רצח בבית האדום

בשני למאי 1921   מהלך המאורעות הידועים בשם מאורעות תרפ"א נהרגו בבית ליד אבו כביר ששה גברים ובתוכם הסופר יוסף חיים ברנר.

 

הרצח של ברנר וחבריו מהווה את מוקד ספרו של אלון חילו "הרצח בבית האדום". חילו למד היטב את כל פרטי האירוע ואת כל הגיבורים שנטלו בו חלק ומנסה בעזרת סיפור "רשומוני " המסופר ע"י שלוש דמויות מנסה לתאר ולשחזר  את האירוע.

 

מהלך האירועים הידוע לנו משאיר לא מעט תעלומות ופרטים לא ברורים (למשל: למה  הם לא התפנו למרות שבאה מכונית לפנות אותם)  לאן נעלמה אחת הגוויות ועוד. חילו מנסה בעזרת הדמיון הספרותי למלא את החללים וליצור גרסה משלו שבמרכזה משולש הומוסקסואלי הכולל את יוסף חיים ברנר , סופר נוסף ונער ערבי. זאת כמובן אינטרפטציה   אפשרית ומותר לסופר לבנות תזה כזו –מה שהפריע לי אלו התיאורים ההומסקסואלים המפורטים מידי והנוטים לפורנוגרפיה. הספר קריא ומרתק וכדאי להשוות את הנאמר בו עם מה שנכתב על האירוע. לזכותו של הסופר שהוא עצמו עושה זאת בסוף הספר.

 

 

הדמות השלישית בספר היא פסיכולוגית ערבייה מבוגרת שחוותה וראתה את הארוע בהיותה ילדה.–בין היתר היא מתעבת גברים רואה כולם יצורים אלימים ותאוותנים ונגעלת מאברי המין שלהם. הלביאה אינה לבד...

 

בשני למאי 1921   מהלך המאורעות הידועים בשם מאורעות תרפ"א נהרגו בבית ליד אבו כביר ששה גברים ובתוכם הסופר יוסף חיים ברנר.

 

הרצח של ברנר וחבריו מהווה את מוקד ספרו של אלון חילו "הרצח בבית האדום". חילו למד היטב את כל פרטי האירוע ואת כל הגיבורים שנטלו בו חלק ומנסה בעזרת סיפור "רשומוני " המסופר ע"י שלוש דמויות מנסה לתאר ולשחזר  את האירוע.

 

מהלך האירועים הידוע לנו משאיר לא מעט תעלומות ופרטים לא ברורים (למשל: למה  הם לא התפנו למרות שבאה מכונית לפנות אותם)  לאן נעלמה אחת הגוויות ועוד. חילו מנסה בעזרת הדמיון הספרותי למלא את החללים וליצור גרסה משלו שבמרכזה משולש הומוסקסואלי הכולל את יוסף חיים ברנר , סופר נוסף ונער ערבי. זאת כמובן אינטרפטציה   אפשרית ומותר לסופר לבנות תזה כזו –מה שהפריע לי אלו התיאורים ההומסקסואלים המפורטים מידי והנוטים לפורנוגרפיה. הספר קריא ומרתק וכדאי להשוות את הנאמר בו עם מה שנכתב על האירוע. לזכותו של הסופר שהוא עצמו עושה זאת בסוף הספר.

 

 

הדמות השלישית בספר היא פסיכולוגית ערבייה מבוגרת שחוותה וראתה את הארוע בהיותה ילדה.–בין היתר היא מתעבת גברים רואה כולם יצורים אלימים ותאוותנים ונגעלת מאברי המין שלהם. הלביאה אינה לבד...

 

לפי הסקירה שלך על הספר, הפריע לך התיאורים שנוטים לפורנוגרפיה - אבל למה בכלל לכתוב על יוסף חיים ברנר בהקשר של יחסים הומוסקסואלים? הרי מדובר באיש אמיתי מהמציאות, האם יש עליו איזה רמז או עדות שהוא היה בעל נטיות כאלה? למה סתם 'ללכלך' על האיש?

המעניין הוא שכאשר הפורנוגרפיה נוגעת לשני (או יותר?) גברים, חיים נגעל. אך מהתגססות פורנוגרפית הטרוסקסואלית, הוא נהנה ו"משועשע".....

פורנוגרפיה, חיים, זו פורנוגרפיה.

אוביקטיבית את לגמרי טועה במה שאת אומרת כאן : יחסים הטרוסקסואליים הם נורמה לא רק מקובלת אלא דבר שאפילו הפן הפורנוגרפי שחו נחשב שיש בו חיוב ויופי ועניין - לגבי יחסים הומוסקסואליים זה לגמרי שונה, ולמרות שהאדם התרבותי נדרש לליברליות ולסובלנות גם לדברים לא נורמטביים מסויימים - התגובה הספונטנית והטבעית היא לא חיובית...

