תיקון קטן ותוספת קטנה, השמטתי סיום של משפט, הנה זה מתוקן:
כי העולם של החרדים מצומצם ומרוכז בעיקר בפסוקים מהמקורות (כמו עניין המעקה לגג ביג דיל, ממש גאונות) ובעניינים """רוחניים""" ובעניינים של """קדושה""" וכו' כשמעניינים מעשיים של יום יום שלא פעם קובעים דברים של חיים ומוות - הם החרדים, מנותקים לחלוטין... תסתכלו בצילום התחתון מהשניים שצרפתי למעלה, ותקראו את ההסבר המפורט שהגבתי לעודד בפורום שלו על המעבר המשופע הזה ששם החליקו על רטיבות של מים הרבה עשרות אנשים ו 45 מהם עברו שם לעולם האמת. הסברתי לעודד במפורט שהבעיה שהרגה את ה 45 לא היתה בכלל צפיפות אלא החלקה של אנשים שמיידית נפלו אפיים ארצה ומיד נתקלו בהם ונפלו עליהם ונערמו עליהם עוד אנשים רבים - שגרמו למותם.
הרצפה של כל המעבר המשופע הזה היתה צריכה להיות כולה מחוספסת, מאד מחוספסת, לא בפסים מחוספסים מודבקים שנשחקים מהר ובקלות, אלא בחספוס קבוע, חצץ יצוק בתוך ועל פני הבטון. ומה שרואים בצילום זה רק פסים מחוספסים מודבקים (שבודאי נשחקו מזמן) מודבקים מרוחקים מאד האחד מהשני ומכסים בערך שישית (1/6) משטח הרצפה, ושבצד הימני לא מכסים אפילו לא עשירית מהשטח, תגדילו את הצילום ותראו שזה המצב - כוסות רוח למת. ומי אחראי לזה? הרי ברור שחרדים שלקחו בעלות על האתר לא נתנו לאנשי מקצוע רציניים או אנשים עם היגיון לגעת באתר הקדוש והמקודש והתעקשו לעשות שם כל דבר לבד ובעצמם.
והתוספת היא לגבי השורה שהוסיף 'סטנדאוף': אנחנו לא תאמנו כלום, אבל אני מסכימה אתו על השורה שכתב ב 100%. הכוונה כמובן לישוע בן יוסף הנגר מנצרת, שאכן וכמובן שהיה יהודי טוב, ובמותו כיפר על עוונותינו ופדה את נפשותינו ובעיקר בעיקר פטר את כל הנוצרים ואת כל היהודים השפויים\החילונים מכל מצוות ההבל שהיו מחוייבים לקיים ע"פ התושב"ע וההלכה. ואני כבר כתבתי בפורומים (מתוך נימוס לא כתבתי את זה בפורום הזה) שעדיף לי להיות אפילו גויה שפויה - ולא יהודיה חרדית מפגרת ומופרעת ומזוכיסטית.
מצטערת, אבל זה המצב ואין פה מה לרכך ולעגל פינות.
יש בהודעה שלך מסר להאשים את החרדים כפי שכתבתי בעבר הנטיה החילונית היא תמיד להאשים את החרדים בכל מקרה, גם כשהם הקרבנות החרדים תמיד "אשמים" כי בגלל חרדיותם שפכו מים מבקבוקי השתיה על המדרגות דבר שגרם להחלקתם ולאסון, ושהמדרגות לא היו מחוספסות מספיק גם "באשמת החרדים" אבל אני יודע על סיבה אחרת הרבה יותר מציאותית והגיונית, והסיבה האמיתית היא שמישהו מהרשויות החליט ברוב טיפשות מאיזו סיבה שהיא לשים פתאום מחסום בסוף מורד המדרגות, והאנשים לא יכלו להתקדם בעוד שמאות אנשים מאחוריהם לא יודעים על החסימה וממשיכים להתקדם וזה מה שגרם לקריסה ולאסון.
אתמול שמעתי ברדיו את סגן ראש עיריית ירושלים שסיפר על עצמו שדבר דומה קרה לו שהוא כמעט נהרג בקטע מעבר אחר כאשר גם שם החליטו ברוב טיפשות לשים לפתע מחסום בקצה המעבר בזמן שמאות אנשים עוברים בו הוא הרגיש שהוא ואחרים תיכף נחנקים ונמחצים בלחץ ההמון, הוא צעק והתחנן לשוטרים שיסלקו את המחסום ולא שמעו לו, אלא שלמרבה המזל ברגע האחרון המחסום נשבר ונפרץ מלחץ ההמון והמעבר נפתח.
