11:46 17-07-2003|angelgirl84 כתב:

מי יעזור לי?:-(

די. נמאס לי. הגעתי למצב שאני כבר לא יכולה יותר לסבול לבד. כן, רע לי. בהחלט מכניס אותי לאווירה של ט' באב. על מה כל זה אתם שואלים?... הכל התחיל לפני שנתיים. הכרתי את החבר שלי, אלרואי. אז הוא היה בישיבת הסדר, היום הוא בקטע הצבאי של הישיבה. זה התחיל יפה. בתור נערה ליברלית (כן, כן) א-נ-י הצעתי לו חברות. (תמיד אמרתי שאין לי בעיה להתחיל עם מי שאני רוצה). אבל זה רק הולך ומסתבך. אנחנו חברים כבר למעלה משנה וחצי. עם שתי פרידות. אחת ארכה יום אחד בדיוק, השנייה ארכה חודש. היום זה י"ז בתמוז, וזה פשוט יום מעולה ומצוין כדי לחזור בתשובה. כן... זה פשוט היום. "ה"יום. ביום הזה אלרואי נולד (היום מלאו לו 20 שנים. אני בת 19 וחצי). איזה יום יש טוב יותר להביט במעשים שלך אם לא יום ההולדת? ואיזה יום טוב יותר בשבילי לחזור בתשובה מאשר ביום צום?... כפי שאמרתי, העניין התחיל לפני שנתיים. בזמן האחרון זה יותר קשה לי. אנחנו לא שומרי נגיעה. אני מאד רוצה להיות, הוא לא נותן לי. אני לא יכולה כבר לספור את הפעמים שהתחננתי בפניו שנהיה. אפילו אמרתי לו שיהיה שומר נגיעה רק איתי ושיעשה עם ידידות שלו מה שבא לו (בגבול הטעם הטוב...), רק שיתן לי לחיות בשלום עם עצמי. אבל לא. הוא רק נותן לי תירוצים דביליים כמו "מה, יש לי חברה כזו יפהפיה, איך אני יכול לעמוד בפנייך?". נו, באמת... ניסיתי להסביר לו, "לשטוח בפניו את טענותיי"... אבל תאמינו לי, הוא בקיא בכל ההלכות האלו, הוא רק אומר שזה קשה לו וזהו. מבחינתו זו לא בעיה. הוא אומר לי שמאז שהוא פגש אותי הוא מתכוון יותר בתפילות שלו. אז אני רק חושבת לעצמי בלב שמאז שהכרתי אותו אני בכלל לא מרגישה זכאית להתפלל... זה הגיע למצב שהוא נעלב ממני. הוא מחבק אותי ואני לא מגיבה. "לא משתפת פעולה"... כי זה כואב לי. אני רוצה להשתנות והוא לא נותן לי. להיפך, הוא עושה דווקא. באמת שאני מבינה אותו (נו, איך אפשר לעמוד בפניי?:-) ) אבל די. כמה אפשר לא לכבד בן-אדם? כמה אפשר להיות עיוור לרגשות שלו? הוא לא רואה שאני מתכנסת בתוך עצמי? שזה ממש כואב לי?... לא. הוא פשוט מפרש את זה בתור "אה, את לא אוהבת אותי. את לא נמשכת אלי"... מה הקשר? רוצה לקרוא לזה כך תקרא לזה כך. מצידי אני נמשכת להלכה:-) די בתחילת הקשר הוא שיתף אותי במשהו שהוא לא סיפר לאף אחד אחר. הוא הרי בחור דתי, באמת דתי, אבל קשה לו. לא יודעת איך לומר את זה במילים עדינות אז אני פשוט אומר את זה: זה כמו מעגל כזה. יש לו יצר מאד חזק, אז הוא "מספק" אותו ע"י כל מיני דברים (אתרי אינטרנט? סרטים?..) הוא כמובן מגיע לאיסור ואז הוא כועס על עצמו (וקורא לעצמו "דפוק", או "אני רוצה להיות צדיק..."וכאלו). אוקיי. מה שחשוב לי שהוא רואה בזה בעיה. אני מניחה שבמשך הזמן נהיים כהי חושים לזה. פשוט אומרים לעצמנו "נו, ככה הקב"ה ברא אותי" ולא עושים כלום. הוא לפחות מנסה. והתפקיד שלי זה לעזור לו. אבל גם זה נעשה קשה לי מדי. מהסיבה הפשוטה שלי מפריע הדרך ולו התוצאה. במילים שונות - לו מפריע רק זה שהוא מגיע לאיסור, לי מפריע זה שהוא בכלל עושה דברים כאלו... והכל מוטל עלי. "את צריכה לעזור לי"... זה מה שהוא אומר. אתה לא מבין שזה קשה? איך אני אמורה לעזור לך כשאתה מתקשר אלי רק א-ח-ר-י שזה קורה?... במצב כזה אני רק אומרת לו משפט אחד: אל תתיאש, כי הדבר היחיד שתאבד זה לא את ה"צדיקות" שלך, אלא את האמונה בעצמך שאי-פעם תצליח להפסיק. כן, אני מגדירה את עצמי חברה בהחלט תומכת. אבל יש לי גם את הבעיות שלי וכל זה פשוט כבר גדול עלי מדי. אז לפני כ7 חודשים הוא אמר לי שצריך כבר להתחתן. והוא התחיל להלחיץ אותי בקטע הזה. ואני הרגשתי שאני על רכבת שאין לי מושג איך לעצור אותה ולאן היא נוסעת. ובכלל לא הייתי בטוחה שזה הנהג שאני רוצה... אז ירדתי ממנה. עזבתי אותו. נפרדנו במטרה להשתנות. במטרה לחזור בסופו של דבר... וזה מה שקרה. אבל כלום לא השתנה. השתנו דברים קטנים. ואולי זה בכלל לא צריך להפריע לי וזה ייעלם כשנתחתן... כבר אין לי שליטה על כלום. אני סתם בובה על חוטים... שאלתי את עצמי אז איזה סוג של בחור אני רוצה. תנחשו למה הגעתי... בחור ישיבת הסדר. אולי הבעיה היא בו? אולי הוא פשוט רק לומד שם אבל לא מתאים לשם... אני כבר לא יודעת. מה שאני כן יודעת זה שההורים שלנו נפגשים כנראה בשבוע הבא ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה. יש לסיפור הזה עוד הרבה חלקים, אבל אני לא אאריך יותר מזה. רק עוד חלק קטן... אני אוהבת מאד להקשיב, לדבר. רק תנו לי וויכוחים על אמונה ואני אהיה המאושרת באדם. תנו לי לדבר על בחירה חופשית וכאלו ועשיתם לי את היום. תמיד הוא אמר לי או להיות עובדת סוציאלית או מרצה... כל פעם שניסיתי לדבר איתו על משהו שדורש מעט מחשבה ועומק הוא התחמק. או המציא על זה עוד איזו שטות. די כבר. נמאס לי:-( מלאכית אחת קצת מיואשת.