 

אני זוכרת ש'הגיוני' סיפר כאן ביום של מצעד גאוה שהוא ראה שני גברים מתנשקים, וזה הגעיל אותו.

בשני למאי 1921   מהלך המאורעות הידועים בשם מאורעות תרפ"א נהרגו בבית ליד אבו כביר ששה גברים ובתוכם הסופר יוסף חיים ברנר.

 

הרצח של ברנר וחבריו מהווה את מוקד ספרו של אלון חילו "הרצח בבית האדום". חילו למד היטב את כל פרטי האירוע ואת כל הגיבורים שנטלו בו חלק ומנסה בעזרת סיפור "רשומוני " המסופר ע"י שלוש דמויות מנסה לתאר ולשחזר  את האירוע.

 

מהלך האירועים הידוע לנו משאיר לא מעט תעלומות ופרטים לא ברורים (למשל: למה  הם לא התפנו למרות שבאה מכונית לפנות אותם)  לאן נעלמה אחת הגוויות ועוד. חילו מנסה בעזרת הדמיון הספרותי למלא את החללים וליצור גרסה משלו שבמרכזה משולש הומוסקסואלי הכולל את יוסף חיים ברנר , סופר נוסף ונער ערבי. זאת כמובן אינטרפטציה   אפשרית ומותר לסופר לבנות תזה כזו –מה שהפריע לי אלו התיאורים ההומסקסואלים המפורטים מידי והנוטים לפורנוגרפיה. הספר קריא ומרתק וכדאי להשוות את הנאמר בו עם מה שנכתב על האירוע. לזכותו של הסופר שהוא עצמו עושה זאת בסוף הספר.

 

 

הדמות השלישית בספר היא פסיכולוגית ערבייה מבוגרת שחוותה וראתה את הארוע בהיותה ילדה.–בין היתר היא מתעבת גברים רואה כולם יצורים אלימים ותאוותנים ונגעלת מאברי המין שלהם. הלביאה אינה לבד...

 

לפי הסקירה שלך על הספר, הפריע לך התיאורים שנוטים לפורנוגרפיה - אבל למה בכלל לכתוב על יוסף חיים ברנר בהקשר של יחסים הומוסקסואלים? הרי מדובר באיש אמיתי מהמציאות, האם יש עליו איזה רמז או עדות שהוא היה בעל נטיות כאלה? למה סתם 'ללכלך' על האיש?

יש הרבה רמזים והם מובאים בסיכום של הספר הקושרים את ברנר להומוסכסואליות גם אני חשבתי שהסופר מלכלך אך הוא הסתמך על עדויות

המעניין הוא שכאשר הפורנוגרפיה נוגעת לשני (או יותר?) גברים, חיים נגעל. אך מהתגססות פורנוגרפית הטרוסקסואלית, הוא נהנה ו"משועשע".....

פורנוגרפיה, חיים, זו פורנוגרפיה.

כיוון שאני נמשך לנשים ולא לגברים טבעי שתיאור יחסים בין גברים ידחה אותי. אבל לא זאת הבעיה. אפשר לתאר יחסים אירוטים ואפשר לתאר אותם בצורה גסה וזה לא משנה מיהם בני הזוג. במקרה הזה התיאורים הם בוטים ופורנוגרפיים.

בשני למאי 1921   מהלך המאורעות הידועים בשם מאורעות תרפ"א נהרגו בבית ליד אבו כביר ששה גברים ובתוכם הסופר יוסף חיים ברנר.

 

הרצח של ברנר וחבריו מהווה את מוקד ספרו של אלון חילו "הרצח בבית האדום". חילו למד היטב את כל פרטי האירוע ואת כל הגיבורים שנטלו בו חלק ומנסה בעזרת סיפור "רשומוני " המסופר ע"י שלוש דמויות מנסה לתאר ולשחזר  את האירוע.

 

מהלך האירועים הידוע לנו משאיר לא מעט תעלומות ופרטים לא ברורים (למשל: למה  הם לא התפנו למרות שבאה מכונית לפנות אותם)  לאן נעלמה אחת הגוויות ועוד. חילו מנסה בעזרת הדמיון הספרותי למלא את החללים וליצור גרסה משלו שבמרכזה משולש הומוסקסואלי הכולל את יוסף חיים ברנר , סופר נוסף ונער ערבי. זאת כמובן אינטרפטציה   אפשרית ומותר לסופר לבנות תזה כזו –מה שהפריע לי אלו התיאורים ההומסקסואלים המפורטים מידי והנוטים לפורנוגרפיה. הספר קריא ומרתק וכדאי להשוות את הנאמר בו עם מה שנכתב על האירוע. לזכותו של הסופר שהוא עצמו עושה זאת בסוף הספר.

