כמובטח: 1. מומלץ- ע"י מי? צום- איזה סוג של צום? 2. התשובה העניינית תהיה- צום של יום אחד, כמו יום כיפור, למעשה אינו נחשב צום רציני-לאדם בריא, כמובן! - למעט בעיות התייבשות במזג אוויר חם. מה זה כבר לא לאכול יום? לא ביג דיל- ועוד עם סעודה מפסקת כהלכתה...... ולגבי התרגול- בצום של יום אחד , כל עוד זה במסגרת התרגול הרגיל, ללא סיגופים נוספים, כאשר האדם מתרגל את המידה המוכרת לו והראויה לו- לא צריכה להיות בעיה, אם אין בעיות רפואיות/בריאותיות מוכרות ששוללות את התרגול. צריך לקחת בחשבון את מרכיב הזיעה- אם מזיעים בתרגול -כי למעשה ההלכה אוסרת גם לשתות, לאדם בריא, כמובן. לגבי צומות ממושכים יותר או ספציפיים (צום מיצים, זמן ממושך, ושאר ירקות)- זה כבר עניין ספציפי וצריך לחפש תשובה אישית ממי שיש לו יידע ונסיון מתאים. ולבסוף, אם השאלה היא אם כדאי לתרגל תרגול אסאנה/פרניאמה המוכר לך , ביום כיפור- למה לא, אם כל השאר תקין. הייחוד של תרגול כזה תהיה- השקט הכביר שמסביב. דבר שיכול לעזור להבין/להתחבר לדבר אחד או שניים. כיף גדול- וזהירות, כרגיל. חתימות טובות! גילי חרובי

הפנימי העמוק האישי שלך לגבי הקביעה שקבעת בהודעה הקודמת. מקריאה של המיילים שלך בפורום זה ואחרים, זה ברור לגמרי. אגב, אני בהחלט חושב שזה לגיטימי לחלוטין וגם נכון- לגביך, ולגבי שיטת המחשבה אותה אתה מייצג, שכן- היוגה במפורש מדברת- אני מתייחס ל"יוגה סוטרה", כמובן- על הסקת מסקנות אישיות כתוצאה מ- "תרגול" של היוגה- ואין הכוונה דווקא לתרגול פיזי. כך שמסקנותיך הן רלוונטיות ומוצדקות- לגביך. אולם, הייתי שמח אם היית כותב ברוח זו, ולא במוחלטות הבלתי מתפשרת (ולדעתי, לא סובלנית מספיק) אותה אתה מפגין במיילים שלך. הרי לפי אותה הנחת יסוד, שכתבתי בשורות לעיל, יכולה להיות רלוונטית גם מסקנה אחרת, שגם היא מבוססת על תרגול אישי של היוגי- אך אינה תואמת לדעתך. ולגופו של עניין- הגדרת מטרת היוגה - (כשיטת מחשבה ומעשה, "דארשנה")- אך ורק כ-"בהקטי" - היא רלוונטית, אך אינה מדוייקת. היא מבוססת ללא ספק על ה-"בהגווד גיטה", שהוא טקסט יוגי חשוב מאוד, אך אינו הטקסט העיקרי- לדעת בני התרבות והדור שהוציא את שני הטקסטים האלה אל האור. הם דווקא טענו שהטקסט היוגי הראשי הוא ה-"יוגה סוטרה", והוא גם שהתקבל כמקור של ה"יוגה-דארשנה". ובטקסט זה לא נטענות כלל טענות מהסוג שאתה מעלה כאן. אבל, הבה "נחנוך לנוער כל אחד לפי דרכו".... וחגים שמחים. גילי חרובי

בתור חסיד וותיק של זכויות האזרח היוגי, נדמה לי שטעה כבודו בהינף מקלדת לגבי מטרת ה"ראג'ה-האת'הא יוגה. למרות חידושי הלשון ("אדונות עצמית") המרעננים , לא זו מטרת הנ"ל. ובבנין מרכזי יוגה חדשים ננוחם!!! חגים שמחים לכולם, גילי חרובי

