מראשית הקיום האנושי, בני אדם התחילו להחליף את החיים הטבעיים בחיים מלאכותיים. זה התחיל בהקמת בתים (תחילה אמנם מיני בקתות), ואת פנים הבתים הללו עשו יותר ויותר למלאכותי, ולמחליף את שהייתם בטבע. וזה נמשך בכל אספקט של החיים. בהמצאת הכתב שיצרה "חיים " חדשים לגמרי, החיים בתוך סיפור, דבר ששוכלל עם המצאת הקולנוע והטלויזיה ועכשיו האינטרנט. כמובן, בניית הבתים הביאה בהמשך לבניית ערים.האדם שינה לחלוטין את כל סביבת חייו החומרית.

והנה התהייה שלי: האם החיים בטבע, עם כל קשייהם, אינם עדיפים מבחינה רגשית וגם פיזית על החיים המלאכותיים שהציויליזציה יוצרת, עם התחליף שהיא מתאמצת להקים לנו? נכון שהחיים בציויליזציה  יותר נוחים. והאמנות מתאמצת לתת לנו את הריגושים שבחיי טבע הם נמצאים בשפע, ובחיי הנוחות בעיר הם חסרים. האמנות מתאמצת להקל על השעמום שבחיים הנוחים. האם היכלים מקושטים בפסלים וספונים בשיש, בהם משמיעים קונצרטים של מוסיקה קלאסית, טובים יותר מ"היכלי הירק" של יער הגשם (במקומות שאפשר לחיות בו), מהשקיעות והזריחות  הנאדרות היומיומיות מעל אופק בלתי מוסתר בבניינים, מהריגוש שבפגישה עם בעלי החיים למיניהם (וכן, כן, מהצורך להגן על עצמנו מפני הטורפים), מהריגוש שבהכרת הצמחיה העשירה למיניה, והלימוד (ניסוי וטעיה כנראה) של ערכיה התזונתיים והרפואיים?מהים או האגם או הנהר הנהדרים?

ייתכן שאני , בת הציויליזציה, שילדותה עברה בטבע עדין ויפה, אבל כמובן עם ההגנה של בית בנוי וארוחות מוגשות באופן קבוע, עושה רומנטיזציה של חיי הפרא בטבע? או שאמנם יש הרבה מאד בחיי הטבע שאנו בני הציויליזציה לא חווינו מעולם ולא נחווה, צדדים נהדרים שמנועים מאיתנו?

ה"לחיות בטבע" שלך פרושו להיות צייד-לקט.

האם נתת דעתך על כך?

ודאי. אני אישית לא הייתי רוצה שבחברה כזו לו חייתי בה היה מקובל הציד. הייתי רוצה חברה של לקטות ולקטים, עם ידע נרחב באיכויותיהם של מגוון עצום של צמחים, עם רופאות ורופאים של השבט, שהציויליזציה שלנו קוראת להם בד"כ "רופאי אליל", אך האמת היא שהיתה ויש להם ידיעה יפה בתכונות הריפוי של צמחים.

אגב, קראתי שבע"ח בטבע גם הם יודעים על תכונות הריפוי של צמחים אלו ואחרים. קראתי (לא יודעת עד כמה הכתבה הזו מהימנה.) כי שימפנזית ריפאה את עצמה מסרטן ע"י אכילת צמחים מסויימים, ואנשים מהציויליזציה שלנו שעקבו אחריה למדו ממנה  על הצמחים האלו. (מעניין אמנם איך האנשים ידעו שהשימפנזית חולה בסרטן... הכתבה, לפי זכרוני, היתה קצרה, וכנראה לא מפרטת מאד.)

הצַיִד של צַיָּד-לקט הוא לצורך קיום אישי. אדם הוא בעל-חיים קרניבורי.

מכל מקום, האידיאליזציה של "חיים בטבע", פסטורליה - אפיינית לחשיבה "רומנטית" בעבר ואינה מעשית.

 

אמנם קיימים צמחי מרפא, ויש ממש ב"תרופות סבתא", אולם ללא מחקר פרמצבטי האנושות היתה היום דלילה הרבה יותר...