 

 

הדמות השלישית בספר היא פסיכולוגית ערבייה מבוגרת שחוותה וראתה את הארוע בהיותה ילדה.–בין היתר היא מתעבת גברים רואה כולם יצורים אלימים ותאוותנים ונגעלת מאברי המין שלהם. הלביאה אינה לבד...

 

לפי הסקירה שלך על הספר, הפריע לך התיאורים שנוטים לפורנוגרפיה - אבל למה בכלל לכתוב על יוסף חיים ברנר בהקשר של יחסים הומוסקסואלים? הרי מדובר באיש אמיתי מהמציאות, האם יש עליו איזה רמז או עדות שהוא היה בעל נטיות כאלה? למה סתם 'ללכלך' על האיש?

יש הרבה רמזים והם מובאים בסיכום של הספר הקושרים את ברנר להומוסכסואליות גם אני חשבתי שהסופר מלכלך אך הוא הסתמך על עדויות

על הבעייתיות בזהותו המינית של ברנר אפשר לקרוא כאן:

https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-MAGAZINE-1.2631029

איפה כתבתי שזה רע ושצריך להכות אותו? גם הסופר (שיצא מהארון ואינו בין המתלבטים) אינו סבור כך

 

ושוב הבולשיט הפסיכולוגי  ה"מתוחכם". האם בתי מעדיפה נשים בגלל איזה תיעוב שלי מנשים? (אז מה עם בתי הנוספת?) איך זה שלאותה האם מתעבת  הזכרים יש לרוב גם בנים סטרייטים לחלוטין? ואם נטייה מינית היא נרכשת ותלוייה באם אז בעיקרון אפשר הרי לשנותה וזה הרי לא כך.

 

אגב הערבייה היא רק אחת משלוש דמויות המתארות כל אחת על פי זווית הראייה שלה את המאורעות.

איפה כתבתי שזה רע ושצריך להכות אותו? גם הסופר (שיצא מהארון ואינו בין המתלבטים) אינו סבור כך

 

ושוב הבולשיט הפסיכולוגי  ה"מתוחכם". האם בתי מעדיפה נשים בגלל איזה תיעוב שלי מנשים? (אז מה עם בתי הנוספת?) איך זה שלאותה האם מתעבת  הזכרים יש לרוב גם בנים סטרייטים לחלוטין? ואם נטייה מינית היא נרכשת ותלוייה באם אז בעיקרון אפשר הרי לשנותה וזה הרי לא כך.

 

אגב הערבייה היא רק אחת משלוש דמויות המתארות כל אחת על פי זווית הראייה שלה את המאורעות.

נו, אז קלעתי: הסופר בעצמו הוא הומוסקסואל. וכל הבעייתיות האמוציונאלית שבחיי אדם כזה קיימת או היתה קיימת בו שנים רבות. הנושא של הבנים הנתקלים בתיעוב הנשי לזיכריות (והידחפות להומוסקסואליות כתוצאה מכך - לדעתי, אחת הסיבות להומוסקסואליות {שהיא תופעה מורכבת - בנים שונים נעשים הומוסקסואליים והסיבות שונות )כנראה העסיק ומעסיק אותו מאד.

הומוסקסואליות היא תיעוב גברי מנשיות וההסבר שהוא נובע מתיעוב נשי של האם מזכריות הוא עוד קשקוש פסיכולוגי.

שוב הקשקוש הזהשל "פגישה מוקדמת של הבן עם התיעוב של הנשים בחייו לזכריות". מי ממציא את ההבלים הללו?

אגב במציאות כל ילד חש תיעוב מעצם הרעיון לחשוב על הוריו כיצורים מיניים.

שוב הקשקוש הזהשל "פגישה מוקדמת של הבן עם התיעוב של הנשים בחייו לזכריות". מי ממציא את ההבלים הללו?

אגב במציאות כל ילד חש תיעוב מעצם הרעיון לחשוב על הוריו כיצורים מיניים.

טוב, אתה חסום בנפשך. (blocked ).

זה הכי קל להגיד: אתה אטום אתה מטומטם, אתה חסום בנפשך. קשקוש זה קשקוש והבל זה הבל גם אם עוברים לדום ואומרים בחרדת קודש את המילה "פסיכולוגיה"...

ממש לא רוצה דיון. זה שתקראי לי אטום לא ימנע ממני להבחין בין טיעון ענייני והגיוני לבין קשקוש מוחלט.

בשני למאי 1921   מהלך המאורעות הידועים בשם מאורעות תרפ"א נהרגו בבית ליד אבו כביר ששה גברים ובתוכם הסופר יוסף חיים ברנר.

 

הרצח של ברנר וחבריו מהווה את מוקד ספרו של אלון חילו "הרצח בבית האדום". חילו למד היטב את כל פרטי האירוע ואת כל הגיבורים שנטלו בו חלק ומנסה בעזרת סיפור "רשומוני " המסופר ע"י שלוש דמויות מנסה לתאר ולשחזר  את האירוע.

 

מהלך האירועים הידוע לנו משאיר לא מעט תעלומות ופרטים לא ברורים (למשל: למה  הם לא התפנו למרות שבאה מכונית לפנות אותם)  לאן נעלמה אחת הגוויות ועוד. חילו מנסה בעזרת הדמיון הספרותי למלא את החללים וליצור גרסה משלו שבמרכזה משולש הומוסקסואלי הכולל את יוסף חיים ברנר , סופר נוסף ונער ערבי. זאת כמובן אינטרפטציה   אפשרית ומותר לסופר לבנות תזה כזו –מה שהפריע לי אלו התיאורים ההומסקסואלים המפורטים מידי והנוטים לפורנוגרפיה. הספר קריא ומרתק וכדאי להשוות את הנאמר בו עם מה שנכתב על האירוע. לזכותו של הסופר שהוא עצמו עושה זאת בסוף הספר.

 

 

הדמות השלישית בספר היא פסיכולוגית ערבייה מבוגרת שחוותה וראתה את הארוע בהיותה ילדה.–בין היתר היא מתעבת גברים רואה כולם יצורים אלימים ותאוותנים ונגעלת מאברי המין שלהם. הלביאה אינה לבד...

 

לפי הסקירה שלך על הספר, הפריע לך התיאורים שנוטים לפורנוגרפיה - אבל למה בכלל לכתוב על יוסף חיים ברנר בהקשר של יחסים הומוסקסואלים? הרי מדובר באיש אמיתי מהמציאות, האם יש עליו איזה רמז או עדות שהוא היה בעל נטיות כאלה? למה סתם 'ללכלך' על האיש?

יש הרבה רמזים והם מובאים בסיכום של הספר הקושרים את ברנר להומוסכסואליות גם אני חשבתי שהסופר מלכלך אך הוא הסתמך על עדויות

על הבעייתיות בזהותו המינית של ברנר אפשר לקרוא כאן:

https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-MAGAZINE-1.2631029

הנה קישור שמצאתי לסרט שמוזכר בכתבה, אולי אצפה בו, נראה מעניין.

 

https://www.youtube.com/watch?v=aHYl3iyXlrQ

 

רואים בסרט צילום של ברנר בהיותו בן 24, ללא הזקן הוא דומה ומזכיר את צ'רניחובסקי.

ממש לא רוצה דיון. זה שתקראי לי אטום לא ימנע ממני להבחין בין טיעון ענייני והגיוני לבין קשקוש מוחלט.

כן כן. אתה מבין גדול בפסיכולוגיה. הלא אתה "מכיר אלפי אנשים" חחחחחחחחחח. ואני "לא מכירה אנשים" חחחחח.

לא צריך ל"הבין" בפסיכולוגיה כדי להבחין ביו טיעון ענייני והגיוני לבין קשקוש. את הרי לא צריכה להיות מבינה גדולה מפרויד בפסיכולוגיה כדי לומר ש"קנאת הפין" זה קשקוש לא?

ואיתך, טומטום (אי אפשר לנקוט מילה אחרת) אין לדבר על פסיכולוגיה.

חוץ מלחרף או לגדף יש לך גם טיעונים? אפשר לדבר גם עם טומטום (ואני בפירוש גבר ולא טומטום במשמעותו המילולית...) כמוני על פסיכולוגיה בתנאי שאלו יהיו דברי טעם ולא הבלים מקושקשים חסרי שחר. בניגוד לך אני לא עובר לדום כשאני שומע את המילה "פסיכלוגיה" (מזכיר לי את ה"ידע בפילוסופיה" של הורוביץ שבשמו הוא פסל כל ביקורת על קשקושיו) ובניגוד לך יש בי עדיין כושר להבחין בין הבל מוחלט לדברי טעם.

עצם העובדה שאת מתייחסת ברצינות לקשר שבין שנאת האם לזכרים לבין הומוסכסואלית (מי בכלל יכול לבדוק דבר כזה..)היא עדות מובהקת לחוסר היכולת  שלך להבחין בין הבלים לבין אמת . בשביל זה לא צריך ל"הבין" צריך רק שכל ישר.

 

אני לא שולל שפת גוף אבל גם כאן יש להבחין בין דמיונות סובייקטיביים ופרשנות מעוותת לבין שדרים ברורים וחד משמעיים. לא הוכחת שאת מסוגלת להבחנה זו.

 

אני מניח שלחלומות יש משמעות אני לא בטוח שיש בידינו באמת כלים ברורים לפענוח.

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר