אכן, ניב, העלית נקודה נכונה: דתי מול לא דתי. הרי לנו שידור חוזר....
בעיקרון, סיפור המקור על מוצא שיטת האשטנגה ויניאסה הוא כפי שמספרים אותו חסידי הגישה הדתית (במרכאות ובלעדיהן) לתרגול הזה. הטקסט שנתגלה באוניברסיטת כלכותה - "יוגה קורונטה" - ע"י קרישנמצ'ריה ופטאבהי-ג'ויס, התרגום שלו, השימור שלו, התרגול בסדרות עם אלמנט הויניאסה וכ"ו.
לגבי הקדושה שלו- לפני כ-28 שנה לא התייחסו אליו בקדושה וגם לא לפטאבהי כקדוש. חכם ומלומד גדול- כן!
זה היה טקסט המכיל אינפורמציה להתפתחות פיזית-רוחנית-נפשית, ככלי לטרנספורמציה יוגית. בקיצור, טקסט יוגי לעילא. לפני 18 שנה זה היה סתם קטע פריקי בעולם היוגה, שאף אחד לא הבין מאיפה הוא בא, ומה זה היוגה הזו, וזה לא יוגה, ומה זה הזיעה הזו....
השיטה הפכה פופולרית מכיוןן שע"י תרגול סדיר היא הביאה להתקדמות גופנית והעלאת היכולת שאינה מוכרת (עד היום, לדעתי) ואינה אפשרית בשום שיטת האתה'א-יוגה אחרת. וכאן טמון המוקש האנטי-טנקי הגדול למתרגל המצוי:
תרגול שמתמצה בקידום גופני בלבד מעלה את האגו של המתרגל לשמיים ויותר גבוה, גורם לו לחשוב שזו תמצית העניין, ומפריע או מונע את ההתפתחות הרוחנית-נפשית-תודעתית האמיתית לפי היוגה.
אבל, מצד שני- גישת ה-"האתה'א-יוגה" טוענת שללא התפתחות גופנית מאסיבית לא תהיה התפתחות תודעתית מתאימה.
("כוח לגוף כדי לשחרר את התודעה", גהרנדה סמהיטה, פרק א', 4-8)
כך שללא ספק יש כאן דיון רב שנים הנתון לפירושים שונים. וכרגיל- התשובה היא בשילוב האלמנטים.
ולפי פטאנג'לי- יוגה סוטרה פרק ב', 1 - (תרגום: אורית סן-גופטה היקרה)
"המרכיבים של קרייה יוגה (יוגה של הפעולה) הם הסתגפות ("טאפאס", ותרגול גופני נכלל בקטגוריה זו), לימוד עצמי, והתמסרות לאדון הכל ("אישוורה", הקונצפט האלוהי מוסרי אוניברסלי, לא אלוהים הפרסונאלי)".
אינני יודע אם מישהוא באמת ראה את הטקסט "יוגה קורונטה" עצמו. פטאבהי-ג'ויס אמר פעם שהוא "נאכל ע"י נמלים" ורק קרישנמצ'ריה עצמו ראה אותו.ויש גם הרבה גרסאות אחרות.
הקטע הכי חשוב של הטקסט הוא המשפט שכתב המחבר- וואמנה רישי- "הו יוגי, אל תבצע אסנה ללא ויניאסה". שם גם הופיעו- לפי הסיפור- הסדרות עצמן: ארבע באותו זמן (שש היום).וכמובן- אופן הביצוע והשילוב עם הנשימה.
אופן התרגול של האשטנגה ויניאסה יוגה השתנה במשך השנים (30 השנה האחרונות, מאז שהובא למערב והפך יותר ויותר פופולרי) כמה פעמים, בד"כ כלל ע"י פטאבהי בעצמו. הוא אדם חכם, שנון, בעל חוש הומור, בעל יידע רב וזו הפרה-רוגטיבה שלו(בקיצור, "זכותו").
מה שחשוב בשיטת התרגול הזו היא שהיא עובדת בצורה מסויימת ובנוייה בחכמה גדולה. העוצמה והחכמה של השיטה מתגלות לאחר תרגול ממושך, המשולב בלמידה אינטנסיבית של דארשנת היוגה. ממושך- זה 15-20 שנה. אז הדברים מקבלים פרספקטיבה אחרת לחלוטין, לגמרי.
כן, אני יודע: גם אני הגבתי ככה בהתחלה.........
ואין לזה קשר ישיר לאיזה "סדרה" מתרגלים, כל עוד מתרגלים "נכון" ועם יידע מספיק. זה אומר- גם לא יותר מדי...
גישה דתית נוטה לפעמים להתעלם מאספקטים חשובים, שאינם בדיוק מסתדרים עם הנחות יסוד של הגישה הזו. והטענה היא שככה היידע נמסר ואסור לשנות אחרת יהיה רע.
אבל, כפי שנאמר כאן בעבר מספר פעמים בפורום-
זה לא כל כך משנה לרוב האנשים. העיקר שהכוונה הבסיסית היא כנה וטובה, ומבוססת על יידע מתאים. יש מקום לכולם. (וזו תמצית הגישה הלא-דתית ליוגה).
מקווה שלא העליתי קריזה לאיש הפעם- ושיהיה חג שמח!!!
גילי חרובי
אשטנגה יוגה - המרכז הישראלי