מראשית הקיום האנושי, בני אדם התחילו להחליף את החיים הטבעיים בחיים מלאכותיים. זה התחיל בהקמת בתים (תחילה אמנם מיני בקתות), ואת פנים הבתים הללו עשו יותר ויותר למלאכותי, ולמחליף את שהייתם בטבע. וזה נמשך בכל אספקט של החיים. בהמצאת הכתב שיצרה "חיים " חדשים לגמרי, החיים בתוך סיפור, דבר ששוכלל עם המצאת הקולנוע והטלויזיה ועכשיו האינטרנט. כמובן, בניית הבתים הביאה בהמשך לבניית ערים.האדם שינה לחלוטין את כל סביבת חייו החומרית.

והנה התהייה שלי: האם החיים בטבע, עם כל קשייהם, אינם עדיפים מבחינה רגשית וגם פיזית על החיים המלאכותיים שהציויליזציה יוצרת, עם התחליף שהיא מתאמצת להקים לנו? נכון שהחיים בציויליזציה  יותר נוחים. והאמנות מתאמצת לתת לנו את הריגושים שבחיי טבע הם נמצאים בשפע, ובחיי הנוחות בעיר הם חסרים. האמנות מתאמצת להקל על השעמום שבחיים הנוחים. האם היכלים מקושטים בפסלים וספונים בשיש, בהם משמיעים קונצרטים של מוסיקה קלאסית, טובים יותר מ"היכלי הירק" של יער הגשם (במקומות שאפשר לחיות בו), מהשקיעות והזריחות  הנאדרות היומיומיות מעל אופק בלתי מוסתר בבניינים, מהריגוש שבפגישה עם בעלי החיים למיניהם (וכן, כן, מהצורך להגן על עצמנו מפני הטורפים), מהריגוש שבהכרת הצמחיה העשירה למיניה, והלימוד (ניסוי וטעיה כנראה) של ערכיה התזונתיים והרפואיים?מהים או האגם או הנהר הנהדרים?

ייתכן שאני , בת הציויליזציה, שילדותה עברה בטבע עדין ויפה, אבל כמובן עם ההגנה של בית בנוי וארוחות מוגשות באופן קבוע, עושה רומנטיזציה של חיי הפרא בטבע? או שאמנם יש הרבה מאד בחיי הטבע שאנו בני הציויליזציה לא חווינו מעולם ולא נחווה, צדדים נהדרים שמנועים מאיתנו?

ה"לחיות בטבע" שלך פרושו להיות צייד-לקט.

האם נתת דעתך על כך?

ודאי. אני אישית לא הייתי רוצה שבחברה כזו לו חייתי בה היה מקובל הציד. הייתי רוצה חברה של לקטות ולקטים, עם ידע נרחב באיכויותיהם של מגוון עצום של צמחים, עם רופאות ורופאים של השבט, שהציויליזציה שלנו קוראת להם בד"כ "רופאי אליל", אך האמת היא שהיתה ויש להם ידיעה יפה בתכונות הריפוי של צמחים.

אגב, קראתי שבע"ח בטבע גם הם יודעים על תכונות הריפוי של צמחים אלו ואחרים. קראתי (לא יודעת עד כמה הכתבה הזו מהימנה.) כי שימפנזית ריפאה את עצמה מסרטן ע"י אכילת צמחים מסויימים, ואנשים מהציויליזציה שלנו שעקבו אחריה למדו ממנה  על הצמחים האלו. (מעניין אמנם איך האנשים ידעו שהשימפנזית חולה בסרטן... הכתבה, לפי זכרוני, היתה קצרה, וכנראה לא מפרטת מאד.)

הצַיִד של צַיָּד-לקט הוא לצורך קיום אישי. אדם הוא בעל-חיים קרניבורי.

מכל מקום, האידיאליזציה של "חיים בטבע", פסטורליה - אפיינית לחשיבה "רומנטית" בעבר ואינה מעשית.

