שלום לך דודה מופלאה!

זו בעיה סבוכה ואין לה פתרון פשוט.

1. מניסיוני רוב הסיכויים שאם תפסיקי באופן חד ומיידי לעזור לטפל באחיינך הוא פשוט ישאר לבד וזנוח.

ההזנחה יכולה להיות ריגשית בלבד או גם פיזית וריגשית.  הוריו של הילד - אחותך ובעלה זנחו אותו והשאירו אותו לטיפולך

אנשים שאינם יודעים כיצד להיות הורים, ולא מבינים את גודל האחריות ועומקה, או אינם פנויים ריגשית לטיפול המלא בילד מכל המובנים

לא יכולים פתאום להפוך את עצמם למשהו אחר. הם לא יודעים ולא מסוגלים. הם צריכים ליווי והדרכת הורים, וגם זה יכול לעזור רק אם יש להם מוטיבציה רבה ורצון אמיתי להיות הורים טובים לילדיהם. זה תהליך ארוך.

2. אי אפשר שתקריבי את עצמך. זה לא טוב לך, ולא טוב לילד. המצב לא יוכל להמשך כך.

3. לכן אני ממליצה לפנות לעזרה מקצועית - יש כמה אפשרויות שאפשר לשלב ביניהן:

א. מאוד מאוד ממליצה לערב את העובדות הסוציאליות של הרווחה המקומית. הן יוכלו לעזור גם לילד, גם לך וגם להורים.

יחד עם זאת ישנם אנשים שמאוד חוששים מפניה לרווחה. יש הרבה מאוד מועצות שבהם שירותי הרווחה טובים ואפילו מצויינים לפעמים. אך יש מועצות שבהם שירותי הרווחה קורסים בגלל מחסור בכוח אדם ותקציב ואז הטיפול שניתן מאוד לקוי. במקומות כאלו לפעמים פונים ולא מקבלים עזרה. ייתכן ותפני לקבלת עזרה ולא תקבלי מענה. זה הכי גרוע שיכול לקרות. לא נעים אבל לא כל כך נורא.

ב. סיוע פרטי - פנייה ליעוץ ותמיכה מאיש מקצוע המומחה לעבודה עם משפחות (פסיכולוגים קליניים, או עו"ס קליניים מומחים לילדים, או מומחים בטיפול משפחתי).  ישנם מטפלים שמוכרים על ידי קופות החולים ואז הטיפול מקבל סיבסוד חלקי. ישנם מכונים במרכזי הכשרה (קליניקות לימודיות) כמו בבר אילן, אוניברסיטת חיפה, סמינר הקיבוצים, ועוד. המחירים שם מסובסדים ואיכות הטיפול גבוהה.

ג. כדאי לחשוב על הפיכתך באופן רישמי למשפחת אומנה לאחיינך. במסגרת משפחת אומנה מקבלים עזרה כספית לטיפול בילד, הדרכה מקצועית קבועה והילד זכאי לטיפול ריגשי במסגרת האומנה. כדי להתחיל בתהליך להכרה כמשפחת אומנה צריך ליצור קשר עם עובדת סוציאלית משירותי הרווחה. אפשר להעזר בתיווכה של עובדת סוציאלית מטעם קופת חולים.

מה שכן ברור, זה שהילד במצוקה ונמצא במצב לא טוב. ואת במצוקה ונמצאת במצב לא טוב. 

אם תרצי הכוונה נוספת לגבי מי יכול לעזור לך באזור מגורייך, וכיצד לפעול מול הגורמים השונים. את מוזמנת ליצור איתי קשר בהודעה פרטית.

שלום תהילה,

אנא התייעצי עם רופא ילדים, טיפת חלב או מומחה בתחום הרפואי.

פורום אינטרנטי אינו המקום המתאים לכך.  

לכל היותר התייעצי בפורום שהמנהל שלו הוא רופא ילדים. אך תמיד יותר טוב שרופא מומחה יראה את הילד בעיניו.

אם אינך מקבל מידע והסברים מרופא הילדים של בנך, מותר לכם להחליף אותו.

תמיר שלום,

אני מפנה את תשומת לבך לכללי הפורום

בקשות להמלצות על שירותים להורים וילדים, וכן המלצות על שירותים ניתן לשים רק במיני פורום המיועד לכך "המלצות".

הודעות שלא תואמות את כללי הפורום נמחקות. 