עוד תקום וועדת חקירה והעובדות תתבהרנה.
זו תגובתי הקצרה לעת עתה, יש לי עוד הרבה מה להגיב, אבל מחוסר זמן אגיב אחר כך, ההמשך יבוא.
אריאלה, גם אני אגיב בקצרה, למרות חשבונות שמים זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לעשות הכל ולהסיק מסקנות שדברים כאלה לא יתרחשו בעתיד, כבר התורה מצווה לאדם לעשות מעקה לגגו כדי שלא יפול מישהו ממנו, ואם יימצאו הסיבות והאחראים לאסון, חז"ל כבר אמרו "מגלגלים זכות כל ידי זכאי וחובה על ידי חייב", כלומר אפילו אם נגזרה גדירה על אדם שימות, מגלגלים זאת על ידי אדם חייב שדרכו זה יתרחש, שלא להבין לא נכון את הדברים שאמרתי בהודעה הקודמת, זה לא מסיר מאתנו בשום אופן את האחריות וחובתינו לעשות הכל מה שבידינו שאסונות לא יתרחשו.
ורציתי להוסיף, שבדומה לסיפור שהבאתי על הבחור שחברו הנפטר בא אליו בחלום, אני חוויתי חויה דומה לפני 3 וחצי שנים, חבר טוב שלי נפטר באופן פתאומי, יום לאחר פטירתו הוא הופיע אצלי בחלום כשדמותו מאירה וזורחת, והוא הזהיר אותי שלא להשתתף במחלוקת מסויימת שהיתה אז, הוא הזהירני שמי שישתתף במחלוקת מסכן את חייו, סיפרתי לחברים שכולם הכירו את הנפטר על דבר החלום, וכולנו נזהרנו מאד שלא להשתתף ולא לקחת צד באותה המחלוקת, כעבור שנה עשינו חשבון ומצאנו ש-12 אנשים צעירים ובריאים יחסית שהכרנו שהשתתפו באותה מחלוקת סיימו את חייהם במהלך אותה השנה, זה עוד היה לפני הקורונה כך שאי אפשר לתלות זאת במקריות ושמקרי המות החריגים קרו בגלל הקורונה.
ברור שאני אכתוב על חשבונות שמיים, דברים שלגבי מי שאינו מאמין הם חסרי משמעות, אבל עבור המאמינים זו דרך חיים.
רק הערה אחת חבל שאת מנצלת אסון לאומי כדי להתנגח ולנצל אותו למטרותייך וזה עוד כשלפנינו 45 קברים טריים, עד כאן הערתי לא רוצה להפוך את העניין למריבה.
ועכשיו לתגובתי, והיא תהיה ארוכה, מקוה שתהיה לקורא סבלנות לקרוא את דברי עד סופם
כאשר מובא לפני אדם שאינו מאמין סיפור ניסי שמעל דרך הטבע, התגובות תהיינה כדלהלן, ראשית תמיד יאמרו שהמספרים הם שקרנים ואם לא אז הוזי הזיות ובעלי דמיון, ואם אי אפשר להכחיש כי יש יותר מדי עדויות, אז ימצאו דרכים להסביר את הנס על פי דרך הטבע, זו רק הערה על סיפור הילד המת שקם לתחיה.
מעניין שיש לך נפש רוחנית, כבר הבחנתי בזה בעבר, ואת מדווחת על תופעות שחווית אותם בעצמך כמו חלומות שהתממשו וטלפתיה, אבל עדיין את מתעקשת שהדברים הללו הם כלום ורק נובעים "ממבנה המוח", הבה אסביר לך דבר אחד על עצמך, את משוחדת כי אם תסכימי לקבל שיש בדברים שחווית ממש ויש חשבונות שמיים, אז זה מחייב אותך, לשנות את אורח חייך וזה לא קל, ולכן את בוחרת כמו רבים אחרים בדרך הקלה, להתעלם ולדחות את את התופעות הברורות שחווית בטענה לא מספקת ולא הגיונית "שזה רק מבנה המוח".
