רבות נכתב על שפתו והסבריו המסובכים של אודם שמציבים קשיים נוספים בדרכו של מי שמתאמץ להבינו, שהרי גם כך הנושאים קשים. מעבר לכך, בפרקים רבים בספרו שבו הציג לראשונה את תאוריית הפוטנציות יש פרקים שלמים שמפרטים תחת אותו ראש פרק וסימן גראפי שורת אפשרויות רחבה לפרשנות בלי לתת לנו הקוראים אמצעי עזר ושידוך שיסייעו לנו לדעת מתי זה כך ומתי אחרת. ואם לא די בכך גם התכונות עצמם לא תמיד מובנות ולפעמים נדמה היה שהוא מתאר אנשים מכוכב לכת אחר, תיאורים שקשה להנחית לשפה ולמציאות ארצית. זכור לי שקראתי באותו ספר, באחד מפרקיו הראשונים תיאור שמתייחס לפוטנציה ה', משהו כזה: המחסום שלפניו האחרים הם אלה שהציבו אותו בדרכו, הם שמקשים ומפריעים ומתנכלים לו וכד', כתיאור השלכתי, כלומר, במשקפיו שלו ובזווית ראייתו נבצרה ממנו הגשמה כלשהי.. בגלל אחרים. יופי. הסימן הגראפי שיסייע לאבחן זאת נבלע בתוך סינדרום אפשרויות רחב. ואגב, אבחנה זו חשובה לאין ערוך מכל מה שמפורט לפני ואחרים, זה לב ליבו של הקושי ותובנה נכונה של המאבחן, בעיקר בהכוונה וייעוץ פרטי היא נקודת מוצא מאד חשובה. אני מניח שהוא ידע אילו סימנים בכתב נותנים אינדיקציה לכך אך היות שלא הבהיר, כאן ובמקומות רבים אחרים, אילץ את כולנו או לכל הפחות את מי שרוצה להבין זאת להשקיע אנרגיות רבות ומיותרות במקום שהפתרון מצוי, במחשכים. זאת ועוד, הוא נמנע באופן עקבי למדי להסביר, בהנחה שידע, את ההיגיון שעומד מאחורי הפרשנות. הבנת ההיגיון חשובה לא להשכלה כללית אלא כדי שנדע להתמודד נכון עם המקרה הבא, שיהיה שונה מהנוכחי. במבט לאחור ומזווית ראייתי שלי הקושי נובע מאיזשהי דוגמאטיות בעבודתו, הוא בודד 9 הרכבי יסוד, העשיר אותנו בפרשנויות מדהימות, בסימנים אופייניים ותכונות שנגזרות מכך ובהמשך הוא לכאורה התנתק מדוגמאטיות בכך שהוא הציע לנו להרכיב את הניתוח משיעורים שונים של כל פוטנציה באותו כתב. בנוסף ציין גלריה רחבה של סימנים שאינם משויכים לפוטנציות ויכולים להתקיים בכל הרכב. למה זה בכל זאת דוגמאטי ? מכמה סבות. ראשית כבר ברובד הבסיסי, של הפוטנציה הבודדת יש בלגן גדול, תכונות יסוד הומוגניות מעורבבות להם עם מאפייני הסתגלות אופייניים לאותם תכונות. לאמתו של דבר היה צריך ליצור את הדבר הבא: 9 טיפוסי יסוד כפול 2 וסה"כ 18. צריך להפריד את הרכב הפוטנציה הבודדת לאחת שתתמקד רק בסימנים ההומוגניים לאותה פוטנציה, נניח ה ולשניה שתיקרא ה1 שבה יככבו כל מרכיבי ההסתגלות וההמרה של אותה פוטנציה. אם נחזור לרגע לנושא שפתחנו אזי זה יהיה כך: בפוטנציה ה' נמצא אות צרה, דחוסה, מכווצת, משמיטה קשתות ורישום אופקי ותשקף את מחסומיו של ה', פחדים, חרדת התקדמות, חרדת כישלון, חרדת שינוי והתנסות, צייתנות, מורא עונש, חוסר עצמאות, חוסר יוזמה ובקיצור סקירה רחבה של