שלום לך,

אתה מתאר סיטואציה מאוד מורכבת - ונשמע שמאוד מאוד לא נעימה לכולכם - לך, לבנך מהנישואים הקודמים, לבת זוגך הנוכחית, לבנה של בת הזוג (האם הילד שלה מנישואים קודמים או ילד משותף? אני שואלת כיוון שזה מאוד משמעותי גם להבנה את סוג המצוקה של בנך).  אתה מוצא את עצמך מגיע לקצוות איתו ואני מניחה שלא מרוצה ממה שקורה לך ומה שקורה לו

טיפול ריגשי דינאמי, ועבודה התנהגותית הינם כלים אפקטיביים אך דורשים זמן - אני מבינה שהתחלתם בשניהם ממש לאחרונה

בפגישת היעוץ עם המומחה לעיצוב ההתנהגות כדאי שתספר על הסיטואציה ותבחן עם היועצ/ת  דרכי התמודדות.

המטרה היא לעצור את ההשתוללות או התקף הזעם / התקף חרדה כשהם רק מתחילים או לפני שהם מתחילים אפילו.

אם התחלת בעיצוב התנהגות לבד ללא ליווי מקצועי - אני ממליצה להיפגש עם המטפל/ת הריגשית של הילד לקבל תמיכה מקצועית ממנו/ה או לקבל המלצה על מומחה לעיצוב התנהגות.

עם מיישמים בקפידה את הנחיות המומחה אמורים לראות שיפור מסויים תוך חודשיים עד ארבעה חודשים. זה יכול להיות שיפור ממש קל ויכול להיות שיפור עצום תלוי במקום שבו הילד נמצא לפני תחילת הטיפול (כוחות, יכולות, גורמים מעכבים). אם אחרי שלושה - ארבעה חודשים אין הפחתה אפילו קלה בתדירות התקפי הזעם, בעוצמתם או במשך שלהם אולי כדאי לשקול לפנות לטיפול אחר. הכוונה בשיפור הוא שאם נגיד ההתקפים היו מתרחשים כל יום הם מתרחשים רק פעם ביומיים שלושה או שהם עדיין מתרחשים כל יום אבל הוא כבר לא שובר את כל הבית אלא צועק ומקלל, או שהיו נמשכים שעתיים ועכשיו מסתיימים אחרי שעה, בעצם כל הקלה קטנה באחד המדדים או בשלושתם (תדירות, משך ועוצמה). 

אם יש הפחתה מסוימת (קלה או גדולה) כדאי להמשיך בדרך שבה פעלתם ולהמשיך לעבוד עם אותם אנשי טיפול כדי לצבור עוד ועוד הצלחות עד להגעה לשיפור משמעותי.

כדי להגיע לפתרון שהוא יסודי, ומטפל בקשיים מהשורש צריך סבלנות ואורך רוח כי התהליכים שמחזיקים הכי הרבה זמן (לשנים רבות) הם אלו שנעשים לאט וביסודיות. 

לגבי המקור להתפרצויות הזעם של בנך נשמע שהוא במצוקה מאוד גדולה הקשורה במשבר הגירושין, המאבק על המשמורת, מערכת היחסים המורכבת עם אמו, כניסתה של אשה אחרת לחייך ויחד איתה גם עוד ילד שמתחרה איתו על תשומת הלב שלך. כל אלו מספיקים כדי לגרום לילד להיכנס לסיחרור של מצוקה -> זעם -> פורקן בהתקף -> תחושת חרדה ואשמה ממעשיו -> ובעקבותיהם שוב מצוקה חריפה (ושוב זעם-פורקן התקף-חרדה ואשמה וחוזר חלילה).  ייתכן ובנוסף לכך יש לו רגישות מוקדמת שקשורה לאימפולסיביות וקושי לדחות סיפוקים, קשיי הסתגלות לשינויים, או חרדת נטישה.

מקווה שזה נותן לך כיוון לגבי המשך העבודה עם בנך, אתה מוזמן לחזור להתייעץ בהמשך לגבי הצעדים הבאים בעזרה עבורו.

hilloshi  יקרה,

נשמח לנסות לעזור לך.  אולי תספרי בת כמה את, ותרשמי בכמה מילים למה את מתכוונת כשאת רושמת שייש לך חרדות? 

