למי שמכיר רק את העולם של היום, זה אולי יישמע מוזר ותלוש, אבל בעולם שאני גדלתי בו, העולם של תחילת שנות השמונים, זה עם הטייפ דאבל קאסט ותקליטים של הביטלס בסמטת המוזיקה, רשת ג' היתה לא רק המקום הכי טוב להתעדכן בו לגבי מוזיקה חדשה, היא היתה המקום היחיד. למי שרגיל לאינטרנט וללווינים, למציאות שבה כל פיפס שמוקלט בכל נקודה על הגלובוס מגיע לכל מקום תוך כמה דקות, תכנית כמו "חדש חדיש ומחודש" לא תשנה כלום, ואולי באמת בגלל זה היא נעלמה. בשבילי, ילד מתבגר שמנסה להתחבר באינפוזיה למוזיקה "אמיתית" שבא מאנגליה בכל צורה אפשרית, התכנית של טוני פיין ושוש עטרי היתה שער לגן עדן. טוני פיין, בחור אנגלי בעל קשרים שאפילו היום נראים לי חשודים, היה מסוגל להניח את ידו על כל דבר שזז מעבר לים, הרבה פעמים ימים ושבועות לפני שהסינגלים (תקליטונים קראו להם פעם) שוחררו באופן רשמי. אני מצדי מלאתי את החלק שלי בעסקה – הייתי שותה בצמא (ואני מתכוון לזה באופן מילולי) כל אומן וכל להקה חדשה (רצוי עם שמות ארוכים ותסרוקות מוזרות) שהשניים הכירו לי. מבחינתי 3 אחרי הצהריים היתה השעה הכי חשובה ביום (וזה עוד לפני שגל"צ התחילו לשדר בה את "מה יש"). כמובן שהייתי מקליט את התכניות (זוכרים את הטייפ דאבל קאסט מלמעלה?), עורך לעצמי לקטים מובחרים (היום היו קוראים לזה מיקסטייפ. בשבילי אלו היו סתם קסטות) ושומע שוב ושוב. אח"כ גויסתי לצבא ונאלצתי להיפרד מהתכנית לשלוש שנים. כשחזרתי, שנות השמונים כבר כמעט ונגמרו והתכנית כבר איבדה את הקסם שלה (גם בגלל שהמוזיקה בסוף העשור כבר לא היתה משהו). אבל ברגעי הקסם של האייטיז שלי – מאדנס והקיור והסמית'ס ותומפסון טווינז וספנדאו באלט ובלמאנש ודפש מוד ועוד מיליון להקות שאני אוהב לשמוע גם היום, באינטרו של כולם מדברת תמיד קריינית אחת.

£127£ מירי מסיקה – ככה זה (לאהוב אותך), עברי לידר – השדות האדומים, אברהם טל – אדם צובר זכרונות (התו השמיני, imusic) הסבב השני של סינגלים מוקדמים לקראת יציאתו של "עבדוה עברית" מתחיל לחשוף חלק מהבעיות שפרויקט בכזה קנה מידה חייב להתמודד אתן. פרויקט כזה חייב לפנות למכנה משותף רחב ככל האפשר (אחרת לא יחזיר את ההשקעה הכספית הגדולה), ולכן יעסיק אמנים שפונים למכנה רחב שכזה. אם מאור כהן וקרן אן עוד הוציאו גרסאות כיסוי מעניינות, הבחירה במירי מסיקה ועברי לידר היא מצד אחד מתבקשת, הרי מדובר בשני אמנים מאד מוכרים ואהובים, אבל גם חסרי נשמה. אם נהוג לחשוב שאמנות צריכה להייוצר ולצאת מתוך הבטן והקרביים, לידר ומסיקה (עבור אברהם טל זה