מאפייני יסוד. בפוטנציה ה1 נמצא הרחבות נקודתיות/משתנות, שינויי נפח, אליפסות, מלאות מאומצת, שינויים בזווית הכתיבה, קשתות שבורות ועוד שידגימו לנו את מאבקיו הפנימיים, יציאתו למרחב ולחירות, קשיי הסתגלותו, השלכות שונות, עיוורון לעצמו, לבטים, חוסר עקביות. פוטנציה ה1 תכלול מאפיינים שמככבים בפוטנציות אחרות אך כאן הם נצבעים ומפורשים באופן ייחודי בהתייחס לאופיו של 'בעל הבית' שבדמותו הם נוצרו. למעשה, ה משאיל מפוטנציות אחרות מרכיבי הסתגלות שחסרים לו בהרכבו הטבעי אך לא ניתן לפרשם כפי שהם מפורשים במקומם האחר אלא נדרש פירוש ייחודי. למשל: אם ה' יסוד מכווץ קער ומתקשה להביע רגש ולנהוג בספונטאניות השאיל לעצמו קער והרחבה ועומק ובמקצת מכתב ידו רושם קערות נאות, לא ניתן לפענח זאת כפי שזה מופיע במקום הנכון, בפוטנציה שזה טבעי אצלה אלא נדרש להבין את המאמץ לסגל לעצמו תכונות של קער ואותו מאמץ מייצר לנו קער שאופיו נגזר מ ה'. לפוטנציה ה' אין קער כזה, אלא רק קער צר, שביר מכווץ ובכל זאת, גם הקער השני, שיפורט בפרק של ה1 הוא אמנם קער שנלקח ממאגר של פוטנציה אחרת אבל כאן הוא נצבע בצבעים אופיניים של קער מסוג זה אצל פוטנציה ה'. החלוקה הנ"ל תופסת לגבי כלל הסימנים בניתוח כתב היד לרבות במרכיבי הארגון לסוגיהם.
שבת שלום.
נדמה לי ש ל שגב משה, השף אין רישום כזה, כתב ידו יותר חד מהוקצע, נשען על יסודות וחוקים מדויקים. יצא לי לראות בחטף, בטלויזיה את הכתב של ג'קי מהתכנית, והכתב מלא, עשיר, רב דימיון, חושני. בלי לראות את כתב ידם נראה לי שכך גם אצל תום שזכה, יונתן וחיים השופטים שילוב של חדות של כללים וטכניקה + בצקות חושים ודימיון. אצל אייל זה לא ברור. יש צדק בדברייך, שף זה סטפן בבסיסו כנראה פחות חושי ויותר מקצועי מדעי, כמויות, מינון, זמן, דיוק. אשתי למשל, איננה שפית אך מאד אוהבת ויודעת לבשל כתב ידה ענק, מלא, בצקי, היא נהנית להתנסות, לשנות, לא מסוגלת לעבוד לפי מתכון, סדר, כמויות, אוהבת ללוש בידים, לטעום, לשנות, לאלתר.
תמיד הקדמתי את השיקול הלאומי לאישי, כתבה וטיפסה למעלה כמתחייב מהשיקול הלאומי, אך הכתב בחלקו העליון שזור גובה ונומך אות לתערובת השיקולים. היא לא צינית ולא מתעלמת מעקרונות, הבטחות ושיקולים הלאומיים ובעת שהיא מכופפת אותם לטובת הפוליטיקה הישנה והמאוויים הנרסיסטיים יש דילמות, בכל זאת, לא נעים להסיר חולצה ולהישאר עם חזיה כשכולם מסתכלים. ככל שהיא מתפתלת ומסבירה שזה לא כצעקתה, שלא התקלפה מעקרונות רק הגמישה והתאימה אותם לצורכי השעה זה לא משכנע. הבועה הסובייקטיבית התפוחה מלמדת שאותה זה כן משכנע ולגבינו זו רק אי הבנה, נואיל לגלות סבלנות, נמתין ונשתכנע גם אנחנו שזה מהלך מובהק של עקרונות, אחריות לאומית וממלכתיות. האמת, ליד הפרטנר שאתו חתמה עם עדין גברת קלין.