כדאי גם שתשוחחי עם מבוגר שאת סומכת עליו - הורה, או הורים של חברה, מורה, יועצת ביה"ס, מדריכה בחוג

ואת יכולה גם להתקשר לקו החם של ער"ן בטלפון 1201

שלום לך,

אני לא בטוחה אם הבנתי את שאלתך,  את שואלת מה אפשר לעשות כדי לעזור לילד, או שאת שואלת מה יכולות להיות הסיבות לכך?

בכל מקרה הייתי ממליצה על בירור מקיף יותר במרפאה להתפתחות הילד.

יכולות להיות לכך סיבות שונות או שילוב של כמה סיבות יחד, למשל:

*. בעיות בויסות חושי - הפרעות בתחומי השמיעה או/ ו בשילוב עם הפרעות בתחומי חושים נוספים ביחד עם או בלי קשיים בתחום המוטורי.  מאובחן ומטופל ע"י קלינאי תקשורת . במידה ומתלווים גם קשיים מוטוריים ישולב באיבחון וטיפול של פיזיותרפיסטים, ומרפאים בעיסוק. מומלץ גם טיפול ריגשי שיתמוך בתהליך ההתמודדות

*. קשיים בויסות ריגשי - הצפה בתחום הריגשי, במיוחד חרדות. מומלץ טיפול ריגשי (ע"י פסיכולוגים קליניים או עו"ס קלינייים או מטפלים בהבעה ויצירה מומחים בילדים)

*. קשיים אחרים - נוירולוגייים, רפואייים, ריגשיים

בהצלחה

שלום לך,

כדאי לך לעבור על הודעות קודמות בפורום ולקרוא את ההמלצות שרשמתי להורים שמתמודדים עם מקרים דומים.

כאן יש כמה קישורים למידע לגבי התמודדות עם התקפי זעם בגילאי 2 - 4

http://www.betipulnet.co.il/lexicon/%D7%92%D7%99%D7%9C_%D7%A9%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%90/

http://www.mako.co.il/home-family-relationship/family-kalia/super_nanny/Article-aa42da0678ddd11006.htm

http://ganyeladim.co.il/katava.asp?madorID=5&articleID=289

אם תרגישי שהמידע שמצורף לא עוזר מספיק ולא נותן לך מספיק כלים מעשיים להתמודדות-

כדאי לך להיפגש פנים אל פנים עם איש מקצוע - הפסיכולוג/ית החינוכית מהגן, דרך מרכז לגיל הרך, דרך קופת חולים,

דרך מרפאות אוניברסיטאיות - יש מרכז לגיל הרך בבר אילן, וכן בחיפה במחירים מאוד מוזלים (אשמח להעביר לך את הפרטים)

או באופן פרטי.

מקסים, מקסים, מקסים

תודה רבה, מרגש ומרתק גם למי שלא התמודד עם קשיים כאלו אפשר ללמוד הרבה

שלום לך,

שירות אם לאם ניתן בשנה הראשונה.  הקו החם עד גיל 5.

קבוצות האמהות / קבוצות ההורים ניתנות לכל הגילאים.  כל אחד צריך לברר מה האפשרויות

הקיימות באזור מגוריו - קופ"ח, מחלקות לשירותים חברתיים בעירייה, ומכונים פרטיים.

אפשר גם לחפש בגוגל קבוצה להורים / קבוצה לאמהות ב______ ואת שם הישוב או האזור. (כדאי לחפש גם בישובים סמוכים).

אפשר לשלוח הודעה פרטית עם אזור המגורים ואוכל לנסות לעזור בבירור האם יש שירות ציבורי או פרטי בסביבה.

שלום JINJULLA

את צודקת בהחלט שנושא הפרפקציוניזם קשור בקשר הדוק מאוד לביטחון עצמי, ערך עצמי ויכולת לשאת תסכולים.

אלו תחומים שבהם לחוויה הפנימית של ההורה את עצמו יש השפעה מאוד גדולה על הילד.

איך ההורה מתייחס לעצמו, מתייחס לסיטואציות בחייו, כיצד מתנהל וכיצד מגיב?  אלו עניינים שהילד "לומד" בלי מילים דרך התבוננות ולמידה באופן אוטומטי לחלוטין - כלומר הילד לא לומד זאת באופן מודע, הוא לא חושב לעצמו "אמא שלי כך או אבא שלי כך, אז גם אני אהיה כך" זו הלמידה הכי עוצמתית והכי עמוקה כי היא עוברת דרך החוויה הלא מודעת ולא דרך השכל והאינטלקט.

