אייזיק הברמן שינה את שמו לאות הערכה לאייזיק מ"ספינת האהבה" £100£
סתם, לא... ;-))) בכל אופן, אין הרי ויכוח שהירושלמים הם עם אחר לחלוטין משאר עם ישראל- לטוב ולרע. בעניין ההתנהגות- הלוואי ותל אביב תחזור להיות כזו, תאמיני לי... אני מתגעגע לתקופה ההיא (אמר גיסר כשהוא מלטף ברכות את זקנו הלבן...), שבה הפוזה היתה לפחות מצחיקה- היום היא סתם מגוחכת... ובעניין הרחוב ההוא- מעולם לא הבנתי מה הסיפור איתו ולמה הוא תמיד הרחוב שמייצג את התל אביביים בכל מיני סקרי- רחוב טלביזיוניים... היום, למרבה האבסורד (והעצבות) יש חבר'ה שבטוחים, בשיא הרצינות, שנקניק שינקן קרוי ע"ש הרחוב... שה' ישמור... בקיצור- אין לכם במה להתבייש כל כך. טוב, אולי קצת, אבל לא כמו שמספרים לכם :) דרך אגב- הפינק עדיין קיים? מכירים את האגדה על בעל- הבית והלקוחות הלא מבינים שלו? גיסר.
בקשר ל cheers : אמנם לא ישבתי שם, אבל בקשר לאייזיק הברמן ---------------> £46£
עבד פעם בברטנדר בתור מדריך, ואני מסכים שהוא קליבר רציני ביותר בתחום האלכוהול והברמניות (מילה חדשה?). איך המקום עצמו, שוב, אני לא יודע כי לא הייתי, אבל מה לעשות שתופעת הפיק אפ בר השתלטה (פלוס מינוס) על כל חלקה שנשארה בתל אביב (כן, בונדי ן Islay -תצחקו עלינו, יאללה). אי אפשר לשבת במקום בלי שהגברים יתחילו להציק (לא לי, תרגיעו ומהר !!!), ואת זה אני רואה אפילו אצלי בבר- שאי אפשר להגיד עליו שהוא פיק אפ, כן? עדיין האווירה של "יש פה אלכוהול אז בטח הבחורות פה נותנות" נמצאת בראש של כמה וכמה (וכמה) אנשים, וחבל. ושלא תבינו אותי לא נכון- הקטע של הפיק אפ עזר מאוד להרמת המוראל, האווירה (והטיפים של הברמנים/יות) בברים במרכז, אבל לפעמים צריך לדעת לשים גבול. מסקנה? אם רוצים להתרחק מכל ההמולה הולכים למקומות יותר קטנים, פחות רועשים ויותר אינטימיים- כמו למשל "לבנטיני" בתל אביב (כבר המלצתי עליו פעם), "עוזי באך" בלילינבלום, ועוד ועוד. מה יש בי-ם ובחיפה? איך חיי הלילה שם? מי יספר ? גיסר.
לדעתי אתה צודק מאוד ולדעתי המשקאות האלו פוגעים במילה אלכוהול, אבל...
בעולם האלכוהול שכל שני וחמישי נכנס משהו חדש לשוק חייבים להתחדש וחייבים לנסות ולהגיע לשכבות מסויימות באוכלוסיה ולמען האמת כל הברייזרים האלו פגעו בדיוק במטרה שהם רצו
נכון, אני מסכים. הרבה יותר חשוב ש £100£
יידע לקבל דברים חדשים- טעים או לא זו שאלה אחרת, אבל לא להיות אטום וסגור בבועה, ולכן לדעתי דווקא ההיפך הוא הנכון- אם הלקוח לא יודע בדיוק מה לשתות זה הכי כיף- אפשר להתחיל בתהליך המכירה. כמובן שאם מישהו יודע מה בא לו לשתות זה כיף- ועדיין זה לא אומר שאי אפשר לנסות לשנות את דעתו למשהו שאנחנו רוצים אלא אם הוא מזמין לואי טרז כפול- אז אין וויכוחים...). ובקשר לטיפ- אני, לפחות, מעדיף הרבה יותר את אלה שיודעים להעריך שירות טוב ולהשאיר טיפ בגלל זה, לא סתם. ולפעמים, אני מודה, עדיף לקבל עכשיו פחות טיפ ולתת ללקוח הרגשה הכי טובה, ובכך לגרום לו לחזור שוב, מאשר לקבל בום עכשיו ולא לדעת האם הוא נהנה או לא. והכי חשוב- אחד שלא עושה בלגנים, צעקות ומהומות כי הוא שתה יותר מדי- את אלה אני הכי שונא... וכמובן, איך אפשר בלי, כאלה שמקבלים קוקטייל של אייריש קרים, אננס, קוקוס וליקר קפה ואוהבים את זה... ;))) גיסר.