קיבלתי נייר די תמוה, בו צה"ל מזמין אותי ל"רכישת מקצוע", בזימון לא מפורט שום דבר אחר לגבי איזו יחידה איזה מקצוע וכו', מפורט שם תאריך להגעה ללשכת הגיוס. מה זה יכול להיות? בתודה מראש על העזרה, LEREROMRI.

יש עצומה או משהו מסוג זה?

לפתיחת ההודעה רק אגיד שקראתי רק את 2 הספרים הראשונים בסדרה, נאמר לי שלאחר מכן הסדרה מתפתחת, ובכ"ז אני אביע כאן את דעתי לפי הדברים שקראתי. 1. שטחיות- בכך אני מתכוון לרבדים המעטים כל כך בסיפור הזה, למשל א.ס. קארד, לקח כמעט את אותו קונספט עלילתי קלוש של סידרת הספרים, ועשה אותו בעדינות ובכשרון למשל מצוין על מהי מנהיגות ואכזריות אנושית, הרמה שבה נכתבת העלילה של הארי פוטר היא פשוט רמה שטחית, מקסימום שאני רואה בספר השני אלו הרפתקאות של הגיבור עם חבריו, וקצת התייחסות למשפחה וכו', כתת סעיף אני אכניס גם את העובדה שהאווירה בספר פשוט מתאימה להפליא לסרט ילדים הוליוודי, אין שום דבר שיזכיר אלימות או אכזריות- דברים שאנו נתקלים בהם יום יום, או עוני. נכונה הטענה שזהו ספר פנטזיה אך לא לטעמי הפנטזיה ששוגה בדמיונות, סוג בניית עולם כל כך נחמד פשוט משעממת. חסרה לי אמירה משמעותית- וכל הדברים שאמרתי מתאימים מאוד לספר ילדים, פשוט כך. 2. מנעד התגובות- קצת כמו באופרת סבון או טלנובלה, מנעד התגובות בספר,ז"א מספר האפשרויות שיש לדמות לענות על שאלה או דילמה שמוצגת בפניה, המנעד הזה פשוט משמים, לא דומה באלפית לרמה שלה מסוגלים להגיע אנשים באמת, הארי עומד בפני דילמה של הצלת חבריו? הכותבת כבר לא מאפשרת לו שום מרחב של בחירה, בדומה קצת להרפתקאות במשחק NWN, יש שלושה או ארבעה מקומות שאליהם אפשר ללכת, לא היית מדמיין פרק בספר הזה שנפתח בציטוט מעניין או בדיאלוג שחורג מעבר ל"מה עושים עכשיו?", ושוב כל הדברים הללו נובעים מהיות הספר ילדותי, כך שנראה שזו הבעיה המרכזית שלי אתו. ולגבי הוויכוח הנוגע לכנס, אני השלמתי עם העניין, תביאו את הארי פוטר לאייקון- רק זה ירחיק קהל מאוד מסוים ויקרב כמות של אנשים מקהל אחר, היום אמר לי בנאדם אחד שאם תהיה החלטה כזאת- הוא ישקול לארגן "מרד" בעזרת חברי אגודת המד"ב והפנטסיה האחרים, לדעתי הדבר עלול להביא קהל ילדותי ולא רציני.

"הבן יקיר לי אפריים, אם ילד שעשועים--כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד; על כן, המו מעיי לו--רחם ארחמנו, נאום יהוה." ירמיהו ל"א המו מרכבות הים ייתן הכל בעשת נחמתו, יקיר שלי חכה לשמוע (זה) חגך, נגעתי ברשף הסליחה המתפלל, כפי היום הוא עוד כורע, למצוא מנוחתו בשטף הימים. זכור אזכרנו ערב, זמן נכר- זמן מעבר, אזכרנו יום וירד לתתנו עוד ערב, ישנה וישמור. רחם השתיקה ההוא, אשר ילד עוד אור של אבל, מלאו מרחבזמנים בגל של קול מחשיך הנשמות, מלאו הייסורים בחום של ערבות, מהסמטה ירד ירוד הקול אשר קרא, לנחמת אחים בצד הדרך, לֵאה השחר, שמש מפרידה רכס הערב בנגיעה קלת משקל, שוקטים המצרים עתה באין-עוד-קול, כל הדרכים הולכות לרקב השחור, ומאידך השטף, יקירי, השצף של הכאב עוצר הנשימה, יקיר מפז זהוב שלי, אפריים, עתה מצאנו נחמה במרכבות הים, אותה העשת, חצוצרה, נתנה בנו שתיקת חינם, המצבות.