אל תאמרי לי שאת מפחדת להביך אותי . שלחתי לך מייל בכל מקרה.

והזמן לא עוצר לחכות לי.

מה אני רוצה מכם? או מה אני רוצה בכלל? מכם כלום, בכלל הכל.

זה לא מהנה בשום מובן, זה פשוט חלק ממני. יש לי מה לומר ואני מנסח את זה יפה. ובכלל, זה לא חדש לי.

אני מזדקן. שונא לחכות.

שאלה נכונה ומדוייקת. אני בהחלט לא מחרחר מלחמות או מחפש ריבים, טוב אולי קצת. אני מקווה שלא עוררתי עלי את זעמך, ושלא הצפתי את הפורום . אני אוהב לכתוב, אני יודע שאוהב לכתוב שירה. אבל, אני יודע גם שלא אוהב לכתוב שירה רעב. ולא רק ללחם, אלא לכל אותם דברים שמשוררים לא יכולים להרשות לעצמם. חבל שהמילה הכתובה, כזו שהיא לא פופוליסטית והמונית, לא מתגמלת את האוחז בעט.

"היי דורית" בסגנון ה-אני לא פונה אליך אני פונה לדורית. נפל לך המוצץ.

אינך יכול להחזיק עצמך מלהגיב על הכתב שלי? תראה, אני יכול לכתוב ולומר שוב ושוב שאין לי סיבה לכעוס על עצמי, אני נער מקסים. אבל זה כמו לבקש ממך אישור על כך,לא? אולי התכוונת לומר "אנדרוגניים" ?

ברור היה לי כשמש שתכתבי דברים אלה. אני לא יודע למה, אבל כולכם נופלים בפח של הפסיכולוגיה בשקל,אפילו לא- חצי שקל אולי... "הא! אוהב עצמו? פיצוי על רגשי נחיתות" "הא! בז לנו? רוצה להיות כמונו!" מה, את חושבת שאני מתדיין כאן במטרה לשדר אותות מצוקה? לא, זה פשוט מהנה למדי להשחיז את הכתיבה שלי. אני בהחלט מקבל את מה שאת אומרת. הפרובוקציה היא למען החברה ומכוונת אליה. אין בפרובוקציה שום דבר שלוו ובוגר, אבל אני בהחלט מוצא אותה מהנה למדי. זה נכון, אני פרובוקטור. למה? כי אני יכול. אבל לבוא ולומר שאני זקוק לחותמת גומי או לאישורים, לא בהכרח נכון. כשאני ממשיך וכותב כאן, כאילו מנסה לשכנע אותך או את הנרקומן, אני רק יוצר רושם של מבקש הבנה. אבל לא, אני פשוט אוהב לכתוב,יותר מזה-אוהב להתנצח. יותר מזה! אוהב להתנצח כשאני הוא הנושא. הנאמר יכול להיות אמת עבור אחד או סיפור מופרך עבור האחר. מה שחשוב הוא להכיר את עצמך , את הטוב וגם את השריטות שהם מעיין חריטות שהפכו לתהומות עמוקים.להכיר את כולן. אני את היבשת שלי מכיר. ובכל מקרה, אני מאוד מודה לך על התגובות הלבביות והחמימות.

הכינוי שלך בהחלט מכער את שורת הכינויים.