מצב שתפתח אליה רגשות ותקשר אליה? והיא אליך? והאם היא יודעת שלא תעזוב את אשתך?
אני לא באה לשפוט אותך, באמת שלא. לא הייתי במצב וגם מקווה שלא אהיה. אני יכולה להבין שלאחר כל כך הרבה שנות נישואין יש שחיקה, זה טבעי. החיים לצערנו הם לא סיפור מהאגדות.
מדוע נוצר רומן והפעתו על חיי הנישואים (שלי)
כמו שאמרתי אני מעדיף את המילה רומנים מאשר בגידה.
מאז ומעולם הרגשתי שגם אני וגם אשתי נאמנים אחד לשני, ונלך אחד עם השני באש ובמיים לא משנה מה הנסיבות.
אני לא מודד את הכמויות מי יותר ומי פחות, כי זה תלוי רק במה שנחשף בצד של אשתי כך שאני לא יודע (ולא רוצה לדעת כמה באמת)
היו כמה פעמים שהצעתי שנלך ליעוץ, ונראה האם אנחנו יכולים להדליק את הניצוץ בחזרה.
הגענו למסקנה משותפת שזה פשוט לא יעבוד, כי על פניו לפי הרשימה של נושאים שיועץ יכול להציע זה לא משהוא שיביא לחידוש הניצוץ (בעיקר אצל אשתי).
25 שנות נשואים זה דבר שגורם לשיגרה, שלא פשוט לחזור ממנה להתלהבות נעורים.
אני החלטתי שעלי לעשות מעשה, כדי להרגיש את ההרגשה של בן 16 עוד פעם ולחוות את החוויה הזאת, שאינני מוכן לוותר עליה.
אז אם בתחילת דרכי, לפני שנים רבות זה היה זיון בלבד, וכל הצדדים נהנו מזה, בשנים האחרונות השקעתי יותר גם בקשר הרגשי.
אז תשאלו בודאי, איך זה השפיע על הקשר עם אשתי והאם לא רציתי מידי פעם לקום ולברוח לאהובתי.
כן היו זמנים שרציתי לברוח ולהעלם מהמציאות האפורה לחופשה לשנה באיים הרחוקים, אבל תמיד מה שקשר אותי למציאות זה המחויבות החד משמעית למשפחה ובעיקר לאשתי.
אז האם אני מחוסן שלא אסחף? לא אני לא ורק הזמן יגיד ( בוא נקבע נקודת בקורת עוד 50 שנה)
דבר נוסף שקרה הוא, שעד לפני 5 שנים הייתי שפוט מוחלט של אשתי, פשוט עוור מרוב אהבה והערצה, שגם אותם זיונים מן הצד לא נחשבו בעיני כאלמנט סיכון.
בשנים האחרונות לאחר החשיפה שלי וחשיפה שלה, התחלנו להבין שאנחנו לא בכיס אחד של השני ויש תחרות, ואנחנו צריכים להשקיע יותר בקשר ביננו, וזה גרם לשיפור משעותי בתקשורת וביחסים ביננו.
הדבר השני שקרה, הוא שהתחלנו לקבל אחד את השני ביותר פתיחות בלי לבקר אחד את שני כל כך הרבה, אלא קיבלנו זה את זה כמו שהוא למרות המגרעות, והתרכזנו במעלות.
אז בגדול נראה לי שכל תורת החיים שלנו, שנוצרה עם הזמן הובילה למערכת יחסים בריאה יותר.
ואני אומר בפעם ה-200 יתכן שזה לא עובד ככה אצל כל אחד.
עניתי אומנם באריכות (אולי יותר מידי), אבל מקווה שהצלחתי חדד את הנקודה