ועוד משהו קטנטן, מה יחסה של אמא עם הרכב כזה כאשר חברותיה או בתה שלה מגשימים את מאווייהן במישור זה ? בכל מקרה, התסכול, המצוקה וההחמצה מכניסים מימד של קנאה וצרות עין מקשים עליה לפרגן ולשמוח באושרן של מי שמצאו את דרכן ומאווייהם בתחום זה. ברישום הנוקשה יותר, היא קרירה, עוקצנית, לא מוצאת סבה להתלהב מהקשר, מוצאת פגמים לרב ועוקצת וניכר שהאירוע המרגש מבחינת האחת מעצים את תסכולה ומצוקתה שלה. ואילו ברישום הקשתי היא חיובית ו 'בעד' אך בין השיטין היא משיאה עצה והמלצה לשים לב, לבדוק, לחשוב, מאירה נקודות של חוסר התאמה ורומזת שהיא לא מתנגדת אך גם לא מתלהבת ולא משוכנעת שזה הצעד והבחירה הנכונים. כאילו להוכיח שהיא לא אנטי, לא נאחסית ומקלקלת מסיבות.
לפנינו 2 כתבי יד שלה, אין לי תאריכים מי קדם למה אבל על פי הכתב ניתן לשער. בשני כתבי היד המצוקה האינטימית והבדידות הכבידו והעיקו עליה, רק שבאחד עוד חיייכה לעולם, פתחה עצמה לאופציות למרות הקושי בכך ושידרה חביבות ועסקים כרגיל למרות שהמיטען נעשה כבד. בדוגמא האחרת המועקה והקדרות הכבידו כל כך שלא עלה בידה לשחק ולהסתיר, היא חיפשה מיפלט והשקיעה עצמה באופן אובססיבי בעבודה כאילו משם תבוא הישועה. אך המחנק הלך וסגר עליה ובנסיבות אחרות אולי היתה שולחת יד בנפשה. הלחץ החזק, הכבדות והאטיות חיבלו גם בכוחות היצירה שבה, ואם נצטט את אייל שני אזי ביצירתה, שגזלה ממנה זמן דגירה ארוך יותר מאשר קודם אמורים היינו לחוש את כאבה ומצוקתה. מעניין שהזרעים היו קיימים גם בכתב היד הראשון, הכשלונות והאכזבות הרומנטיות והמכאובים שנילוו לכך קיבעו את הרצון הלא טבעי ובריא לחיות לבד. ההקשתות לא יכולות לכסות על המעצורים אלא נותנות תחושה מדומה של אין מעצורים כאילו מפעמת בה רוח החיוניות לשינוי סטאטוס, מציאת פרטנר וזוגיות אך במציאות, המעצורים קשים, יש רגישויות, הסתייגות ובררנות שבעטיים היא נמצאת ולא נמצאת, מחייכת אבל למעשה קפואה, מתוחה ומרוחקת, עצבנית אלרגית ל יד ונשיקה שנשלחים לכוון שלה, כל דבר קטן מפריע לה, לא במקום, לא מתאים, לכודה במשקעיה ושפת הגוף שלה משדרת שיפוטיות, ביקורת, פסילה ורצון התרחקות ואין פלא שהמציאות מגשימה את עצמה והסוף עגום בדיוק כפי שהעריכה בהתחלה.
אין לי כרגע כוח אליה, ההגדלות משולות למאמץ להוכיח שאין אינטרס/אגו בשיקוליה והחלטותיה אלא ממלכתיות, השפעה במהות ואילו ההקטנות באות להמעיט כלפי פנים/חוץ ממשקלם הרב של האספקטים האישיים ( אינטרס, אגו, קנאה, חשבונאות, כסאות וכד' ) בבסיס המעשים וההחלטות.
