אמנה

16:58 17-05-2007|יותם הקסם כתב:

נתניהו הצ'חצ'ח - לשחרר את יאסין, לפנות את חברון ולא לשלם לאבנר עמדי £37£

צח ונקי

07:46 11-04-2007|שמים ורודים כתב:

לילה לבן...... מתחילה מחדש.

בלילה בלילה... שיצאו הכוכבים... שהרעמים רעמו... והברקים הבריקו... שקולות התנים המסכנים... יללו להם באנחה... חשבתי... מה יעשה לך טוב ילדה... לעזוב את הפורום... לעזוב את החברות שלך... להתחיל יומן ורק לו לספר את הרגשות... מה? מה לכל הרוחות יעשה לך טוב...? החלטתי...!!! אני מתחילה מחדש. הפחד של ערב חג עדיין נשאר בעוצמה כ"כ חזקה שממש לא יהיה קל להתחיל מחדש, אבל העיקר הרצון. הערום שבו אני נמצאת לא יעלם כ"כ מהר.... ההשפלה שחדרו לתוך הטריטוריה שלי קבוצת שוטרים טובי לב שרצו סך הכל לעזור.... התמונה הזו לא עוזבת אותי.... הפסיכו' שלי אמרנ שזה גם לא יעבור כ"כ מהר. ויש אומרים אולי לא תעזוב לעולם. אומרים שבאיזה שלב של החיים אני אדחיק את זה אבל בשניה שאני אראה שוטר הכל יחזור.... מנסה להשתקם. מנסה ומקווה שבהצלחה להתחיל מחדש. לילה לבן. אהה... סליחה... מתחילה מחדש.

חזרה לשגרה

המון הצלחה£1£

14:00 11-04-2007|נטלי כתב:

כן אני בת

וחוץ מזה כלום לא מובן

כן מובן

13:09 11-04-2007|נטלי כתב:

מעניין אותי

איך בן אדם יכול להגיב למישהי שהכינוי שלה בנקבה,בלשון זכר.. ולמה בכלל?

את בת

11:59 11-04-2007|נטלי כתב:

£18£

זהו פשוט זהו

זהו

07:16 14-03-2007|care . כתב:

אבד לי הרצון והתקווה לזוגיות

(נכתב אמש) איבדתי את היכולת להתאהב בגבר איבדתי את האמון ביכולת שלי להתאהב, איבדתי את האמון ביכולת שלי להיות נאהבת איבדתי את האמון בעצמי איבדתי את האמון בזוגיות מרגישה שאיחרתי את הרכבת מרגישה שנידונתי להיות לבדי אני עם דמעות וגרון חנוק מכאב לא מרגישה נחשקת לא משקיעה בעצמי לא מאמינה בעצמי כאילו שחיי הזוגיות והאהבה תמו ונותרנו רק אני ושני בניי הקטנים כאילו שזה הייעוד שלי בחיים עליי לגדלם, לחנכם, לפרנס להיות לצידם בטוב וברע - לא נותר מקום לבן זוג - לא נותר פנאי לחפש אותו - לא נותר פנאי להשקיע בעצמי - הוי זה כ"כ כואב וכ"כ עצוב אני מרחמת על עצמי כמעט, אני מרגישה שהגעתי כ"כ למטה ללא טיפת יכולת לעלות ולטפס מה קורה לי? התגרשתי לפני שנה מזוגיות שהיתה מאוד לא טובה. והאמת שאלו גירושיי השניים. בעבר נישאתי כשהייתי בת 21, אז התגרשתי בת 22 לאחר הפלה. כיום אני בת 43 - פצועה כואבת - מאוכזבת - לא רוצה אף אחד - רוצה לבדי - לא מאמינה יותר באף אחד לא רוצה לתת מעצמי יותר לא רוצה להתאהב לא רוצה לכאוב לא רוצה להיות נאהבת ולהרגיש עם אחריות גדולה על כתפיי - לשמור על האהבה פן תברח פן תעלם ותתמוסס. הדמעות עדיין מציפות אותי מה קורה לי ? למה אני מרגישה את כל הדברים הנוראיים האלה? למה אני לא יכולה להיות סתם אדם נורמלי, שיוצאת לבלות, פוגשת בחור נאה, מתאהבת בו והוא בה.... האם זו עייפות נפשית? האם זו חופשה ארוכה ארוכה לה אני זקוקה, שלא עשיתי אף פעם? מחר אקום לעוד יום של עבודה לעוד שגרה "מבורכת" לעוד יום שיעבור ללא האהבה, ללא הזוגיות, ללא הנשיקה החמה והלוהטת, אני, שיש לי כ"כ הרבה יכולת הענקה, נותרתי לבדי. עם תחושה חזקה של רצון ל- ויחד עם זאת חשש גדול והעדפה שלא יקרה.. התחושה הזו של הניגודים והסתירה - האם ייתמו יום אחד?

חיזוק(בלבד)

15:00 06-02-2007|מ. כתב:

אישה נשואה.....

אני נשואה כשלוש שנים, הרצון לבגוד כל כך עז, מה עושים? אני פוחדת להכנע לזה. אין לי בעיה להיות בקשר וירטואלי, חברי, ידידותי עם אחרים אבל מעבר לזה, מפחיד!

היי מישל