שיר הסולו הראשון שלו אי פעם אז נשאיר אותו בצד) הם אמנים מאד מחושבים, "קרים", שעובדים מהראש ומהשכל ולא מהרגש. אני מתאר לעצמי שהם יהיו בקבוצה של הרוב ב"עבודה עברית", וכנראה שתמיד זה יהיה ככה. מבחינתי, הביצוע בסגנון מריה קארי לשיר של ברי סחרוף ומחוות הלינקין-פארק לשיר של אהוד בנאי מיותרים לגמרי, כמו עצם הניסיון לאנוס עלינו עוד 60 קאוורים לכבוד יום העצמאות, כאילו זה לא מה שאנחנו נאלצים לאכול כל השנה ממילא. £127£ Side – Relevant Cause , החלל הריק – קרוב בד"כ אני לא אוהב לצרף ביחד שני סינגלים שלא קשורים אחד לשני אבל השניים האלה פשוט נשמעו לי קרובים מאד זה לזה, בצירוף העובדה שהם הגיעו אלי ביחד, אני חושב שלא ייגרם להם עוול אם אני אזכיר אותם בהקשר אחד. גם Side וגם החלל ריק עושים רוק שמאד מושפע משנות השמונים, מהגל החדש, מהפופ האמנותי, עם הרבה צבע ודמיון. לשתי הלהקות יש צליל מאד אירופאי (כנראה לא במקרה) אבל שתיהן נשמעות כמו להקות ישראליות. מכיוון שדעתי בענייני שפה ידועים, אני אתן לחלל הריק ניצחון בנקודות אבל בסך הכל שני השירים מעניינים. השאלה העיקרית היא האם תהיה להם המשכיות? £127£ (Hilla – Satisfaction Guaranteed (Cloudia זה שיר ראשון מתוך "פרויקט" (באמת, ככה כתוב בקומוניקט. לא סתם דיסק, אלא פרויקט) שנקרא Stripped Bondage, שזה בערך מה שאתם חושבים. ואם לא הבנתם, יש תמונה להסברה. יש פ שיתוף פעולה מוזיקלי עם בארי גילברט, שעבד גם עם Mosaic, ליאל קולט ואפילו אנני לנוקס. מה הילה מביאה אתה ל"פרויקט"? קול של זמרת נשמה, שמשלבת פאנקי, סול, מקצבים אתניים וכל מה שיכול להישמע "נכון" ו"מעודכן", כיאה לפרויקט. בארץ הדיסק יופץ דרך האתר www.strippedbondage.com.

//נגמר// £79£ מאיר בנאי - שמע קולי היכל התרבות אור יהודה שני ב-21:00 //נגמר// £79£ ערן צור - מופע רוק עם שי ברוך ורם אוריון אלפנט קרית חיים רביעי, 21:30 //נגמר// £79£ דנה ברגר וירמי קפלן. מופע פותח - איל אבן צור בארבי ת"א חמישי, 22:00 //נגמר// £79£ מטרופולין. אורח מיוחד - ארקדי דוכין BEAT חיפה חמישי, 22:00 //ההופעה בוטלה// £79£ מאיר בנאי קיבוץ רביבים חמישי, 21:00 //נגמר// £79£ מאור כהן - בודלר תיאטרון תמונע ששי, 23:00 //בוטל// £79£ שלומי שבן - ספר השירים שלי צוותא 3 ששי, 14:00 £79£ אפרת גוש הצוללת הצהובה מוצ"ש, 22:00 בקשות להזמנות יש לשלוח לכתובת שלי. לא לשכוח לציין שם מלא, את ההופעה המבוקשת וכתובת המייל שלכם (ככה זה בדואר וואלה!. לא תמיד אפשר לעשות REPLY ובמקרה כזה אתם מפסידים מראש).

