הכי טוב והכי הגיוני לדעתי לפחות(בתור הנדסאי מכונות ואחד שעובד בתחום).
לתקן את הבעיה בדוד וזהו, לא חבל לא לנצל את האנרגיה מהשמש? נכון עכשיו חורף זה פחות יעיל אבל מה עם כל חודשי הקיץ לא חבל להפעיל את האטמור במשך כל חודשי הקיץ?
אם תרצו יעוץ והכוונה בנושא פנו אליי חופשי.
אני הכרתי מישהי,בחורה בת 21 ואני בן 23, אנחנו יוצאים 8 חודשים ביחד וטוב לנו ביחד אבל היא שיתפה אותי במשהו שמאוד מפחיד אותה.
היא אומרת שמאוד מפריע לה שאני לא יודע להינות מהחיים, שאני עסוק כל היום בלתת לאחרים עד לרמה שבה אני מבטל את עצמי בישביל לעשות לאחרים.
לדוג'- היה יום בחירות, היה לי יום חופש שבו לא נחתי, ולא הלכתי איתה לעשות כלום אלא נסעתי לאחי לשפץ לו את הבית והייתי עסוק בזה במשך כל היום במקום לנצל את היום חופשה הזה למנוחה או ליום שבו אני מבלה איתה מהבוקר עד הערב.
היא אומרת שאני מתנהג כמו אדם נשוי עם ארבעה ילדים ולא כמו צעיר בן 23 שנהנה מהחיים.
היא שאלה אותי מה אני אוהב לעשות בזמני הפנוי, והתשובה שלי הייתה "לא יודע" והיא אמרה לי רואה, אתה כל כך הרבה זמן לא עשית משהו בשביל עצמך עד שאתה כבר לא יודע מה אתה אוהב לעשות, אין לך תחביבים, אין לך חיי חברה, עם החברים אתה לא יוצא אף פעם אתה כל היום עסוק בעבודה שלך, והעבודה לא נגמרת ב5, אתה מגיע הבייתה ומתחיל לעבוד בישביל כולם חוץ מבשביל עצמך, אתה עסוק בלעבוד, ואתה כל הזמן חושב על עוד איזה עבודה כולשהי לעשות על מנת להרוויח עוד כסף אבל אתה לא יוצא ונהנה ממנו בכלל.
אני לא יודע מה לעשות, מצד אחד נכון זה חלק ממני את כל היום נותן לאחרים אבל אני נהנה מזה, אני שמח שיש לי את הכוח לתת לאחרים.
מצד שני היא צודקת, מה אני יכול לעשות?
אני באמת מוצא את עצמי לפעמים במצב שבו אני אומר טוב נוותר על זה נוותר על זה והולך ומבצע דברים בישביל אחרים, אני פשוט לא מסוגל אחרת, ניסיתי פעם להתעלם מכל הבקשות מסביבי אבל אני לא מסוגל המצפון שלי לא נקי.
היא אומרת אנשים יוצאים לחו"ל רואים עולם, אתה עובד במקום עבודה שלך כבר כמעט שנתיים ופעם אחת לא לקחת יום חופש, בתלוש משכורת שלך רשומים כל הימי חופשה שלך אתה צובר אותם ולא משתמש אפילו ביום חופש אחד.
אפילו כשאני יוצא, המחשבה על הכסף מטרידה אותי ולא מביאה לי מנוח, כיאילו אם אני יקח יום חופש יכאב לי במהלך היום שאני מפסיד כסף, אם אני הולך לקניות אז כואב לי ש"הינה הלך לי יום עבודה" ולא יודע מה עוד
אני לא יודע מה לעשות ואיך לגרום לעצמי לצאת מזה, אני מרגיש חסר אונים
מה אני יכול לעשות?
אני הכרתי מישהי,בחורה בת 21 ואני בן 23, אנחנו יוצאים 8 חודשים ביחד וטוב לנו ביחד אבל היא שיתפה אותי במשהו שמאוד מפחיד אותה.
היא אומרת שמאוד מפריע לה שאני לא יודע להינות מהחיים, שאני עסוק כל היום בלתת לאחרים עד לרמה שבה אני מבטל את עצמי בישביל לעשות לאחרים.
לדוג'- היה יום בחירות, היה לי יום חופש שבו לא נחתי, ולא הלכתי איתה לעשות כלום אלא נסעתי לאחי לשפץ לו את הבית והייתי עסוק בזה במשך כל היום במקום לנצל את היום חופשה הזה למנוחה או ליום שבו אני מבלה איתה מהבוקר עד הערב.
היא אומרת שאני מתנהג כמו אדם נשוי עם ארבעה ילדים ולא כמו צעיר בן 23 שנהנה מהחיים.
היא שאלה אותי מה אני אוהב לעשות בזמני הפנוי, והתשובה שלי הייתה "לא יודע" והיא אמרה לי רואה, אתה כל כך הרבה זמן לא עשית משהו בשביל עצמך עד שאתה כבר לא יודע מה אתה אוהב לעשות, אין לך תחביבים, אין לך חיי חברה, עם החברים אתה לא יוצא אף פעם אתה כל היום עסוק בעבודה שלך, והעבודה לא נגמרת ב5, אתה מגיע הבייתה ומתחיל לעבוד בישביל כולם חוץ מבשביל עצמך, אתה עסוק בלעבוד, ואתה כל הזמן חושב על עוד איזה עבודה כולשהי לעשות על מנת להרוויח עוד כסף אבל אתה לא יוצא ונהנה ממנו בכלל.
אני לא יודע מה לעשות, מצד אחד נכון זה חלק ממני את כל היום נותן לאחרים אבל אני נהנה מזה, אני שמח שיש לי את הכוח לתת לאחרים.