מלאכית יקרה...

17:53 11-07-2003|jewel20 כתב:

זו אחת מהבעיות! (אבי, תגיב בהקדם... בבקשה)

אבי, אני יכולה להבין למה החבר לשעבר הוא תינוק אבל פיספסתי למה החבר של החבר הוא תינוק... בכל אופן כמו שאילנה אמרה, אני לא יכולה להתנתק ממנו לחלוטין כי אז זה אומר שאני צריכים להתנתק מכל החברים שלי. אולי זה רצוי שאני יעשה את הצעד הקיצוני הזה... אחרי הכל אני עם אותה חבורה של בני 28 כבר 5 שנים ואני לא מתקדמת הלאה אבל זה לא הזמן ולא הנקודה! אני גם מאוד קשורה למשפחה שלו אני והאחים שלו מבלים די הרבה יחד מאז שעברתי למרכז! במידה וזה לא היה מובן קודם החבר לשעבר יודע שאין משהו ביני לבין חבר שלו והוא לא יודע על החששות שלי בעניין שאולי חבר שלו כן רוצה שיהיה משהו מעבר לידידים... ודרך אגב ידוע לי שהוא לא רוצה שנחזור להיות ביחד (לפחות אני מקווה שהוא אמר לי את האמת) אני בטח ובטח שלא רוצה לחזור אליו. הוא סתם שומר אותי קרוב אליו וזה כל כך מתסכל כי הוא חשוב לי ואני לא רוצה לפגוע בו!!

יוסטון יש לנו בעיה...

jewel יקרה...