הצעה "מפתה" - את בני ובנות גיל הזהב נעביר לבית כלא ואת הפושעים נעביר לבתי סיעוד. בדרך זו לגיל הזהב יהיה נגישות למקלחות, תרופות, טיפולי שיניים, טיפול רפואי, וכו', ללא הגבלה. יהיו כל הזמן תחת השגחה באמצעות מערכת במעגל סגור ובכך האחראים יזהו מיידית שעת מצוקה אם נופלים או צריכים עזרה, מייד יראו זאת במסך ההשגחה מחדר הפיקוח. יכבסו להם את כלי המיטה פעמיים בשבוע והבגדים לאחר כביסה יוחזרו להם מגוהצים. שומר יעשה סיבוב לבדוק מצבם כל 20 דקות, יביא להם אוכל ומאכלים עד לחדר שלהם. יהיה להם מקום מסודר לקבלת אורחים כאשר המשפחה מגיעה לביקור. יקבלו ביגוד, נעליים, נעלי בית, פיג'מה, חדרים פרטיים, עם מזגנים, עם חצר להליכות קצרות, עם גינות, לכל אחד מגיל הזהב יתאפשר שימוש במחשב, טלויזיה, רדיו, ושיחות טלפונים יומיים. תיהיה מועצה שתקשיב לטענות ותלונות שלהם. "וה"פושעים" - בבתי האבות - יקבלו אוכל קר, ישאירו אותם ללא השגחה ובודדים. יגורו בחדר קטנטן, כיבוי אורות בשעה 20:00 ומקלחות פעם בשבוע. צ ד ק ל כ ו ל ם.

נעמי שמר בשירה מאמינה ומקווה ש: כל זה אינו משל ולא חלום, זה נכון כאור בצהרים, כל זה יבוא מחר, אם לא היום ואם לא מחר - אז מחרתים. וגם שמרית אור, המשוררת המוכשרת, אומרת: ...על חמור לבן הוא קרב ובא ובחיוכו הוא מביא בשורות טובות... כולם מקווים ומחכים £5£

הלך החמור בדרך כל...בשר. ואיה המשיח ???

משיח לא בא בוקר אחד התעורר המשיח וכל העולם חייך אליו.קם ממיטתו, צחצח שיניו, לבש את בגדיו, אכל את ארוחת הבוקר,הוציא את הכלב שלו לטייל, לאחר מכן הלך לצבוע את "סוברו" בלבן. "סוברו" שבדרך כלל התנגד לצביעה, והיה מפעיל לחץ פיסי מתון על מנת להתחמק ממנה, היה גם הוא רגוע היום ונתן למשיח לצבוע אותו. הוא ("סוברו") אף פעם לא הבין למה זה טוב- מה רע בחמור אפרפר עם כתמים שחורים בצוואר. משיח נח מהצביעה והתכונן להעביר את יומו ב-לא לבוא ולא לטלפן, אך בעודו שוקע בהרהורים הקפיץ אותו צלצול הטלפון. הקול שדיבר אליו היה חד ועניני: "הבוס קורא לך ומבקש שתתייצב אצלו ב12:33- בדיוק". משיח זיהה את קולו של מיכאל וצחק "מיכי, מה קרא מה הדרמטיות?". מיד נשבר הקרח והם גלגלו שיחה. כך עברו להם השעות. משיח לא שם לב לזמן הנוקף, והגיע אל הבוס באיחור קטן של שעה וחצי. "איחרת" אמר הבוס "מצטער" ענה משיח "אבל היו פקקים. כל הכבישים היו מלאים, והעלייה קשה במיוחד ל"סוברו" - שהוא ממודל די ישן (יומיים לפנה"ס למינייננו). "אוקיי" קטע אותו הבוס "די עם התירוצים, אני צריך אותך. הגיע הזמן". שאל המשיח "מי? מתי? מה?" "אתה!!! מחר!!! למטה!!!" ענה הבוס "מחר המשיח יבוא". משיח הבין את המסר והלך לדרכו, ובדרכו החוצה זמזם תוך כדי זיוף קל ושיבוש המילים: "משיח יבוא, משיח גם יטלפן" עלה משיח על "סוברו" וחזר לביתו להתכונן ליום המחרת. הבוקר הפציע, הוא ניסה להתהפך במיטתו אך פתאום נזכר: "זה היום". מיד קם משיח ותוך חמש דקות הוא כבר היה על "סוברו" שילב לראשון ויצא לדרך. יצא משיח לרחוב רכוב על "סוברו", שלף את שופרו והחל לתקוע בו. "בן דוד בא! בן דוד בא!". מיד החלו צעקות: "שקטטט...אי אפשר לישון פה...שבע בבוקר ואיזה רעש" ועוד קיתונות של עלבון. משיח הידוע בסבלנותו, שהיתה למשל ולשנינה בכל העולם במשך אלפי שנים..., לא התייאש ויצא אל הכביש הראשי, תקע בשופר וצעק "בן דוד בא! בן דוד בא!". מיד החלו לצפור לו מאחור "יאלללללה זקן, תזוז,נו תיסע מהר יותר" משיח שמר על קור רוח ולא הגיב. ואז שמע "חמור לבן, חמור לבן, עצור בצד". מיד עצר משיח את "סוברו" ונעמד בצד הדרך, שוטר אחד יצא מרכבו ולאחר בדיקה קצרה נתן לו דו"ח על נהיגה איטית והפרעה לסדר הציבורי. משיח המשיך בדרכו. היו כאלה שהתעלמו ממנו, היו כאלה שזרקו לו שקל. קבוצה של תיירים הצטלמה אתו, ואף אחד לא הבין מה הוא רוצה בדיוק. הוא ניסה להסביר שהוא המשיח שחיכו לו כל-כך הרבה זמן, אבל לאנשים לא היה זמן להקשיב לו. כך המשיך וניסה להסביר, אבל זה לא עזר. בשעות אחר הצהרים כבר החל הייאוש לזחול אל ליבו של משיח, לפנות ערב כבר היה תשוש וצרוד. וכשהחלה הלבנה לזרוח, הלך אל הבוס והתלונן: "הם לא מבינים מי אני ומה אני רוצה, הם אפילו לא התייחסו אליי". נאנח הבוס ואמר: "אולי הם עדיין לא מוכנים". ושתהיה לכולם שנה טובה!!!

אדם שאחראי למעשיו, אדם היודע להבחין בין טוב ורע, אדם שאינו מסוכן לעצמו או לסביבה. אז, לפי זו ההגדרה אני, אתה, נורמליים לחלוטין למרות אי אלו חולשות, שגעונות וכו'. שבת שלום !

אני בטוחה שפרס פועל ומאמין באמונה שלמה, אידיאליסט ופטריוט מהדור שהולך ונכחד. ואתה אמוץ, איש טוב ונחמד - לא מסתכל מהצד ?

מאחלת לאיש רב הפעלים - בריאות טובה ואריכות ימים.