עכשיו למקרה האסון, נקודת אור אחת ישנה פה, שהתברר שלמרות הכל עם ישראל מאוחד.
עכשיו על חשבונות שמים, ברור שעבור מי שאינו מאמין שסובר שהכל מתרחש "במקרה" ולחשבונות שמים אין משמעות, ואלה שאינם מאמינים חושבים גם על המאמינים שהם חושבים שהבורא יתן להם חיים טובים ומאושרים בלי אסונות באם יתפללו ויקיימו מצוות כראוי, ואם זה לא מתרחש או חלילה מתרחש ההפך אז יש כאן "ראיה מוחצת" שהמאמינים טועים באמונתם כי הבורא או הצדיק לא סיפק את הסחורה המובטחת, ולכן "הראיה" שהוא לא קיים והאמונה היא אמונת הבל.
אבל כפי שכתבתי פה בעבר, אין שום הבטחה לחיים טובים ומאושרים וחסרי אסונות לאנשים שומרי תורה ומצוות, זו כבר סוגיה עתיקה של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" כי החיים שלנו ומה שאנו רואים בעינינו דומה לאדם שרואה קטע קצר של כמה שניות מתוך סרט ארוך וחושב שהוא יכול להסיק מזה מסקנות מבלי לדעת מה היה קודם ומה יהיה אחר כך, כי החיים שלנו בעולם הזה הם ארעיים, לעומת חיי הנצח של הנשמה, כל אדם נשלח לפה במטרה לבצע משימות שהוטלו עליו, לפעמים להשלים דברים שלא השלים בחיים קודמים, בעצם כולנו מתגלגלים בעולם הזה פעמים רבות עד שנשלים את כל מה שהוטל עלינו להשלים, בדומה לאדם שנשלח לארץ רחוקה כדי לבצע עסקה מסחרית, והוא במקום להתמקד בשליחותו יחפש שם בידור והנאות ויתלונן שלא נהנה שם מספיק שבית המלון שהוא משתכן בו לא לרוחו ושוכח את השליחות שלשמה הוא הגיע? לא הגענו פה לעולם במטרה ליהנות ולעשות חיים, אלא לבצע שליחות והשהות שלנו פה בעולם היא ארעית, לעומת חיי הנצח, ואין שום הבטחה שיהיו לנו פה חיים מאושרים וחסרי טרגדיות, יותר מזה, יש אנשים שהגיעו פה לעולם כשסופם הטראגי באסון כבר תוכנן מראש לפני לידתם וזה חלק מהסיבות להגעתם לעולם.
עכשיו בקשר לאסון הנוכחי, אביא לכך תקדים מאסון אחר שהתרחש לפני מלחמת ששת הימים, ואכתוב את עיקרי הדברים, תלמידי ישיבת פרשבורג מירושלים יצאו לנסיעה למירון זה לא היה בתקופת ל"ג בעומר אלא בחודש אלול לפני ראש השנה, באותם הימים נסיעה באוטובוסים נוחים וממוזגים היתה דבר נדיר ויקר, ואז השתמשו במשאיות שחיפו אותן בבד ברזנט, ולאורך המשאית הותקנו ארבע שורות של ספסלים צרים ומאד לא נוחים, לרכב הזה קראו "טיולית" או "לורי" רכב שלא היה ממש בטיחותי, אבל זה מה שהיה זמין אז, המבוגרים שבינינו בוודאי זוכרים את הרכב שהשתמשו בו גם בטיולים השנתיים של כל בתי הספר.
במהלך הנסיעה בכבישים של הרי הגליל שהיו צרים ומעוקלים, באחד מעיקולי הדרך איבד הנהג את השליטה והמשאית התדרדרה לתהום והתגלגלה כמה פעמים במורד ההר, כתוצאה מהתאונה נהרגו ארבעה, שלושה מתלמידי הישיבה עם הנהג, והאחרים נפצעו בדרגות פציעה שונות.
לאחד מההרוגים מרדכי פולק שמו היה חבר מתלמידי הישיבה בשם זאב לוי, אותו חבר לא השתתף בנסיעה מכיון שלא חש בטוב באותו היום וכך ניצל מהתאונה, הידיעה האיומה השיגה אותו בבית המדרש. הוא חש שליבו נשבר בקרבו, שלשה מחבריו הטובים לא שבו חיים, ממסע שכל כולו לא נועד אלא לנסיעה לציון התנא רבי שמעון בר יוחאי, במיוחד היה כאבו גדול על האסון שאיבד את ידידו הקרוב מרדכי פולק.
באחד הלילות, חלם זאב חלום. ידידו הטוב מרדכי פולק מתגלה אליו, פניו מפיקות אור יקרות. "מרדכי ידידי" נפעם זאב בחלומו, "מה אירע לך?" "זאב, ראיתי את צערך הגדול, ובאתי לעודד אותך" אמר מרדכי וניכר היה בו כי מאושר הוא. אושר גדול. "אל תצטער על המאורע אשר קרה לנו. רק למראה עיניכם הוא אסון, רק בעולם-הזה, השטחי, אבל אצלנו הכל נראה אחרת לגמרי. אני מאושר מאד".
"דע לך - המשיך הידיד המנוח לדבר בחלומו של זאב - כי מיד בעלותי השמימה הכניסו אותי לגן-עדן, ופתחו בפני את שערי היכלו של התנא האלוקי רבי שמעון בר- יוחאי שצירפני מיד למתיבתא שלו, יען כי זכינו להקריב את חיינו לטובת עם ישראל בנסיעה שכל כולה נועדה לתפילות על ציונו הקדוש. "זוכר אתה את מנהגי הקבוע, ללמוד בכל ערב שבת- קדש פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום עם פירוש רש"י. מה שכרי? ובכן, זוכה אני ללמוד בחברותא עם רש"י הקדוש, ואני מסתופף בצילו. האם לא טוב לי? מה לך לבכות על גורלי?" ואז פנה זאב אל חברו המנוח: "שתי שאלות יש לי לשאול אותך. האחת, איך נכנסת לגן-עדן מבלי לעמוד קודם למשפט בפני בית-דין של מעלה? השניה, מה טעם נקנסה עליך ועל חבריך מיתה משונה ואכזרית בקיצור ימים ושנים?" מרדכי ענה: "דע לך שנגזרה על כל הישוב היהודי בארץ-ישראל גזירה קשה ומרה, אסון כבד עמד לרדת על יושבי הארץ, בגלל העוונות שהיטו את הכף. אך בעל הרחמים ריחם על עמו, והחליט לכפר על הכלל בקרבן ציבור, ארבע נשמות זכות וטהורות ובתוכם שלשה תלמידי ישיבה קדושה בעיר-הקודש ירושלים. אנחנו, ארבעת ההרוגים, היינו הקרבן של כולכם. חשבון אחד היה לשלושתינו ביחד עם הנהג שנהרג גם הוא.
ואפילו הפצועים שנפצעו בתאונה הקשה הזו, כל פצוע וחשבונו המדויק. כל סריטה, כל שן שבורה וחתך עמוק הכל בחשבון. קל וחומר הפצועים קשה ובינוני. לכל אחד סיבה מדויקת ומפורטת מדוע ולמה. הכל היה מכוון בחשבון אלוקי מדוקדק עד מיצוי הדין, כדי לכפר על כל הישוב בישראל, "מעכשיו תבין מדוע לא עמדנו למשפט. קרבן-עולה כשמו כן הוא. קרבנות עולה עולים לרצון הישר לגן-עדן ואינם צריכים לעמוד בפני בית-הדין של מעלה". פתאום נעלמה דמותו של הנפטר.
זאב הקיץ בזעזוע והנה חלום. כמה ימים התהלך כסהרורי, רוחו נטרדה עליו ושלוותו נלקחה. פניו המאירות והשמחות של ידידו הנפטר מרדכי פולק, עמדו כל היום לנגד עיניו, והחלום הנורא לא מש מזכרונו לרגע אחד, ולא ידע האם חלום אמת הוא או שמא בא ממחשבות ודמיונות, כיצד אדע איפוא אם זה חלום אמת או שמא דברים בטלים ומבוטלים, זאב החליט לעשות מעשה, קיבל על עצמו קבלות טובות גינוני קדושה תפילות ואף צם כמה תעניות בבקשה מהבורא לקבל סימנים ברורים שהחלום היה חלום אמת ולא דמיון.
לאחר זמן הופיע פתאום החבר שנית בחלומו, ואמר לו, "משמים השגיחו עליך ועקבו אחרי הנהגותיך ותפילותיך. כעת ראוי אתה לשמוע תשובה על שאלתך, לפיכך שוב נשלחתי אליך. "הסתפקת אם חלום אמת חלמת או שמא דמיונך הטעה אותך? שני סימנים אתן לך להוציא כל ספק מליבך.
סימן ראשון: בעוד שבעה שבועות מהיום תתארס עם בת זוגך בשעה טובה ומוצלחת. שם כלתך המיועדת, דבורה בת שמעון. סימן שני: שלשה שבועות אחרי כן יופיע פתאום דוד ארוסתך, שנעלמו עקבותיו באירופה בשנות השואה ונחשב כמת. זאב התעורר ומיד נזכר בחלום. שוב התגנבו ספיקות לליבו, אולי גם הפעם חלום של שטות הוא? הוא רשם את כל דברי החלום בפנקסו, וסיפר את חלומו לחבריו ולראש הישיבה שלו.
לאחר זמן מה הגיעה אליו הצעת שידוך עם נערה בת טובים שעלתה זה מקרוב מארגנטינה, שם המשודכת: דבורה בת שמעון. ובדיוק שבעה שבועות לאחר ליל החלום נחגגו אירוסיו של זאב לדבורה מארגנטינה! זאב לא שכח את הסימן השני. "האם היה לך אח שנעלם בתקופת השואה?" שאל את אבי הכלה בתום מסיבת האירוסין. "בודאי, מהיכן אתה יודע?" שאל אבי הכלה בהפתעה, "אחי נשלח למחנה ריכוז ונעלם, אין לנו עדות מה קרה איתו. כנראה מת יחד עם ששת מיליון הקדושים". "הוא חי ועוד מעט יתגלה", זאב חייך חיוך בלתי נראה. אבי הכלה הביט בו במבט מוזר. חתן מגלה עתידות לקח לו, או אולי בעל דמיונות, כמעט התחרט על השידוך והלוואי שהוא לא מעורער בנפשו.
שלשה שבועות אחרי כן, מיום-אל-יום, הגיע טלפון בהול לישיבה. והחותן המיועד על הקו, "צדקת, צדקת! אחי הגיע פתאום ארצה, הוא נותר בחיים בשואה, וברח לרוסיה שם נשלח לסיביר. הוא שוחרר זה עתה ועלה ארצה ומיד חיפש ומצא אותנו".
זאב וכל אלה שידעו על החלומות ידעו עתה בידיעה ברורה: דרישת השלום שקיבל ממרומים הייתה אמיתית. ארבעת ההרוגים היו קרבנות ציבור, עולה תמימה לכפר על כל הישוב בארץ, זמן מה לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים שהסתיימה בניצחון ישראל על שש מדינות ערב שתקפו אותה וב-779 הרוגים על פי דווחים אחרים 736 הרוגים לעומת תחזיות של עשרות או מאות אלפי הרוגים עד חיסול חלילה של ישראל על ידי קואליציה של מדינות ערב שלחמו נגדה. עד כאן הסיפור.
לאור האמור עכשיו אני כותב עכשיו השערה שלי, 45 ההרוגים במירון, כולם יהודים ישרים וצדיקים ובתוכם ילדים תמימים שלא חטאו, כולם מתו כדי לכפר על שאר הישוב בארץ, כל אחד מההרוגים שוה אלפי הרוגים שחלילה היו נהרגים בפורענות עתידה, ועל זה נאמר במקורות "בקרובי אקדש" "ומפני הרעה נאסף הצדיק" כאשר נפשות נלקחות כדי לכפר על שאר העם דווקא נלקחים הטובים והצדיקים שבהם, שכל אחד ואחד מהם שוה אלפי אחרים שלא יהרגו, אנחנו נמצאים בשקט שלפני הסערה, מדינת ישראל עומדת עתה בפני שתי סכנות קיומיות, אחת אירן שזוממת נקמה גדולה והרסנית עם על ידי כוחות הצבא שלה ועם אולי פצצה אטומית שהאייטולות הצהירו מפורשות שהם רוצים להשתמש בנשק הזה נגד ישראל, ועם דרך החיזבאללה עושי דבריה שברשותם מאות אלפי טילים שיכולים לפגוע בכל נקודה בארץ, והסכנה השניה על פי תחזיות הססמולוגים רעידת אדמה חזקה קטלנית שבוששת לבוא, ימים יגידו ונראה מה יהיה והרוגי מירון אלה מתו כדי לכפר במותם ולהציל את מדינתנו מהרס וכליה חלילה.
