06:23 28-07-2001|עפר סקר כתב:

הבהרה

אם ההודעה של אמבר לא אומרת את זה חד משמעי, צריך לומר את זה חד משמעי: ספרי המבוגרים של לה גוין נחשבים לא פחות מספרי הילדים שלה. למעשה אפשר גם להציג את זה כך - ספרי המדע הבדיוני שלה נחשבים לא פחות מספרי הפנטזיה שלה. שני הז'אנרים האלה נחשבים שלובי ידיים, אבל לה גוין היא מהמעטים שהצליחו ליצור יצירות משפיעות בשניהם. אצלי בספריה יש את כל הספרים הידועים שלה. כנראה שבפרדס חנה יש לנדירות מדד אחר.

הדבר היחיד שאני יכולה להסתייג עליו זה ש"ארץ ים"

קודם כל, את ספרי המבוגרים שלה מאוד קשה להשיג

23:53 27-07-2001|מיכל בן טובים כתב:

בין שמונה לעשרים £9£

יש בערך שמונה גילאים שונים בטווח הזמן הזה !!!!! נגיד, בגיל שמונה אחד הספרים שהכי אהבתי בעולם (ועד היום) נקרא איקולו של רינה שנהב... ובגיל עשרים כבר היתי אחרי יריד ההבלים של תאקרי, דונה פלור נשואה לשניים, מלחמה ושלום ואפילו אחרי יצירות המופת של מאיר שליו שבדיוק אז יצאו לאור לראשונה והסיחו את דעתו של העולם מבעיות זוטות שלא עוסקות בספרים משעממים מנשוא עם הרבה רוח. בגיל הנוער נורא מומלץ כל הדבורה עומר למיניהם, אסתר שטרייט וורצל, ספרי הרפתקאות, ספריית מרגנית - כולה-ללא-יוצא-מן-הכלל, ספרי פנטזיה והארי פוטר ועוד המון. בשלב מסוים של התיכון מתחילים לקרוא ספרות מופת, בדור שלי זה היה גם עם קריצה לסוציאליזם ופציפיזם ואהבנו להתווכח גם על איין ראנד וגם על במערב אין כל חדש. ולא לשכוח התפסן בשדה השיפון ומילכוד 22. וכמובן שירה. איך אפשר לעבור את גיל ההתבגרות בלי שירה? ורצוי של עמיחי? שלא לומר יונה וולך. בקיצור, שאלת שאלה לא מספיק ממוקדת ופתחת פתח לנוסטלגיה כבדה ביותר. מיכל פעם ילדה.

וגם המשחק של אנדר והצל של אנדר של אורסון סקוט קארד

למה קלות? יש בעיות שהגיבור מתמודד איתן די בקושי

ורציתי להוסיף שאפשר יהיה לפגוש את אלכס אפשטיין בכבודו ובעצמו

20:30 16-07-2001|kiki_b כתב:

הרכבת

עכשיו שמעתי על הפיגוע. אני מנסה לברוח אל רכבות ספרותיות. יש לכם רכבות מילוט? מלבד הרכבת בפתיחה של 'אנה קרנינה'...

יש את שני הספרים של פול תרו

אצל רולינג יש המון התמודדות, והפתרון הוא לא דפוק בכלל

19:07 13-07-2001|חגית רבה כתב:

לא מקובל עליי, מה אם אן שירלי - אף אחד לא ידע מי היא האסופית - לא יקראו יותר כי זה מדכא?

לא יודעת, עלי מקובלת האמרה "חנוך לנער על פי דרכו" - תן לו לבחור את מה שהוא רוצה לקרוא, למה להראות לילד שהחיים רק עליזים? מצטערת, שוב אני היחידה שמתנגדת חגית

האסופית ספר מדכא? ממש אבל ממש לא

09:05 14-07-2001|kiki_b כתב:

לא החזירה ולא נעלים

קהל הילדים 'קוראי הארי פוטר', כלומר אלה שהגיעו לספרים בעיקר בגלל הרעש מחריש האוזנים סביב הספרים, אומנם מחכים בקוצר רוח להופעת הספר הבא, אבל לא קוראים תוך כדי זה ספרים אחרים.(לכל היותר, אם הם חסרי סבלנות לחכות לתרגום, יקראו את הספר הבא באנגלית -שזה דבר חיובי כשלעצמו מההיבט החינוכי). אם המומנטום שנוצר סביב חגיגת הארי פוטר לא ינוצל (והוא לא מנוצל) על ידי הורים/ מורים/ ספרנים/ הוצאות ספרים וכו' כדי לנתב את הצימאון לכיוון הרצוי - כל העניין דועך ונמוג. פדן צודק - ילדים לא קוראים כי ההורים לא קוראים והמורים לא קוראים. וגם אלה שקוראים, לא קוראים ספרות ילדים. למה? כי ספרות ילדים נחשבת לספרות מסוג ב. כל הדיונים כאן בפורום בנושא ספרות ילדים עסקו בספרים שקראנו בילדותנו. בקלאסיקה. בהתרפקות נוסטלגית. יד על הלב - כמה מאיתנו קראו לאחרונה ככה סתם ספר ילדים? כמה מאיתנו קראו משהו מרשימת הספרים העכשויים שיצאו בסדרת מרגנית? או ספרות מקור עכשוית לילדים? למשל ספרים של דורית אורגד, דניאלה כרמי, עפרה גלברט, נורית זרחי (לילדים), יונה טפר או חוה חבושי? (בעבר שאלתי כאן אם מישהו קרא את 'בזווית לא נכונה' של חבושי - ספר נוער מובהק, יותר נכון, ספר נערות מובהק. אף אחד לא הכיר אותו.) ולמה לא? כי ספרות ילדים לא ממש נחשבת ספרות. אף אחד, גם לא בבליופילים, לא יקחו סתם כך ליד ספר ילדים. אלא אם כן זה העיסוק שלהם (חוקרים, מתרגמים, עורכים וכו'). נכון, יש הרבה זבל בין ספרי הילדים, אבל זה נכון גם בספרות למבוגרים. היחס של הממסד כולו לספרות ילדים הוא יחס מזלזל - ראו פרופורציות של מקום המוקדש לספרות ילדים במוספי הספרות ובירחונים הספרותיים - שואף לאפס. הורים מפסיקים להקריא לילדים אחרי גיל שש (ראו כתבה של פדן), ומורים/ות, גם אלה שקוראים (שהם בעצמם מיעוט הולך ונעלם) לא מתנדבים לקרוא ספרי ילדים אלא אם כן במסגרת מטלה חינוכית - מלמדים את ה'נושא', או הסופר מגיע לבית הספר וכד'. אז למה מצפים שהילדים יקראו? ואם נחזור להארי פוטר - ילדים ובני נוער רבים מתלהבים, ובצדק, מהסדרה המוצלחת הזו, אבל שוב - רוב ההורים/ מורים/ ספרנים לא ממש שותפים לעניין. במקום לנצל את ההתלהבות ולרתום אותו לניתוב והכוונה גם לספרים אחרים, הם מגלים התנשאות ומחכים שהגל יעבור. ועוד משהו - ההשקעה בפרסום וביחסי הציבור. הארי פוטר זכה לתקציבי פרסום אדירים, בעולם וגם בארץ. אם היו משקיעים יותר בפרסום ועידוד ספרים אחרים, כן, גם על ידי גימיקים שונים, אולי זה היה עשוי לשרת את המטרה. צריך להתיחס אל הספר כעוד מוצר צריכה. ואסיים באנקדוטה: ידידה שלי, אשר הוציאה ספר ילדים בהוצאת ידיעות אחרונות, קיבלה הביתה את העותקים המגיעם לה על פי החוזה, כשהחבילה עטופה בנייר עם מדבקות ' את הארי פוטר כבר קראת?'. הידידה הזו, לצערה, לא כתבה את הארי פוטר. קיקי

עד כמה שאני יודעת, דווקא ההצלחה של הארי פוטר הגדילה את המכירות של

עדכונים אחרונים