ערב טוב, אני כותבת מתוך מצוקה אמיתית וכואבת... אני גרושה+1 ואני לא מפסיקה לחשוב על האקס שלי... אני פשוט נטרפת מדעתי הוא יוצא עם מישהי ואני כ"כ מקנאה הוא כבר לא אוהב אותי והוא טרח גם לומר לי כששאלתי אותו. אנחנו גרושים כ-3 שנים ואין סיכוי מצידו לחזור אני כ"כ רוצה אני יודעת ששנינו היינו אשמים(אני בגדתי ונתפסתי) הוא גם היה "שובב" אבל היה חכם יותר ממני. אני כ"כ מצטערת על השטות שעשיתי אני יודעת שאין סיכוי להחזיר את הגלגל אחורה והכי משגע אותי זה שהבחור שבגדתי איתו עדיין ממשיך לתפקד עם המשפחה המושלמת שלו. למה רק אני נענשתי?. בחיים שלי לא חשבתי שאגיע למצב כזה. התחתנתי מאהבה והייתי מטורפת עליו אבל אחרי כמה שנות נישואים נכנס לי הג'וק הזה ואני נשבעת שלא הייתי בהכרה באותה תקופה כי הבן אדם שאיתו פירקתי את המשפחה שלי כ"כ מכוער מבפנים ומבחוץ שזה משגע אותי שבגלל יצור כזה הכל התפוצץ לי בפנים. המשפחה של הגרוש שלי לא סובלת אותי. אני נחנקת מדמעות. נשארתי לבד עם המון רגשות אשם איך לא הערכתי את מה שהיה לי בידיים. שלא תחשבו... לא היו לי חיים מאושרים הייתי נשארת המון לבד בלילות עם ילד קטן בעלי היה עובד בעבודה "מיוחדת" שהצריכה ממנו להיעדר לילות רבים. הווא לא היה מחמיא לא מדבר לא יוצאים בקושי עושים סקס,קמצן,,, אני לא מנסה להצדיק את מה שעשיתי אבל אחרי3 שנים אני עדיין מנסה לברר מה גרם לי לעשות את זה ואני עדיין לא יודעת. אני בטוחה שעשו לי כישוף כי כל מי שפגש אותי או פוגש אותי אומר איך התגרשתם? הייתם כ"כ זוג מושלם... יש לי גוש בגרון שמאיים לפוצץ מלא דמעות שחנוקות אצלי. אני מנסה להמשיך כרגיל אבל זה לא אותו דבר ואפילו לא מתקרב למה שאני רוצה. יצאתי עם בחור כשנה אבל לא אהבתי אותו בכלל ואני מצטערת להגיד שרק העברתי איתו את הזמן. כרגע אני יוצאת עם בחור וגם אני לא אוהבת אותו סתם נחמד לי כרגע. אני מפחדת לחשוב שנגזר עליי להיות לבד כל חיי. קראתי את הספר "הסוד" וניסיתי לחשוב חיובי שנחזור להיות ביחד אבל משום מה זה לא נראה לי. הוא ממשיך בחייו מאושר יוצא מבלה עובד ואני עדיין תקועה באותו מקום לפני 3 שנים כשעוד התחחנתי אליו שננסה שוב. כבר פעמיים דיברתי איתו טלפונית וגם פנים מול פנים בכדי לדעת אם יש מצב לחזור והוא אמר לי שהוא לא רוצה ליטוע בי תקוות שווא אבל הוא לא רוצה. אולי למען הילד אני מנסה? אך הוא בשלו.הוא האהבה הראשונה שלי. יש תקופות(בערך פעם בשבוע) שאני נכנסת למצברי רוח ודיכאון במיוחד כשאני רואה זוגות או משפחות עם ילדים ואילו אני לבד עם ילד. אני יודעת שיש כ"כ הרבה בגידות רק שיש כאלה שנתפסים וכאלו שלא.הריגוש הקטן הזה לא שווה את זה מבטיחה לכם!!!!! אני בטוחה שיהיו פה שיגיבו לטוב ולרע .אני רוצה רק להגיד שאת המכתב הזה אני כבר 3 שנים מהססת אם לכתוב אותו בפורום או לא. החלטתי שכן כי ממש אין לי כבר כוחות להתמודד ביום יום. מקווה לקבל חיזוקים ותגובות טובות. תודה על הסבלנות בקריאת מכתב ארוך זה. ערב טוב((-:
