דעתי כדעתך- עם הסתיגויות
א. אכן נראה שגם בית המשפט "הביע דעתו", בפסיקת עונש כזה, לאחר הרשעה בהריגה.
ב. יש כאן מן "מלכוד 22".
במצב של "סכנת חיים" מותר לעשות שמוש בירי. גם כדי להרוג. ברגע שאותה סכנה מיידית נפסקה- אסור יותר להשתמש בירי. (עד הנסיון הבא...).
ואכן סביר שמי שנמצא מצד הרכב, אינו נמצא ב"סכנה מיידית". עד שאותו רכב יפנה אליו, או כלפי מישהו אחר.
בעירי (ב"ש), היו שני מקרים בהם נהרגו אזרחים, שחצו צומת בירוק, ע"י עבריינים נמלטים. (והתפרסמו מקרים כאלה גם בערים אחרות). אז סביר שאותם עבריינים לא סיכנו את השוטרים מהם ברחו. (אז- "לא היתה הצדקה לעשות שמוש בירי"). אבל דוקא ירי לצמיגים, באותו שלב (טווח קצר, מהירות נמוכה, העדר אנשים אחרים מסביב), היה מונע את ההמשך הקטלני. אבל הוראות הפתיחה באש הקיימות- אוסרות זאת.
(זוכרים הויכוחים לגבי מידי בקבוקי תבערה? ואפילו היתה הגישה שלאחר שהמידה כבר ידה הבקבוק- אין לירות, כי "כבר אין סכנה מיידית ממנו").
ג. מסתייג מ"מגיע לו למות". להזכיר: מזה משתמע "עונש", דבר שהוא בסמכותו הבלעדית של בית המשפט.
במקום זה מעדיף הניסוח "לא איכפת לי אם ימות".
ומזכיר: אם אותו גנב יהרג בתאונה בה איני מעורב בעצמי- אני מכוסה. "רק" שאסור לי לעשות דבר שיגרום/יתרום לה...
ולגבי האחרים אותם יסכן במהלך הבריחה? חזרנו ל"מלכוד 22" שהזכרתי קודם...