בכתב שלפנינו הדריכות גבוהה, התנועתיות סטאטית, הארגון נדמה תקין אך סדור קפוא מדי לאמור, העיצוב המוקפד לצד הארגון המודגש ברמה של שאיפה לשלמות מעקרים את התנועתיות. הנגזרות רחבות, יש עקרונות אך אלה לא נבחנים על ציר התהליך, דינמיקה, עדכניות ותמורות וממילא ההתאמה לאלה חסרה תבונה, חוש עיתוי וגמישות. המיתוח הבריחי, הזוויות הרחבות ושינויי הכוון הזוויתיים נותנים מימד של מדומה של התקדמות אך למעשה מפעילות לחץ כפייתי על החברה להאט, לעצור, לבדוק, להסתייג ולהיזהר, הרישום הקצוב מלמדינו שהבסיס לדרישה הוא כאילו הגיוני עובדתי, זה לא נכון ולא חכם להתקדם ולנוע. העיצוב והארגון מסנדלים אותו להשקעה יסודית בהכנה ותכניות, זה יסודי, מקצועי, רציני ואחראי אך כאשר זה מסונדל כך ומעקר תנועה אזי החשיבה מעגלית, הוא בתחושה שטרם הסתיימו תהליכי הבדיקה וההכנה ואין ללכת על קיצורי דרך, החלטות חפוזות ואלתור, אך למעשה התהליך הכפייתי שלא מסתיים זה אצלו פנימה ולא במציאות ולכן הוא בבחינת מחסום, מכשול, תוקע דברים, והכול בלוגיקה תפורה היטב שקשה להפריכה. התמהיל בין שלושת היסודות ( תנועה צורה ארגון ) מופר וכך הופכים הן הארגון והן הצורה, ההכנה והסדר, ליעד האמיתי, זה יעיל עד שמגיעות נסיבות שצריך את התנועה ואז רק ויאגרה אולי תעזור. אין כמוהו לצייד את הנשיא בהסתייגויות ולשרטט את מפת הסיכונים ולתת לו סולם הנשיא עוד עלול להתאהב בו.
