לא סביר שרונה תבצע את אותו שיר פעמיים ברצף. השיר שאיתו היא עלתה נקרא "Walts". הוא באמת דומה מעט לגרסה האנגלית של "הקול שקורא לי", שנקראת " The Dead and The Junkie", אבל לא מדובר באותו שיר.

באינדי יש פרטים ראויים על העניין.

נכנסתי בלי יותר מדי ציפיות, ומיד שמתי לב לשני שירים שהיו באי.פי המצויין של Que, שחבר הלווה לי לשמוע. מכאן מיד קישרתי אותך למה שקראתי על ההרכב שלכם באינדי בזמנו. הבנתי שהתפרקתם, לא? שני הקטעים באתר שלקוחים מהאי.פי נשארו טובים עם הזמן, אבל הקטע הנוסף הפתיע אותי. השירה שם מרגישה פתוחה וחמה יותר, ההפקה חדה וככלל הקטע מצויין. נחמד לשמוע עוד מוסיקה ממך, כל הכבוד.

אבל מה הקשר למוסיקה ישראלית?

אז ככה: - רונה קינן הוציאה בתחילת השבוע את הסינגל החדש שלה, "מבול", שהוא גרסה עברית (תרגום שלה, של יהלי סובול ושל אלונה קמחי) לשיר שגרם לי להתאהב לראשונה ביצירה שלה, "Earthquake". למרות שבכל יום נתון אני אעדיף את הגרסה האנגלית של השיר, העיבוד הסופי שנעשה כאן לגרסה העברית, עם עיבוד הכינורות המלנכולי של אדם שפלן, נותן לשיר מעטפת שקשה לסרב לה, ולופים בלתי פוסקים אצלי. - ליאור אלבו היה פעם ילד ושר את השיר "עודני ילד". היום הוא לקראת הוצאת דיסק בהפקת רן שם-טוב, הם השפעות מעניינות למדי; מעניין איך תהיה ההשוואה בין הדיסק שלו לדיסק של עופר שריקי. כך או כך, במומה נותנים לשמוע את שיר הנושא מתוך האלבום, "דקה מתחת למים". למרות הדמיון החלקי למלודיית הבית של "אם תבוא" של מירב סימן-טוב, השיר נשמע מעולה, וגם הוא גרר האזנות בלתי פוסקות. - ניסיתי, באמת שניסיתי להפסיק לשמוע את הדיסק של איזבו, אבל זה לא ממש הולך- הוא פשוט משמח מדי, ונעשיתי תלותי משהו. אני מסתובב איתו בתוך המינידיסק ברכבת, בתור לרופא השיניים וכמעט בכל מקום שבו יש לי הזדמנות לשמוע מוסיקה, והרגיליים והידיים נעות מעצמן. אכן קשה. - Firewater, להקת אלטרנטיב ניו-יורקית עם השפעות של מוסיקה צוענית ושאר ממתקים (בה מנגנים בין השאר, חשוב לציין, תמיר מוסקט- לשעבר מאיזבו, וגם אורן קפלן- לשעבר מהאחים פורטיס) ביקרה כאן לשלוש הופעות ב"קרקס הצלקות" בג'ה פן ועוד איזו הופעה ספונטנית בפטיפון. להגיע להופעות שלהם לא יצא לי, לצערי הרב, אבל כמה טרקים בהופעה חיה שלהם שהצלחתי להשיג ברשת השאירו לי טעם טוב מאוד. בינהם ראוי במיוחד לציון "Too Many Angels" הקרקסי מהדיסק האחרון שלהם. פשוט מעולה. - עומרי לוי ושני קידר הוציאו לפני חודש ומשהו להורדה חופשית מיני-אלבום בשם "Unlit Cigarettes" שנכתב, בוצע ומוקסס ב-24 שעות, לפי מתכונת ה-"Album-A-Day" באתר קרפארט. מבין כל השירים לא יכולתי שלא להתפס על "Once in a While". פשוט שיר מכשף. - בפינת הבוטלגים: * הביצוע של ערן צור, אביתר בנאי ועמיר לב לשיר "אריה ורותי" של לב, במסגרת ההופעה המיוחדת שלהם בבארבי, שאף שודרה בערוץ 8 לפני שנה וחצי, פשוט מעולה. בכלל, אמיר לב מתחיל לקנות אותי לאחרונה, מאז שראיתי אותו מופיע בצילומי "הבמה המרכזית". * באותו הקשר של "הבמה המרכזית", אל תפספסו בשבוע הבא את תוכנית הסיום המיוחדת, עם לב, מיכה שטרית, שייגעצ, אהוד בנאי ולהקת ה"רגה-פמפקין" מהמחתרת הג'ה פאן-ית Funset. זהו. הייתי ממליץ גם על איזה אלבום קונספט של להקת פרוג מטאל גרמנית, אבל אני אקשיב לטופי ואצמד לז'אנר. שבת שלום.

כל עוד המבנים של המעונות לא קורסים המקום הזה נשאר בחיים. ממה שראיתי, בסופי שבוע המקום לרוב מקיים מסיבות לסטודנטים עם להיטים, מוסיקה שחורה, מוסיקה עברית וכו'. לא מרשים מבחינתי. באמצע השבוע יש מדי פעם אירועים כמו שיעורי סלסה, הופעות פעם בכמה זמן ועוד מיני דברים.

היא מועדון פוליטי- מעין במה לאמנות ביקורתית מהצד השמאלי של המפה, שמארח ביום יום בעיקר הופעות ג'אז. היא ממוקמת באחד העם 70 בת"א. כל כמה זמן המקום מקיים מן אירוע מיוחד כזה, כשהפעם מצטרפים האמנים הרגילים (אדם שפלן ואחרים- הייתי זוכר יותר טוב אם מומה לא היה נופל), גם אמנים ממרחב מוסיקלי גדול יותר- הבילויים, אביתר בנאי, שלומי שבן ואחרים.

שמעתי את שיר הדגימה מהדיסק שפרסמתם וממש ממש אהבתי. פשוט מצויין. ובאותו הקשר- מה לגביי הזמינות של הדיסק?

ואפילו בכמויות מספקות מאוד, ממה שאני זוכר. לפני יותר מחצי שנה ההדפסה הקיימת נגמרה, ואז הוציאו ב-Earsay הדפסה חדשה ואפילו קצת יפה יותר (שממנה יש לי עותק. נזכרתי קצת מאוחר). ראיתי איזה שני עותקים אפילו בסופר זאוס אצלנו ברחובות, אבל הדרך הכי טובה היא פשוט ללכת לאוזן השלישית בת"א. אין לי שום ספק שיהיו להם עותקים מהדיסק המצויין הזה.

הופעה לא שגרתית שכזאת. אגב, כושי כלב-קט הוא "הצל" של סגול 59- אותה שולייה שמלווה אותו באלבום. אני רק מקווה שהאלבום הבא של סגול 59 לא ייקרא "החתול והכלב" :)