זו ההשערה שלי לחשבונות שמים שאכן קיימים, והאסון הזה אינו פשוט ואינו מקרי, מי שרוצה לקבל שיקבל ומי שרוצה ללעוג שילעג, ימים יגידו הדברים יתבררו בהמשך הדרך.
-----
אגב אריאלה אני עדיין חייב לך את המשך הדיון הקודם על אמיתות התורה, שיבוא בהמשך אלא שבינתיים בכורח הנסיבות השתבשו העניינים.
לאור האסון שהתרחש הלילה בקבר או בציון של הרשב"י רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון...
ועוד פחות אקטואליים ולא מחזיקים שום מים הם הדברים בסיפור שהביא ג'קו עצמו בהודעה המקורית שלו שפותחת את השרשור הזה
דברים המנסים לטעון וגם לשכנע על "מעשה ניסים של תחיית המתים שנעשה בזכות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי..."...
ועוד יבואו דברי הסבר ותרצנות שונים ומשונים בניסיון לישב את הסתירה המצלצלת - כי אין גבול לרצון לצורך ולכישרון של אנשים (מסויימים) לברוח מהמציאות.
כבר היו בעבר אסונות במירון כמו בשנת תרע"ג התמוטטות גג בל"ג בעומר שגבה הרבה קרבנות
סיפור התהפכות אוטובוס של תלמידי ישיבה מירושלים בדרכו למירון ערב מלחמת ששת הימים
והדברים הללו לא החלישו את אמונתם של המאמינים בחשבונות שמים, איני אומר שאני יודע הכל אבל יש לי מה להגיב, התגובה שלי יותר נרחבת בעזרת השם אחרי שבת
אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה (חולין ז ב).
מלמעלה הכריזו 44 פעמים (נכון לרגע זה)...
במקרה זה אני מסכים אתך ב-100%
את הסיפור הבא שאלפי אנשים היו עדים לו שמעתי אנוכי בעצמי לפני שנים רבות מאדם קשיש שהיה עד למקרה.
הסיפור והעדויות הודפסו בכמה ספרים ואני מביא לפניכם את סיפור המעשה כפי שנכתב בספר "החיים שלאחר המוות"
נס תחיית המתים על קברו של הרשב"י
וזה תוכנו של האירוע המדהים: באותו ל"ג בעומר לפני תשעים ושמונה שנים שנת תרפ"ג שחל כמו השנה ביום שישי, השתתפו עשרות אלפי חוגגים שעלו למקום הציון של רבי שמעון בר יוחאי במירון. רוב הקהל העצום שהיה שם, נשאר גם לשבת, והייתה זו שבת נפלאה של התרוממות עילאית. עם סיום תפילת המוסף של המניין האחרון סמוך לחצות היום (הקהל התפלל בבית המדרש שעל יד הציון בקדוש בכמה מניינים), נשמעו לפתע צעקות מחרידות של אישה אחת – אמא של ילד קטן שהביאה את בנה למירון כדי לעשות לו "חלאקה" (תספורת, מנהג להביא תינוקות שעדיין לא סיפרו את שער ראשם ולספרם שם). בנה הפעוט מת פתאום ושכב ללא רוח חיים, הרופאים הרבים שהיו במקום בדקו מיד את הילד, וקבעו שהוא מת כתוצאה מהידבקות במחלה הכולרה. (חולי רע, מחלה מסוכנת מאוד המסתיימת לעתים במוות).
הרופאים הורו לעשות הסגר ולערוך בדיקות רפואיות לכל הנוכחים במקום.
כל אותו הזמן המשיכה אמו, של הילד לזעוק וליילל ולבכות מרה על בנה המת. מחבר הספר מעיד: "אנוכי בעיניי ראיתי את הילד מונח על הארץ ירוק ומת. כל הקהל שהיו שם הצטערו מאוד על הילד ועל צערה של אמו, ומרוב צער לא יכולנו לעשות קידוש ולסעוד את סעודת השבת. ופתאום קמה אם הילד, לקחה את בנה המת על ידיה, ירדה למטה (הילד שכב כל הזמן באחד החדרים הקטנים הנמצאים בגג הקבר הקדוש בחצר) – לבית הכנסת שעל יד הציון הקדוש של רבי שמעון בר-יוחאי, הניחה את הילד על הרצפה, ובקול מר זעקה וצעקה: הוי צדיק! הוי צדיק! רבי שמעון אני אמתך, באתי לכאן לכבודך כדי לגלח את בני יחידי אשר נתן לי השם יתברך בזכותך, באתי לקיים את נדרי אשר נדרתי להביאו לכאן ביום ל"ג בעומר, אתמול הבאתי אותו חי ועשיתי לו את התספורת בשירים ובזמירות, בתוף בכינור במשתה ובמחול, ועכשיו רבי שמעון הצדיק! איך אני יכולה לנסוע מכאן בלי הילד, באיזה פנים אבוא הביתה???
וקולותיה ובכיותיה זעזעו את כל המקום הקדוש, ולב מי לא נמס כמים לשמוע את קול צעקות האישה מרת הנפש!
לאחר מכן קמה האישה ואמרה: רבי שמעון הצדיק! רבי שמעון הצדיק! הריני הולכת ומניחה לפניך את בני כמו שהוא, אנא ממך – אל תביישני – אל תחזיר פני ריקם – אנא!!! תחזירו אלי חי כמו שהביאותיו אתמול אליך, ויתגדל ויתקדש שם ה' יתברך ושמך העולם, וידעו כולם כי יש ה' בעולם וצדיקים שופטים בארץ, היא יצאה וסגרה את הדלת של הבית כנסת, ורק הילד המת נשאר שם שוכב לבדו.
כעבור כמה דקות נשמע מתוך בית הכנסת קול בכייתו של הילד כשהוא צועק אמא! אמא! אחד הרבנים הגדולים ששהה במקום פתח את הדלת – והנה למול עיניו עומד הילד על רגליו בוכה וצועק – אמא, תני לי מים אני צמא!!! נתנו לו מים והאם לקחה אותו והעלתה אותו לחדר, הקהל כולו עמד נדהם מתחיית המתים של הילד, כולם באו לראותו, הרופאים הרבים שהיו שם, בדקו אותו והודו שאין זה דבר שבדרך הטבע, אלא מעשה ניסים של תחיית המתים שנעשה בזכות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, ומיד הורו על ביטול הסגר.
הקהל כולו על עשרות אלפיו עמד ובירך ברכת מחיה המתים".
(זו כאמור עדותו של מחבר הספר "הילולא דרבי שמעון בר יוחאי", שהיה עד ראייה יחד עם עוד עשרות אלפי יהודים, לנס של תחיית המתים – וחזרתו לחיים של הילד המת: "אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו…")
ג'קו, כל הכבוד על ההשקעה של לקחת משפט משפט או טיעון טיעון או נקודה נקודה במה שכתבתי ולהגיב לכל אחד\ת מהם\מהן באופן ענייני, לכאורה זה אמור היה לצמצם פערים, ביני לבינך, בין חרדים לבין מי שאינם כאלה - אבל למעשה זה לא כך, כי הפערים כמו שכבר כתבתי, הפערים הם תהומיים ולא ניתנים לגישור או לפשרה\התפשרות, ושכאילו כל צד 'יתגמש' ויתחיל קצת פה ושם להאמין במה שהצד השני מאמין, כי במציאות זה לא יקרה...
