פרשנות לשיר של אלתרמן

אני זקוקה ממש נואשות סתם מסקרנות לפרשנות השיר פגישה לאין קץ של נתן אלתרמן אם יש את ידכם לפרש אותו כיתבו, יהיה נחמד לקרוא. המילים של השיר: שרה אותו חוה אלברשטיין אינשטיין גם כן. כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים! לספרים רק את החטא והשופטת. פתאומית לעד, עיני בך הלומות, עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל, תאלמי אותי לאלומות. אל תתחנני אל הנסוגים מגשת. לבדי אהיה בארצותייך הלך. תפילתי דבר איננה מבקשת, תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך! עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים, אלוהי ציווני שאת לעוללייך, מעוניי הרב שקדים וצימוקים. טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת, אל תרחמיהו בעייפו לרוץ, אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ. שם לוהט ירח כנשיקת טבחת, שם רקיע לח את שיעולו מרעים, שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים. ואני יודע כי לקול התוף, בערי מסחר חרשות וכואבות, יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות

זוית ראייה לא שיגרתית

מצאתי לך התייחסות לשיר הזה מזוית ראיה לא שיגרתית, תוך כדי התייחסות וניתוח שיר של אורי צבי גרינברג ("נס השיר". פגישה לאין קץ / אלתרמן בדר"כ מתייחסים אל שיר זה כשיר אהבה, שבו הדובר פונה לאהובתו, מדגיש עד כמה היא מעוררת אותו, עד כמה רבה תשוקתו כלפיה, עד כמה רב כוחה עליו. הנמענת היא מושא אהבתו, תכלית ותמצית חייו, אך הפגישה עמה לא תתקיים לעולמים – לא בימי חייו, לא בכל מסע נדודיו של ההלך, ורק במותו יזכה לרגע הנכסף הזה של הפגישה. אני בחרתי להתייחס לשיר זה כשיר ארס-פואטי. ע"פ תפיסה זו האהובה הנכספת, שאליה משתוקק הדובר, המשורר-ההלך, להגיע כל חייו, בכל ניסיונותיו, בכל "מסעות נדודיו", היא השירה, המוזה. הוא יודע עליות ומורדות, עצב ושמחה, אך לא מגיע כל חייו ליעדו, לפסגת חלומותיו, לרגע הנכסף – הוא אמנם כותב שירים, אך נותר ברעבונו, בתחושת חסר, בתחושה של חוסר-סיפוק. זה מדרבן אותו לכתוב עוד ועוד – על מצבים ותחומים שונים של החיים, אך הוא אינו מרוצה מן התוצאות. הוא חוזר ומבקש מהשירה שתעניק לו את המוזה הנדרשת אך לא בא על סיפוקו. ובכל זאת הוא אינו מאבד את התקווה ומקווה שאולי במותו יגיע סוף-סוף אל האור המיוחל, אל הרגע הנכסף.

פרשנות לשיר של אלתרמן

אני זקוקה ממש נואשות סתם מסקרנות לפרשנות השיר פגישה לאין קץ של נתן אלתרמן אם יש את ידכם לפרש אותו כיתבו, יהיה נחמד לקרוא. המילים של השיר: שרה אותו חוה אלברשטיין אינשטיין גם כן. כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים! לספרים רק את החטא והשופטת. פתאומית לעד, עיני בך הלומות, עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל, תאלמי אותי לאלומות. אל תתחנני אל הנסוגים מגשת. לבדי אהיה בארצותייך הלך. תפילתי דבר איננה מבקשת, תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך! עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים, אלוהי ציווני שאת לעוללייך, מעוניי הרב שקדים וצימוקים. טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת, אל תרחמיהו בעייפו לרוץ, אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ. שם לוהט ירח כנשיקת טבחת, שם רקיע לח את שיעולו מרעים, שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים. ואני יודע כי לקול התוף, בערי מסחר חרשות וכואבות, יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות

ניתוח השיר

בספרה של זיוה שמיר קיים ניתוח מעמיק של השיר שמסתבר שהוא , כמו אהבתו של הדובר , קיצוני הרבה יותר ממה שנדמה לנו בקריאת השיר ....כל שנותר לי לומר הוא : אך , איפה איפה הם הבחורים ההם ......

שלום לך!

 

האם עדיין מחפשת פרשנות לפגישה לאין קץ?

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
ספרים
בחר
בחר