נשבר לי.

נשבר לי.

גם כשאני ביחד אני לבד, ואני תמיד נופלת, נופלת לתהום עמוקה, בכל פעם זה יותר חשוך, בכל פעם זה יותר מייאש, התקווה שזה ייגמר דועכת, ההתמכרות לחתכים, לדם, ללשתוק במקום לצרוח... אני לא מסוגלת, זה לא עוזר, יש בי כעס, רצון להרוס, לשבור, לרצוח, בעיקר לצרוח, להוציא את הכאב שמסתתר, הכאב הלא מובן, ולשרוף אותו עד עפר, הלוואי שיכולתי, אבל אסור לי לצעוק, אסור לי לשבור את הכלים, אני טובה מדי, לא רוצה להפריע לאחרים, אני אגווע בשקט, אולי בסוף יבוא האחד שיקשיב, הלוואי שיבוא וישקיט את הצרחה האין סופית שלי, הלוואי. (אין ברצוני למות או להתאבד.)

גם אני מרגיש ככה הרבה פעמים זה לא בריא לחיות ככה

את ככל הנראה חוזרת תמיד על אותה טעות או יצורת קשר אם האדם למתאים

טעות

לחשוב שאנו מפריעים למישהוא בכאבים שלנו. את\אתה\ אתם?? (מה בדיוק הולך שם?) צריך לחשוב על עצמך וללמוד לתת לעצמך אוויר כך או אחרת. ללמוד להשים אותך במרכז של חייך. גם אני לומדת.

גם אני מרגיש ככה הרבה פעמים זה לא בריא לחיות ככה


זה אמת לא בריא

חייבים לשנות. לאט .. למצוא דרכים טובות, שבונות שינוי אמיתי- פנימי. לנשום לנשום.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
סודות + וידויים
בחר
בחר