כמה פעמים אנחנו אומרים לעצמנו דרך השכל "אני צריכה להפסיק לאכול אוכל לא בריא", או "להפסיק לעשן", או ל"הפסיק לצעוק על הילד" "להפסיק לפחד מ..." או כל הרגל אחר שהשכל אומר לנו שהוא לא הגיוני או לא מועיל לנו, ובכל זאת השכל אומר ובסוף אנחנו עושים משהו אחר.  המשהו אחר מגיע מתוך מניעים עמוקים יותר ולא מודעים שקשורים בקשר הדוק לחוויות ריגשיות, ולהתניות שנלמדו דרך חוויות מהעבר, כמו למשל מערכות היחסים של ההורים שלנו עם עצמם ועם אחרים משמעותיים.

האמא המקסימה שהעלתה את השאלה הראשונה דואגת לבתה כי היא מכירה את הסבל שפרפקציוניזם גורם בעצמה. מיד ראשונה,

יכול להיות שהיא גם לא הראשונה במשפחתה שלמדה שצריך להיות מושלמים ומוצלחים בהכל כל הזמן, יכול להיות (לפעמים) שזה ערך שעובר כמסורת משפחתית לא מדוברת כבר כמה דורות.

אפשר לקחת את הילדה לטיפול ריגשי, או במקרה שאת מעלה את הילד, וזה בהחלט יפחית את הפרפקציוניזם, יעלה את הביטחון העצמי ואת הערך העצמי ויעלה את איכות החיים. אבל אם ההורה שסובל מאותו קושי יעשה את הצעד ויתן לעצמו את הטיפול שיעזור לו להשתחרר מהסבל הזה השינוי שיתרחש ישפיע גם על ההורה, וגם על הילד. שני אנשים לפחות, אם לא יותר, ירוויחו מהתהליך. וכשהילד יפנים בעצמו את השינוי בערכים ובהתנהלות השינוי יהיה הרבה יותר עמוק, והרבה יותר נרחב ועמיד לאורך זמן מאשר שינוי שיושג בטיפול אישי של הילד.  הילד ילמד על הדרך משהו חשוב על ערך עצמי - כי ההורה דאג לעצמו וטיפל בעצמו כמו שההורה ירצה שהילד יטפל בעצמו וידאג לעצמו כשיגדל. אנחנו כהורים רוצים שהילדים שלנו כשיגדלו ישמרו על עצמם ויטפלו בעצמם טוב כמו שאנחנו שמרנו עליהם וטיפלנו בהם, לכן עלינו לראות תמיד גם את הצרכים שלנו וגם את הצרכים של הילד. להיות רגישים ומלאי חמלה גם לסבל שלנו וגם לסבל של הילד. לתת לעצמנו מקום, ולתת לילד מקום. אם כל חיינו נקריב את עצמנו למען ילדינו

הם ילמדו אחד משניים - להקריב את עצמם כמונו,  או להקריב אחרים כל הזמן מבלי להתחשב.

אם נלך לקיצוניות השנייה שבה לא נראה את הילד ואת צרכיו ונשים את המשמעת והצייתנות במקום הראשון, או רק את הצרכים שלנו במקום הראשון. שוב יקרה אותם אחד משניים - להקריב את עצמם או לדרוס אחרים כל הזמן.  רק הורות שמחזיקה בצורה מאוזנת בין הצרכים של הילד לצרכים של ההורה, ויודעת לעשות מקום לכולם תלמד את הילד את האיזון הנכון בין התחשבות בעצמו להתחשבות באחר. זוהי אומנות עדינה שהעבודה עליה ממשיכה כל החיים.

סביב פרפקציוניזם חיזוק תחושת הערך העצמי, קבלת העצמי ואהבת העצמי עם המגבלות והפגמים. להרגיע את החרדה והתסכול כאשר לא מצליחים לעשות מושלם וליהנות מהחתירה לטוב מספיק. זוהי עבודה מאתגרת ולא פשוטה אי אפשר לעשות את השינוי הזה דרך השכל. רק להגיד לעצמי מהיום אני מקבל את עצמי כמו שאני, ויודע שטוב מספיק זה מעולה... זה לא עובד כי את השינוי צריך לעשות מתוך תהליך חוויתי חוקר ומחובר לרגש, לערכים, לזיכרונות ריגשיים, לקבלה. תהליך באמצעות טיפול פסיכודינאמי, טיפול ריגשי הוא תהליך מתאים לכך.