מצד שני היא צודקת, מה אני יכול לעשות?
אני באמת מוצא את עצמי לפעמים במצב שבו אני אומר טוב נוותר על זה נוותר על זה והולך ומבצע דברים בישביל אחרים, אני פשוט לא מסוגל אחרת, ניסיתי פעם להתעלם מכל הבקשות מסביבי אבל אני לא מסוגל המצפון שלי לא נקי.
היא אומרת אנשים יוצאים לחו"ל רואים עולם, אתה עובד במקום עבודה שלך כבר כמעט שנתיים ופעם אחת לא לקחת יום חופש, בתלוש משכורת שלך רשומים כל הימי חופשה שלך אתה צובר אותם ולא משתמש אפילו ביום חופש אחד.
אפילו כשאני יוצא, המחשבה על הכסף מטרידה אותי ולא מביאה לי מנוח, כיאילו אם אני יקח יום חופש יכאב לי במהלך היום שאני מפסיד כסף, אם אני הולך לקניות אז כואב לי ש"הינה הלך לי יום עבודה" ולא יודע מה עוד
אני לא יודע מה לעשות ואיך לגרום לעצמי לצאת מזה, אני מרגיש חסר אונים
מה אני יכול לעשות?
אני הכרתי מישהי,בחורה בת 21 ואני בן 23, אנחנו יוצאים 8 חודשים ביחד וטוב לנו ביחד אבל היא שיתפה אותי במשהו שמאוד מפחיד אותה.
היא אומרת שמאוד מפריע לה שאני לא יודע להינות מהחיים, שאני עסוק כל היום בלתת לאחרים עד לרמה שבה אני מבטל את עצמי בישביל לעשות לאחרים.
לדוג'- אתמול היה יום בחירות, היה לי יום חופש שבו לא נחתי, ולא הלכתי איתה לעשות כלום אלא נסעתי לאחי לשפץ לו את הבית והייתי עסוק בזה במשך כל היום.
היא אומרת שאני מתנהג כמו אדם נשוי עם ארבעה ילדים ולא כמו צעיר בן 23 שנהנה מהחיים.
היא שאלה אותי מה אני אוהב לעשות בזמני הפנוי, והתשובה שלי הייתה "לא יודע" והיא אמרה לי רואה, אתה כל כך הרבה זמן לא עשית משהו בשביל עצמך עד שאתה כבר לא יודע מה אתה אוהב לעשות, אין לך תחביבים, אין לך חיי חברה, עם החברים אתה לא יוצא אף פעם אתה כל היום עסוק בעבודה שלך, והעבודה לא נגמרת ב5, אתה מגיע הבייתה ומתחיל לעבוד בישביל כולם חוץ מבשביל עצמך, אתה עסוק בלעבוד, ואתה כל הזמן חושב על עוד איזה עבודה כולשהי לעשות על מנת להרוויח עוד כסף אבל אתה לא יוצא ונהנה ממנו בכלל.
אני לא יודע מה לעשות, מצד אחד נכון זה חלק ממני את כל היום נותן לאחרים אבל אני נהנה מזה, אני שמח שיש לי את הכוח לתת לאחרים.
מצד שני היא צודקת, מה אני יכול לעשות?
אני באמת מוצא את עצמי לפעמים במצב שבו אני אומר טוב נוותר על זה נוותר על זה והולך ומבצע דברים בישביל אחרים, אני פשוט לא מסוגל אחרת, ניסיתי פעם להתעלם מכל הבקשות מסביבי אבל אני לא מסוגל המצפון שלי לא נקי.
היא אומרת אנשים יוצאים לחו"ל רואים עולם, אתה עובד במקום עבודה שלך כבר כמעט שנתיים ופעם אחת לא לקחת יום חופש, בתלוש משכורת שלך רשומים כל הימי חופשה שלך אתה צובר אותם ולא משתמש אפילו ביום חופש אחד.
אפילו כשאני יוצא, המחשבה על הכסף מטרידה אותי ולא מביאה לי מנוח, כיאילו אם אני יקח יום חופש יכאב לי במהלך היום שאני מפסיד כסף, אם אני הולך לקניות אז כואב לי ש"הינה הלך לי יום עבודה" ולא יודע מה עוד
אני לא יודע מה לעשות ואיך לגרום לעצמי לצאת מזה, אני מרגיש חסר אונים
מה אני יכול לעשות?
שלום לך,
מודה שלא קראתי הכל, אבל מרגישה שקרתי מספיק על מנת להבין את המצב. אני מבינה ומזדהה עם תחושותיך הקשות, שמוטלת עליך אחריות גדולה מדי ועומס רב מדי ואתה עושה יותר מדי בשביל אחרים ופחות מדי בשביל עצמך. תראה. במילים פשוטות: אתה זה שקובע לאחרים ולעצמך את הגבולות. נכון שזוהי המשפחה שלך ואתה מרגיש מחוייב לעזור להם. אבל יש גבול לכל תעלול. אתה צריך לסכם עם עצמך מה אתה מוכן לעשות ומה לא.נתחיל מזה. אולי תרשום את זה כאן בפורום? אתה יכול גם לכתוב לי את הרשימה למייל: klkl13@walla.co.il אני אשמח מאוד לדעת ולהתעדכן במה שהחלטת שאתה לא עושה. אחר כך, אם תרצה, אעזור לך להמשיך את הדרך שאתה מתחיל. דרך שבה אתה אומר לסביבתך הקרובה- "עד כאן. עד כאן אני מוכן לעזור. מכאן תסתדרו לבד". מאחלת לך בהצלחה, שירי.