ריקי יקרה,
אני רוצה לענות לך בשני היבטים - ההיבט הראשון והוא החשוב ביותר לדעתי הוא האיום של בעלך שאותו את חייבת לבדוק עם עו"ד. האם זה נכון או לא? האם יש לזה השלכות? אחרי הכל אתם גרושים ואת רשאית ככל העולה על רוחך ובלבד שאת מטפלת היטב בילדים. ההיבט השני הוא החבר החדש - לדעתי אין הצדקה ללחץ שהוא מפעיל עלייך ואם הוא לא מרפה אצלי זה היה מדליק נורה אדומה. כי אם את חשובה לה והוא יודע שהילדים חשובים לך, מצופה ממנו שיגלה הבנה ואם הוא לא מגלה הבנה, אני נוטה לחשוב שהוא סתם אגואיסט. עם כל הכבוד לעובדה שזוגיות חדשה היא חשובה - היא לא צריכה להיות בכל מחיר.
החלטה חשובה
בעקבות שיחות עם פסיכולוגית הגעתי למסקנה שאחת המטרות שלי הן להיות לבד ולהתמקד בילדי, שזה דבר די חיובי אבל אני נתקלת בתגובות מפתיעות כגון אם תמשיכי לחשוב ככה תשארי לבד. לדעתי, לקחתי את ההחלטה הכי נבונה בחיים שלי גבר יכול לחכות שנה לפחות גם אם לקחתי שתים עשרה חודש מחיי להקדיש לגבר קטן לספר לו סיפור ולבנות קשר אמיתי איתו וזה הבן שלי זה הכי חשוב לי. ואני לא מצטערת על ההחלטה שלי, אז מה נסגר עם כל הנשמות הטובות שאומרים לי לפתח זוגיות? מה דעתכם על זה?
ותגובה נוספת
אני לא מבין איך תקבלו את תגובתם של אלו שברחו. אחד מאלה יוכל הרי לתבוע אתכם על הוצאת דיבה.
האים הייתם יוצאות עם רווק וצעיר מכם בכמה שנים?
סתם רציתי את דעתכם האישית על הנושא ויעזור לי להבין.. מה הילד בן ה25 רוצה מחיי. מה השיקולים שהייתן דוחות קשר כזה ואם כן הייתן הולכות על זה למה?