אופי קישוטיה מלמד שהתכלית היא בעיקרה כלפי פנים, אות לשכנוע עצמי סובייקטיבי, הגברת מאמינה לעצמה ולהסבריה, משוכנעת שכל מהלכיה לטובת העניין, סוג של עיוורון/בועה אבל לא רמיה. זו אגב הסבה להרחבה ופירוט, ככל שאתה יותר מטיל ספק במה שאתה פורס לפנינו כך גובר הצורך לאושש ולהסביר ולפרש בעיצובים מועשרים ופחות ענייניים. אמנון אברמוביץ כל כך מיטיב לנתח אותה שמי צריך גרפולוגיה, איך אמר אתמול, יאפשרו לה לקיים סמינרים עיוניים בנושא השלום והיא תתבשם ותרגיש תורמת. עוד מניתוח שלו בעבר, היא לא תותיר שום חותם במשרד בדומה לחוותמים שלא השאירה במשרדים הקודמים, היא לבטח לא זוכרת באיזה היתה וגם שם לא זוכרים אותה. סוג של טרגדיה כי היא באמת רצופת כוונות טובות שאין בצידן יכולות דומות.
איזה חור בהשכלה, אפילו לא שמעתי עליו. ניתן לראות גם מאבקים, מהיר אטי, מרחיב צר, שינויי נפח, מאבק בין הצד שרוצה לקדם את התהליך והפאזל בשלמותו אל מול לחצי זהירות ופדנטיות לתת את הדעת לפרטים הקטנים, לצעד הבודד. לרגע זורם, לרגע מתערב לתקן וגונז את מה שמתחת למושלם. הסיומים הדוקרניים מלמדים על היותו אסטניס רגיש ומתקשה לעמוד מנגד נוכח פגמי ניקיון, דיוק, שילוב מתאים של חומר/טכניקה. ייתכן שפיתוח הצד התקשורתי, הופעות במדייה ויציאה למרחב מחזקות ביטחון ביישני מהוסס ומסייעות לו להתגבר על פחדים ולחץ נסתר ליצור בצינעה מוגן מלחצים וביקורת. אגב, השיא שלי בבישול זה חביתת ירק, וגם זה לעתים רחוקות..
עוד משהו שנקרא 'מאמץ לצורה' וכאן ביסוד הקער, כגון נ' ט' בקישור שבין ש' ל ב'. הצורה קשתית, הרישום אחיד לחץ ויש בו דריכות וחשדנות עד כדי 'נעשית חולה'. מאמץ כזה משקף לפעמים את מאמציו של אדם לכלוא בעומק מאוויים חומריים או אחרים בלתי מסופקים, תיאבון ל 'יותר' תחת מעטה של שוויון נפש אדיש אך למעשה עוקב בשקט וציפייה אגוצנטרית דרוכה אחר התפתחויות בנידון. הכליאה של עצמו בהקשר זה יוצרת ליקויים בהקשר לרישום הקעור, או יותר נכון, חשדנות וספקות תמידיים עד כמה קיים ואמיתי יסוד הקער ( אמון ) אצל אחרים. ובשפה פשוטה יותר: דריכות וחשדנות תמידיים שמא אם לא תהיה נוכחת, תבדוק ותפקח יהיו מי שינסו לנצל זאת, לקחת יותר מהמגיע, לרמות ולגנוב. מוזר לא ? על פניו היינו מצפים שתכונות כאלה יככבו בקמר ולא בקער. מסתבר שכאשר גם הקמר וגם הקער באים להמיר/להחליף יסוד אחר הרישום המאומץ הכפות הופך גם את הקער לבעל תכונות של קמר ( חשדנות, התגוננות ) בהקשר לתכונות שאופייניות ליסוד הקער. קער טבעי מראה נניח כנות/הגינות, קער סימטרי כפות מתגונן מפני מחסור בכנות/הגינות.