אני לא ארכך ולא אטייח, אני אפילו אזכיר מה אמרתי ואחדד שני דברים שאמרתי\כתבתי, אני פשוט אכתוב אותם כעת שוב כדי שיהיה ברור שזו לא היתה איזו 'פליטת פה' שלי, ואתה תראה שאתה, וכך לא אף חרדי אחר יכול לקבל את הדברים האלה, ואני לא אחזור בי מהאמירות הנ"ל :
1) התורה, חמשת חומשי התורה, שכל תפיסת העולם ואורח חייהם של החרדים והדתיים סובבת מבוססת ובנויה עליהם - התורה הזו לדעתי, ולדעת האנשים שכמוני, התורה הזו לא ניתנה לדעתי על ידי הישות שחרדים ודתיים מאמינים שהיא בראה את העולם. והאמונה הזו שלך ושל הדומים לך בדבר מי נתן את התורה לבני אנוש היא לדעתי ולתפיסתי או טעות או שקר. והפער הזה ביני לבינך לא יכול להיות מגושר בשום צורה כי דעתי בנושא אף פעם לא תשנה, וגם אתה דעתך בנושא לא תשתנה.
2) אני אמרתי אמירה מאד קשה על החברה החרדית, ואני לא חוזרת בי ולא אחזור בי ממנה בעתיד, אלא אם כן החברה החרדית תשתנה - אמרתי שהחברה החרדית היא חברה מופרעת. ואתה כחרדי כמובן שאינך יכול לקבל את האמירה והדעה שלי הנ"ל.
אז אנחנו או שני המגזרים שלהם אנחנו משתייכים יכולים להמשיך להתווכח או להתנגח על דברים - אבל למרבה הצער זה לא ישנה שום דבר ולא יצמצם פערים...
ומאד רצוי להכיר בזה שזה המצב, גם אם זה מאד כואב...
איך אפשר להקטין במעט את הכאב? שנרד מהאמונה והתקווה שהחברה החרדית תשתנה, או שתשתנה מרצונה, ושבצד החרדי ירדו מהאמונה ומהתקווה שבצד החילוני תהיה איזו מין 'חזרה בתשובה' והתקרבות אליהם באמונה ובתפיסת העולם.
זה לא אומר שאי אפשר או שאסור לכן להמשיך ולהתווכח או להחליף דעות או להתנגח ולהתכתש - אפשר ומותר, אבל להתקרבות זה לא יביא, וראוי ורצוי שהציפיות שלנו תהיינה ראליות\מציאותיות.
שבת שלום. בכל זאת.
אריאלה, אני מבין ששורש המחלוקת מתחיל בזה שעל פי דעתך התורה הומצאה על ידי בני אדם ואין בה שום דבר קדוש, הבה תאשרי את הנחתי כדי שנסכים באופן ברור על מה אנחנו לא מסכימים, ואם אני מניח שאכן זאת דעתך, אז חזרנו לנקודת ההתחלה המשבצת הראשונה בוויכוח.
אפשר להוכיח שהתורה שמימית ולא המצאה אנושית, אבל זה לא בדיון קצר של חמש דקות, לפני זה אני רוצה לשאול אותך האם את מאמינה בהשארות הנפש, כלומר האם את מאמינה שלאדם יש המשכיות לאחר המות, מה שאנו מכנים נשמה, או שאת סבורה שהאדם הוא רק האדם הגשמי מה שאנו רואים מול עינינו ואין לו רבדים יותר גבוהים מאשר הגוף הגשמי, ולאחר מותו הכל הלך ואין יותר זכר ממנו.
ועוד דבר אני מציע ברשותך, מאחר שהנושא שאנו דנים בו כבר חורג מתחומי הפורום אקטואליה ופוליטיקה להעביר את המשך הדיון לפורום דתיים חילונים שהוא יותר מתאים לדיון מהסוג הזה.
אם תאשרי אעביר את המשך הדיון לפורום הנ"ל.
המקור הקדום לעליה לקברי אבות בחומש בפרשת המרגלים במדבר פרק כג' פסוק כב' וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן ומדוע כתוב "ויבא" בלשון יחיד לאחר "ויעלו" בלשון רבים? והכוונה היא לכלב בן יפונה שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להם: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר במדבר פרק יג' פסוק טז' ויקרא משה להושע בן נון יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים. וזה מה שכתוב אחר כך במדבר פרק יד' פסוק כד' ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו,
ואם מר ohevtora1 הנכבד, היו עושים סרטונים כאלה של שפינוזה הרצל וראשי הציונות גם אז היית צווח עבודת אלילים פיגול לא תדרוש אל המתים?
שים לב שאצלך זה שלילי רק כאשר זה מגיע בקשר "לרבנים" הלכה ויהדות.
