שלום אסי, הרגשות שלך מאוד טבעיים ומובנים. הפרידה גם כאשר שלמים איתה ויוזמים אותה ובמיוחד אחרי הרבה שנים של קשר, מהווה מצב של משבר ודורשת התמודדות והשקעת כוחות. לעיתים בתקופה זו כדאי לפנות לפסיכולוג שיעזור לך להסתגל למצב החדש ויתן תמיכה בהתמודדות עם המשבר. כמו כן, לעיתים, טיפול תרופתי בתכשיר נוגד דיכאון יכול לעזור להתגבר על מצב רוח ירוד, לשפר תפקוד, להיות פחות שקוע במחשבות על נקמה. בד"כ במצבים כאלו מדובר במשך טיפול קצר יחסית. בהצלחה ותחזיקי מעמד, ד"ר אירנה ספקטור

שלום סיגל, הטיפול התרופתי בהרכב הנוכחי בעלך מקבל מזה שנה ועייפות הופיעה רק לאחרונה, כך שנשמע שהדבר אינו קשור לתרופות, מאחר והתרופות גורמות לעייפות (עם בכלל) רק בתחילת הטיפול. לעייפות יכולות להיות סיבות שונות, יתכן ומדובר בהתחלת דיכאון או לסירוגין במחלה גופנית (כמו למשל וירוס, ירידה בויטמין B12 או הפרעה בתפקודי בלוטת התריס). יש צורך הן בהערכה פסיכיאטרית והן בהערכת רופא משפחה. בנוגע למשך טיפול, אין המלצה חד משמעית כמה זמן לקחת תרופות ובאיזה מינון, בד"כ מדובר במספר שנים, תלוי במספר התקפים של מניה או דיכאון וגם במשך התקופה בה אדם מרגיש טוב מאז ההתקף האחרון. הסיכוי שבהפסקת הטיפול או ירידה במינון, הוא שהמחלה תחזור לכן רוב הפסיכיאטרים ימליצו להמשיך בטיפול תרופתי למשך זמן רב גם כשבן אדם מרגיש טוב. ברשת קיימות קבוצות תמיכה רבות לבני משפחה ומטופלים וניתן להגיע אליהן באמצעות מנוע חיפוש ע"י הקשת מילות מפתח "קבוצת תמיכה", "מניה דיפרסיה", "נפגעי נפש". איחולי בריאות לבעלך ובהצלחה לשניכם, ד"ר אירנה ספקטור.

שלום לך שר, אכן נשמע שאת סובלת מדיכאון (ממכתבך לא ברור האם מדובר בדיכאון שלאחר הלידה או לא, מתי ילדת?). את כותבת שבמשך חודש קיבלת רמוטיב וזה לא עוזר. האם היית בהערכה פסיכיאטרית או קיבלת טיפול מרופא משפחה? התרופה רמוטיב מיועדת לטיפול בדיכאון קל עד בינוני והיא פחות יעילה מתרופות מקבוצת SSRI כמו ציפרמיל, פרוזאק, לוסטרל וכו'. מאוד מטריד שאת לא נוטלת באופן סדיר טיפול לסכרת ולחץ דם, מלבד נזקים שזה יכול לגרום למצבך הגופני, יש לזה גם השפעה על המצב הנפשי. אני ממליצה לך באופן דחוף, אם עדיין לא עשית זאת, לפנות לרופא פסיכיאטר על מנת לשקול שינוי בטיפול התרופתי. כמו כן נראה שבגלל החמרה במצב הנפשי מגיעה לך עזרה מטעם ביטוח לאומי, חשוב לברר זאת עם עו"ס במקום מגוריך או בבריאת הנפש. מאחלת לך שיפור מהיר במצב ובהצלחה, דר"ר אירנה ספקטור.

שלום לך, הטיפול בתסמונת פוסט-טראומתית בד"כ מורכב משילוב של טיפול פסיכולוגי.בנוסף לכך, קיימים סוגים ספציפיים של טיפול המיועדים לטיפול בפוסט-טראומה כגון חשיפה ממושכת ו-EMDR (עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים).הבחירה בסוג הטיפול תלויה במאפיינים של המחלקה אצל כל אחד מהמטופלים, לעיתים מספיק סוג אחד בלבד (למשל טיפול תרופתי) ולפעמים יש צורך בשילוב. בהצלחה, ד"ר אירנה ספקטור

שלום לך, ללא ספק ההתמודדות שלך לא פשוטה אך יחד עם זאת נשמע שאת שורדת. המאפיינים הבולטים של הפרעת אישיות גבולים הם חוסר יציבות רגשית, נטיה למצבי רוח משתנים וקיצוניים, קושי להתמיד. הטיפול בהפרעה זו אינו פשוט, כאשר חלק מהבעיה הוא קושי להתמיד בטיפול (כמו שאת בוודאי יודעת).יחד עם זאת יש מקום לאופטימיות: מחקרים אחרונים מראים כי בחלק ניכר מאנשים שלוקים בהפרעה זו עם הזמן קיימת ירידה משמעותית בעוצמת תסמינים, הם מצליחים להסתדר בחיים, ליצור מערכות יחסים. לרוב הטיפול בהפרעת אישיות גבולית משלב בין טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי וחשוב להתמיד בו גם ברגעים קשים ובשעות משבר. טיפול דיאלקטי-התנהגותי הוא טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי שפותח במיוחד לצורך טיפול בהפרעה זו ומחקרים הראו יעילות שלו. בארץ אחת המובילות בתחום היא ד"ר יפעת כהן, אני מניחה שאם תפני אליה היא תוכל להפנות אותך לאחד מאנשי מקצוע שעוסקים בטיפול זה באיזור מגוריך. בהצלחה, ד"ר אינה ספקטור.

אבי שלום, אני לא בטוחה אם הבנתי נכון את השאלה: האם אשתך מפחדת להגיע לרופאים בבית חולים / מרפאה באופן כללי או לרופאים פסיכיאטרים? בהנחה שמדובר בפסיכיאטרים, התופעה היא שכיחה למדי: לרוב החשש הוא מחשיפה, פחד להיראות "משוגע", חשש כי הפרטים ימסרו לרשויות או גורמים אחרים, פחד מטיפול או אשפוז כפוי. חשוב לציין שגם במרפאות פסיכיאטריות ציבוריות קיימת שמירה על פרטיות החולה ומידע רפואי לא נמסר לגורמים אחרים, אלא במקרים חריגים מאוד (קיום סכנה ממשית לחולה או לסביבתו). למיטב ידיעתי, במסגרת קופ"ח כללית אין שירותים פסיכיאטריים, כך שהאשפרויות לפנות לפסיכיאטר הן במסגרת מרפאה ציבורית או באופן פרטי. אפשרות נוספת שקיימת בחלק מהקופות היא לפנות באופן פרטי לפסיכיאר שתפקידו בבית חולים הוא מנהל מחלקה או סגן מנהל מחלקה. בחלק מהקופות קיים החזר כספי עבור ביקורים אלו. כדאי לברר אפשרות זו מול הקופה. בברכה, ד"ר ספקטור אירנה.