15:27 11-12-2009|אביבי כתב:

לא טוב כשרוצים להיות יותר צדיקים מהרבי.

נניח שאדוני צודק. ממש לא בטוח אבל נניח. למי זה מפריע? אני יודע. למי שרוצה לשחק בניידות סמויות. אז למי שכל כך בא לשחק, שיכבה. זה ענין בינו לבין מפקדיו. ולמה אני לא בטוח שזה בניגוד לחוק? כי לא נאמר "אלא אם הוא רכב בטחון באותה שעה." מה כן נאמר? כתוב במפורש: "אלא אם דרוש הדבר למילוי התפקיד המוטל עליו." 'תפקיד' יכול להיות כל דבר. אם הטילו עליו משימת "נוכחות ובולטות" שזו אחת המשימות במשמרת, הרי זה עונה על דרישת החוק. על אותו משקל אפשר לומר ששוטר הוא בתפקיד 24 שעות ביממה. לכן גם בנסיעה מינהלתית ואפילו פרטית יש נגיעה לתפקיד משום שלפי הנוהל, גם שוטר שאינו במשמרת - אלא לדוגמא עם אשתו בחופשה מפנקת - חייב להפסיק את חופשתו ולהתערב אם הוא נתקל באירוע שדורש התערבות משטרתית, לתת טיפול ראשוני עד הגעת כח מחליף. לכן לדעתי לחפש מתחת לאדמה - לא לענין. כל דבר קיצוני הוא לא טוב.

למרות ההערות העוקצניות תקבל תשובה

11:36 10-12-2009|avsha כתב:

סיפר מרגש - אך לצערי מתנדבים עדיין לא רושמים דוחות על מהירות

שלב ג' לא הוכשרו על ממל"ז?

05:03 28-11-2009|aaronix כתב:

מה אתה מציע מר אביבי?£9£ אולי נעניק פרס לכבאי?

למען השם...נהרג בחור בן 23 בתאונה,גם אם הכבאי היה מגיע בזמן לשריפה לא היה מצליח להציל אדם ממוות....אז מה החיפזון לעבור באדום ולסכן עוברי דרך?

לא מאחל לך שביתך ישרף

איך פספסתי את ההערה האחרונה? "ניידת משטרה נחשבת רכב ציבורי" - גדול LOL

18:06 11-11-2009|דני ברקוביץ כתב:

הפניה לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005

חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005 3. סמכות חיפוש בלא צו (א) לשם שמירה על ביטחון הציבור רשאי שוטר, חייל מוסמך או מאבטח, לערוך חיפוש בלא צו של שופט כמפורט להלן: (1) על גופו של אדם, בכלי תחבורה, במטען, בטובין אחרים - בעת כניסה לנמל, לבנין או למקום מגודר; (2) על גופו של אדם, בכלי תחבורה, במטען ובטובין אחרים - בעת כניסה לאחד מהמקומות המפורטים בפסקה זו או בעת הימצאות בהם: (א) תחנת הסעה לרכב ציבורי; (ב) תחנת הסעה לחיילים; (ג) מקום לצורך הסעת חיילים - שקבע ראש אגף מבצעים של צה"ל ושתוחם על ידי סימון או שילוט; (ד) נקודת בדיקה; (ה) סביבתם הקרובה של כל אחד מהמקומות המפורטים בפסקה זו; (3) על גופו של אדם, במטען ובטובין אחרים - בעת כניסה לרכב ציבורי, בעת הימצאות בו או בעת יציאה ממנו. (ב) היה לשוטר, לחייל מוסמך או למאבטח חשד סביר שאדם נושא עמו שלא כדין נשק, או עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק, או שנשק המוחזק שלא כדין נמצא בכלי תחבורה, רשאי הוא לערוך חיפוש על גופו של האדם או בכלי התחבורה. (ג) (1) חיפוש על גופו של אדם לפי סעיף זה הכרוך במגע גופני ייערך על ידי בן מינו של האדם, אלא אם כן בנסיבות הענין לא ניתן לעשות כן ויש בדחיית החיפוש סיכון בלתי סביר לשלום הציבור, לרבות שלומו של אדם. (2) אין לדרוש מאדם לחשוף בפרהסיה חלקי גוף שבדרך כלל הם מוסתרים אלא כדי למנוע סכנה קרובה לוודאי לשלום הציבור. (ד) בסעיף זה, "חיפוש על גופו של אדם" - חיפוש על פני גופו של אדם, בבגדיו או בכליו שאינו חיפוש חיצוני או פנימי כהגדרתם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996. ניידת משטרה נחשבת רכב ציבורי

ולאיזה סעיף בדיוק אתה מפנה אותנו?

אתה בטוח?

גם אני שמח

01:03 13-10-2009|אביבי כתב:

על מילים ועל מנגינה.

פעם סיפרנו בדיחה שילד לומד חשבון בבית הספר והמורה לימדה את החשבון על ידי שיר ששרו התלמידים. למחרת ביקשה המורה מכל תלמיד לשיר בית מהשיר. יוסי רק זימזם את המנגינה. כשהעירה לו המורה ענה לה - אני זוכר את המנגינה, אבל לא את המילים. למה זה קשור? כי אני מסכים עם המנגינה, אבל לא עם המילים. הוי אומר - אדוני צדק שרשם את הדו"ח אבל לדעתי לא מהסיבות שציינו המשיבים המכובדים האחרים. אכן בית המשפט העליון קבע שחגירה מתחת לבית השחי אינה חגירה. לדעתי זה קרה אחרי פסיקת שלוש נקודות העיגון מחיפה ולכן הפסיקה החיפאית לא תופסת (יתקנו אותי רבותי המכובדים אם לא דייקתי). אלא מאי? אינני מסכים עם קביעת בית המשפט משום שאני לא סובל נורמות כפולות: כשנוח - מקפלים את החוק. כשמתחשק - מקשיחים אותו. אני בהחלט חושב שחגירה שלא כהלכה אינה חגירה אבל אני חושב שאין לכפות את זה כי המחוקק לא כפה את זה. וכל זאת למה? הנה דוגמא: בענין פניית פרסה כשיש חץ ישר על הכביש אמר בית המשפט שאיסור צריך להיות "ברחל בתך הקטנה" (וזה ציטוט). אז אם לא נאמר בתקנות איך לחגור, למה לא קבע בית המשפט גם כאן שההוראה צריכה להיות ברחל בתך הקטנה? למה איפה ואיפה גדולה וקטנה? זה לדעתי מוסר כפול שאין לו מקום בבית משפט מכובד. אז אולי ישאלו רבותי המכובדים מדוע זה אני מסכים עם רישום הדו"ח? תשובה: כי אני לא סובל חוצפנים והנהג הזה היה חוצפן. בא שוטר, מסביר, מראה והחוצפן אומר לו - יש פס"ד כך וכך. כאן אני נדלק (ומי שלא מכיר אותי כשאני נדלק - לא כדאי לו). אצלי - אם הוא שותק, מתקן מצב, אולי אומר תודה או סליחה או הבנתי - מצידי - שיסע לשלום. ברגע שהוא הולך איתי בסטייל עורכי דין - יש פס"ד, בית משפט, כתוב בעיתון וכו' - יש לו בעיה איתי. כדי להיות ישר עם עצמי, אני משתדל לא לרשום דו"ח. אם יש מקום לזמן בוחן שיעשה בדיקת רכב - אני מנסה ללכת על זה. אם יש בעית רשיונות - כנ"ל, בודק אותו מכל הכיוונים ואם הוא פותח פה גדול אני אפילו מושך קצת זמן (ואם יש צורך בדו"ח עיכוב - אין בעיה) ואני אפילו מסביר לו בסוף שאם היה מתקן מצב ושותק - היה משוחרר מזמן. שילמד. אם לא מוצאים כלום - גם אני הייתי רושם דו"ח על אי חגירה. רק בגלל החוצפה ועיקרון החגירה הנכונה שמצילה חיים, אבל לא בגלל שאני חושב שבית המשפט העליון פעל נכון. תרגיל שאני אוהב לעשות למיתממים. יש מקרים שהיושבים מאחור (כולם או חלקם) לא חגורים והנהג אומר שבכלל אין חגורה. קלאסיקה של אי חגירה מאחור באמצע. אני מסביר שיש - אבל היא כנראה מתחת למושב. בדרך כלל הנהג מתווכח ואז בא התרגיל: תעמוד בצד בבקשה, יצאו הנוסעים מאחור ויעמדו בצד אחר כבוד, יפרק אדוני את המושב (ואני אפילו מסביר איך ולפעמים יש לו "קצת" ציוד לפרוק) ימצא את החגורה, יסדר כמו שצריך ויסע לשלום. זה לוקח משהו כמו חצי שעה והוא ממש לא ישכח את זה בזמן הקרוב. וגם אם ישכח - עוד ניפגש. הר בהר לא נפגש. אדם באדם.......

"תרגיל שאני אוהב לעשות למיתממים."

15:46 17-09-2009|e.y.l e.y.l כתב:

בהמשך לדיון בנושא פנית פרסה

שלום לכולם אבקש את חוות דעתכם על ביצוע הפרסה כפי שמצוין בשרטוט הפרסה בוצעה ע"י נהג הרכב שנכנס למרכז הצומת וביצע את הפרסה במרכז הצטמת. יש לציין שלא היה רכב שנוסף בשום מקום כך שלא ניתן להגיד שהפריע לתנועה. אין שילוט במקום שאוסר פנית פרסה ואין שום סימון על הכביש

פניית פרסה.