אם אני זוכר נכון, אז לשירים שהופיעו ב"פלונטר" נחשפתי כמה שנים אחרי, אבל על התקליט עצמו, וגם על רמי פורטיס שמעתי כבר בזמן אמת, דרך העיתונים בעיקר. יש מין מוסכמה כזו ש"היום אף חברת תקליטים לא היתה מוציאה דבר כזה". זה כנראה נכון, ולמרות שחברה מאד מכובדת כמו CBS הדפיסה את פלונטר, הרי שגם אז לא ידעו איך לאכול את רמי פורטיס ואת ההופעות המוזרות שלו. צריך לקחת בחשבון ש"פלונטר" לא היה תגובה מאוחרת למה שקרה אז בעולם, אלא הוא קרה בזמן אמת. אני כן זוכר שכל מה שקראתי ושמעתי עליו אז מאד סיקרן אותי ועניין אותי, כך שבהחלט אפשר להגיד שזה תקליט שהשפיע עלי מאד עוד לפני ששמעתי אותו. 30 שנה אחרי, "פלונטר" מקבל את הכבוד של לצאת במהדורה מיוחדת וחגיגית עם תוספות, מה שמצד אחד יכול להיתפס כמחוות כבוד, ויחד עם זה אין ספק שגם חברת התקליטים (היום זו NMC ) מנצלת את ההזדמנות כדי לטפוח לעצמה על השכם. ובצדק. העובדה היא ששלושה עשורים אחרי, "פלונטר" מכיל כמה וכמה קלאסיקות, לפחות בקרב מי שמתעניין קצת במוזיקה שמעבר לגלגלצ. מעניין לראות איך השירים נשארו רלוונטיים וטריים עד היום, לא רק מבחינת הסאונד המחוספס והתוסס אלא גם מבחינת התכנים, למרות שמדובר בטקסטים כועסים ומרירים. "פלונטר" לא היה שייך לשום מקום. הוא נולד כתקליט תלוש מכל מציאות של זמן ומקום, יכול להיות שלכן הוא היה עוף מוזר ואולי בגלל זה הוא נשאר עדכני ואקטואלי עד היום – הוא לא התאים לנוף של שנות השבעים, כך שאפשר להציב אותו גם בתמונה של היום בלי שום בעיה. אפשר גם לראות אותו כסוג של התרסה פורטיסית נגד החברה שלא רצתה לתת לו להיכנס דרך החלון אבל פתחה לו את שעריה לרווחה עשר שנים אחרי כן עם "סיפורים מהקופסא" (שלא לדבר על השטיח האדום שגלגלו לכבודו עם ?1900). 30 שנה אחרי, רמי פורטיס יכול להסתכל על המארז הכפול של "פלונטר" ולהרגיש מנצח. £127£ רמי פורטיס – פלונטר (מהדורת 30 שנה כפולה, NMC) דיסק הבכורה של אלכס (אין לה שם משפחה, ממש כמו היתה ריטה, או מדונה. סתם אלכס) כולל שירים שכתבו לה אביב גפן ואסף אמדורסקי, על ההפקה המוזיקלית אחראי עופר מאירי. תזמורת של 30 נגנים נותנת לה גיבוי מוזיקלי. אז למה ההרגשה היא שאין פה בעצם כלום? כנראה ששמות גדולים והפקות עשירות ומנופחות אינן ערובה לשום הצלחה אומנותית. אין לי אפשרות לדעת מה באמת היה החלק של אלכס בהפקה המוזיקלית של הדיסק, איפה דעתה נשמעה ואיפה היא היתה סתם כלי משחק בידיים של הגדולים, אבל היא יכולה להרגיש קצת מרומה, להרגיש שלא קיבלה תמורה לכספה. האמת היא שזו לא פעם ראשונה שאביב גפן כותב לזמרות אחרות תקליטים שאין בהם כלום (זוכרים את קרן הכט?). גפן יכול להיות אלוף הקלישאות המוזיקליות הנבובות והמביכות, כשהוא רוצה, ובדיסק של אלכס הוא מתעלה על עצמו. בשירים הראשונים הריקנות הזו עוד מסתתרת מאחורי ההפקה הגרנדיוזית והבומבסטית של עופר מאירי, אבל פתאום היא מתנתקת מהדיסק ומשתחררת לחלל, ואז אנחנו נשארים עם קופסאות ריקות וחלולות. אין לי מושג מה אלכס קיוותה להעביר באמצעות הדיסק הזה, אבל אני לא מוכן לקנות סיפורי חיים כאילו בשלים, בוגרים ומצולקים מילדה בת 17. יש גבול למה שאני מוכן להאמין לו. אני חושב שכדאי שגם אלכס תפסיק להאמין לכל דבר. £127£ אלכס – אלכס (הליקון)