פחדים בגיל הילדות המוקדמת
לא ניתן לתת תשובה באמת מקיפה ומעמיקה בפלטפורמה כזאת אבל אני אשתדל לתת כמה כיווני התייחסות:
האינטואיציה שלך, שהלידה הצפויה עשויה להשפיע על עוצמת הפחדים והתנהגותו נכונה ביותר.
הייתי ממליצה לנסות ולהיזכר מתי שמתם לב לתופעה לראשונה, ובאיזה גיל התחלתם לחוש מוטרדים מכך.
כדאי לשאול את עצמנו האם באותה תקופה או זמן מה לפני כן התרחש אירוע משמעותי במשפחה? שינוי כלשהו, משבר, או אירוע משמעותי אחר. האם לאחרונה חלה החרפה בתגובות שלו? האם בסמוך להחרפה התרחש אירוע משמעותי?
כשאני מתכוונת אירוע זה יכול להיות מחלה או פטירה של בן משפחה קרוב אליו או אליכם, משבר בזוגיות, החלפת מקום עבודה של אחד מכם, או שינוי במקום המגורים, שינוי בדמות המטפלת וכו'.
לפעמים אירועים שמתרחשים במעגל החיצוני וכביכול אינם קשורים באופן ישיר בילד משפיעים עליו מאוד, הילד אולי אינו מבין מה מתרחש אך הוא מרגיש שמשהו אינו כרגיל כיוון שהוא רגיש לשינויים במצב הרוח שלכם.
אני מבינה מאוד את הדאגה שלך, כהורים אנו חווים פחדים וחרדות תמידיות שמה הילד אינו מתפתח כראוי או מפתח בעיה כלשהי. ביחד עם זאת יש לזכור שלפעמים הדאגה שלנו יכולה להכניס למעגל קסמים. הילד חש פחד בסיטואציה מעוררת חרדה, ונצמד אלינו. כתוצאה מכך מתעוררת אצלנו דאגה, פחד או חרדה שמה משהו אינו כשורה. לעיתים אנו מגיבים בחוסר סבלנות וכעס בסיטואציות אלו. הילד חש את הדאגה, פחד או כעס (והרבה פעמים הם מגיעים שלושתם ביחד) וכתוצאה מכך נצמד אלינו אפילו יותר. כדאי להכין את עצמנו נפשית לפני שאנחנו עומדים לחוות ביחד עם הילד מצב שמעורר אצלו פחדים. למשל כאשר הילד פוחד מהמונים, כמו במקרה זה, אם אנחנו יודעים שאנחנו עומדים להגיע למקום שמעורר חרדה מבחינתו אנחנו נכוונן את עצמנו כמיטב יכולתנו לשמור על שלווה, ביחד עם חום ואמפטיה כלפי הילד. נאפשר לו להיצמד אלינו כמה שהוא צריך ולא ננסה לדחוף אותו להתרחק.
ככל שנדחוף אותו יותר, נדחה אותו או נגיב בכעס כך הוא ייצמד יותר.
כמו כן ניתן לבנות תכנית להפחתת המתח סביב סיטואציות חברתיות מרובות משתתפים. בשל קוצר היריעה אני אתן קווים כלליים. ניתן להיעזר גם באיש מקצוע שמכיר טכניקות לעבודה התנהגותית-קוגניטיבית. הרעיון הוא ליצור חשיפה הדרגתית בתנאים מעוררי תחושת ביטחון. העבודה בשיטה זאת דורשת מכם סבלנות רבה, התמדה ובלי קפיצות וקיצורי דרך.
בוחרים סביבה מוכרת ובטוחה כמו הבית, ומזמינים את מספר הילדים המקסימאלי שבנך מסוגל להיחשף אליה ועדיין לחוש בנוח. עושים זאת שנים או שלושה מפגשים ואז מוסיפים עוד ילד או שניים (לא יותר). כאשר בנך מגלה יכולת להישאר נינוח ברצף שנים או שלושה מפגשים ניתן להזמין עוד ילד או שניים נוספים. בפעמים הראשונות סביר מאוד להניח שהוא יגיב בפחד וייצמד שוב אליכם. אפשרו לו לעשות זאת כמה זמן שהוא צריך לאיזה מספר מפגשים שהוא צריך. לאחר שהוא שוב מצליח להתרחק המתינו שניים שלושה מפגשים מוצלחים ואז העלו שוב את מספר המשתתפים. כאשר בנכם מתחיל מעט להתרחק ומרשה לעצמו להתעניין בסביבה ובמשחקים עליכם להקפיד לשמור על קשר עין רצוף איתו, ומידי פעם גם להוסיף תגובה מילולית. עליו להיות בטוח שאתם איתו, רואים אותו ומשגיחים עליו. אל תעסקו בפעילות אחרת במקביל, והשתדלו להמעיט בשיחות עם אחרים. היו עמו כמעט במאת האחוזים. הנחיות אלו המבקשות לשמור על תשומת לבכם המלאה כלפיו חשובות גם כאשר הוא נצמד אליכם. אם תהיו עסוקים בשיחה עם אדם אחר או בפעילות אחרת בזמן שהוא נצמד אליכם הוא לא יעיז לנסות להתרחק. הוא צריך לדעת שאתם איתו. רצוי שעד שמגיעים למספר גדול יחסית של ילדים המפגשים יהיו במקום קבוע. לאחר מכן אפשר לנסות גם במקום אחר. אליכם לזכור כי שינוי במקום הוא צעד נוסף ולכן יש לאפשר לו להיצמד אליכם כל זמן שהוא צריך. מלבד זאת כדאי שתדעו שיהיו גם נסיגות בדרך ופתאום הוא יצטרך שוב להיצמד אחרי שכבר הגיע להישג, חשוב שתאפשרו לו להיצמד גם כשיש נסיגות, אל תתאכזבו ואל תכעסו, זה טבעי לחלוטין שיהיו נסיגות מידי פעם.
היו קשובים גם לתקופות קשות יותר מבחינה רגשית שבהן הוא יזדקק יותר לתמיכה שלכם.
אם עד גיל 4 – 5 המצב אינו משתפר, או שמתעוררים פחדים אחרים המגבילים את היכולת שלו לקחת חלק בפעילויות שילדים נהנים מהם. כדאי לפנות לייעוץ מקצועי.
בכל מקרה אם את לא שקטה את יכולה לפנות לאיש מקצוע כמו פסיכולוג/ית, עובד/ת סוציאלית - במרכזים להתפתחות הילד, או באופן פרטי.
... , , , ,