ואגב, האם הטאואיזם הוא באמת דת? או זרם מחשבתי בתרבות כלשהיא ? אתה רואה, א. אל תקבל כמובן מאליו כל מה שאתה שומע. ב. מה זו דת? על זה הלכו מכות דורות רבים של פילוסופים. ג. מה ראשי התיבות של "בת ים"? (בוא תרד, יש מכות) ד. למה פירקו את הפלמ"ח? (בן גוריון פחד ממנו) ה.הכיצד שומר גלעד שרון על זכות השתיקה? (כי יש לו ביצים מפלדה) ו. שנה טובה, שנת מחקר ותרגול, והתנסות אישית בתיאוריות. בשמחות, וצום משמעותי לכולם- גילי חרובי

סוטרה 13, פרק ב- "סדהנה פאדה", פרק הסדהנה: "(כל עוד ) השורש קיים, הבשלותיו הן- לידה, חים והנאות העולם (BHOGA)". סוטרה 18- באותו פרק- "לנראה תכונות של בהירות, תנועה ויציבות (סאטווה, ראג'אס, טאמאס)- הוא עשוי מהיסודות ומהחושים, ומטרתו- הנאות העולם והשתחררות" תרגום: אורית סן-גופטה. חגים שמחים לכולם!!! גילי חרובי

שנמצא בחלק התחתון של שד' חן. רח קטן ונחמד, ללא מוצא. שם הם נמצאים. ויש עוד הרבה מורים שמלמדים בשיטה זו בת"א.אחת החביבות שבהן היא שירלי מן. בשמחות, גילי חרובי

שמע, יואש, הסיפור שאתה מציג חוזר לאורך ההסטוריה האנושית כבר מיליון פעמים. מה שאתה מציג במכתבך הוא אדם שמנסה להשתלט על אנשים אחרים,(אותו "מורה") וחושב שזו יוגה, ושהוא מין "שליח" שתפקידו להפיץ תורה מסויימת וכל הנראה אינו בוחל באמצעים. ובכן, יש באמת יוגה גם במסורת הבודהיסטית, אבל מה שאתה מתאר זה פירוש לא נכון לפילוסופית היוגה, ואפייני (לצערי) לאנשים שתופשים את היוגה כדת מצד אחד, ו-"שעלה להם השתן לראש" מצד שני. זו גם טכניקה בסיסית של מיסיונריות בנאלית. אבל, זה לא יעזור לנוגעים בדבר. יכול להיות שאותו מכר שלך באמת מצא משהוא שהוא נכון בשבילו, למרות שלך זה לא נראה מתאים. זו ההחלטה שלו. אולם, כדאי לשאול אותו אם הוא עושה את המהלך הזה בעיניים פקוחות או עצומות, תרתי משמע. הרבה אנשים מתעוררים יום אחד, בייחוד בגילאי המעבר למיניהם, ומחליטים לשנות כיוון בחיים באופן דראסטי. מי אנו שנחליט עבורם? אם לא יעשה את זה עכשיו- סביר להניח שיעשה את זה במועד אחר. זה כבר לא ישנה מאומה. כדאי לנסות לנהל עם המכר שלך שיחה ללא התפרצויות ו-"אני- אתה" "צודק-לא צודק", ולעזור לו לראות במבט מהצד מה קורה במערכת המשפחתית והחברתית שלו. יכול להיות שאינו מודע לכך, ושזה יגרום לו לחשוב שנית על המהלך הזה. מצד שני, יכול להיות שהוא גילה את האור האישי שלו, ואז - אני אישית הייתי פשוט מברך אותו ושולח אותו לדרכו בנשיקה. עד הפעם הבאה. ואני מצטרף לדעתו של אבי בויארסקי בעניין הזה- כדאי לפרסם אולי את שם המורה, לראות אם יש בלאגאנים נוספים הקשורים אליו. אם המורה חש עצמו שליח- הוא אפילו יאהב את הפרסום זה. ואם יש לו מה להסתיר- בוודאי שכדאי לפרסם. כך שאין מה לחשוש, לדעתי. סיפורים כאלה יש לעשרות, בכל העולם. כל אחד ודרכו, בהצלחה ושיהיה במזל- גילי חרובי