 

אמנם קיימים צמחי מרפא, ויש ממש ב"תרופות סבתא", אולם ללא מחקר פרמצבטי האנושות היתה היום דלילה הרבה יותר...

אדם אינו בעל חיים קרניבורי. אין הוא שייך למין האריות, הצבועים, התנים או התנינים. האדם יכול יפה לשגשג על תפריט צמחוני, אף כי אחד מקרוביו קופי האדם הוא השימפנז, שאצלו יש בצד אכילת הצמחים גם טריפה (להקות של זכרים חוטפים גור מזרועות אמו ומשסעים אותו, ומחלקים ביניהם את חלקיו, או צדים קופי קולובוס וטורפים אותם). הגורילה לעומת זאת הוא צמחוני.

באדם מערכת השיניים אינה קרניבורית (אין לנו ניבים ארוכים וחדים) ומערכת המעיים גם היא אינה קרניבורית.

האם בני אדם החלו לאכול בשר לאחר שראו בעלי חיים אוכלי-נבלות אוכלים את הגוויות, וחיקו אותם? האם אח"כ התפתח רצח של בע"ח חיים? קראתי שתחילה החלו אבות אבותינו לאכול נבלות.

מראשית הקיום האנושי, בני אדם התחילו להחליף את החיים הטבעיים בחיים מלאכותיים. זה התחיל בהקמת בתים (תחילה אמנם מיני בקתות), ואת פנים הבתים הללו עשו יותר ויותר למלאכותי, ולמחליף את שהייתם בטבע. וזה נמשך בכל אספקט של החיים. בהמצאת הכתב שיצרה "חיים " חדשים לגמרי, החיים בתוך סיפור, דבר ששוכלל עם המצאת הקולנוע והטלויזיה ועכשיו האינטרנט. כמובן, בניית הבתים הביאה בהמשך לבניית ערים.האדם שינה לחלוטין את כל סביבת חייו החומרית.

והנה התהייה שלי: האם החיים בטבע, עם כל קשייהם, אינם עדיפים מבחינה רגשית וגם פיזית על החיים המלאכותיים שהציויליזציה יוצרת, עם התחליף שהיא מתאמצת להקים לנו? נכון שהחיים בציויליזציה  יותר נוחים. והאמנות מתאמצת לתת לנו את הריגושים שבחיי טבע הם נמצאים בשפע, ובחיי הנוחות בעיר הם חסרים. האמנות מתאמצת להקל על השעמום שבחיים הנוחים. האם היכלים מקושטים בפסלים וספונים בשיש, בהם משמיעים קונצרטים של מוסיקה קלאסית, טובים יותר מ"היכלי הירק" של יער הגשם (במקומות שאפשר לחיות בו), מהשקיעות והזריחות  הנאדרות היומיומיות מעל אופק בלתי מוסתר בבניינים, מהריגוש שבפגישה עם בעלי החיים למיניהם (וכן, כן, מהצורך להגן על עצמנו מפני הטורפים), מהריגוש שבהכרת הצמחיה העשירה למיניה, והלימוד (ניסוי וטעיה כנראה) של ערכיה התזונתיים והרפואיים?מהים או האגם או הנהר הנהדרים?

ייתכן שאני , בת הציויליזציה, שילדותה עברה בטבע עדין ויפה, אבל כמובן עם ההגנה של בית בנוי וארוחות מוגשות באופן קבוע, עושה רומנטיזציה של חיי הפרא בטבע? או שאמנם יש הרבה מאד בחיי הטבע שאנו בני הציויליזציה לא חווינו מעולם ולא נחווה, צדדים נהדרים שמנועים מאיתנו?

ה"לחיות בטבע" שלך פרושו להיות צייד-לקט.

האם נתת דעתך על כך?

ודאי. אני אישית לא הייתי רוצה שבחברה כזו לו חייתי בה היה מקובל הציד. הייתי רוצה חברה של לקטות ולקטים, עם ידע נרחב באיכויותיהם של מגוון עצום של צמחים, עם רופאות ורופאים של השבט, שהציויליזציה שלנו קוראת להם בד"כ "רופאי אליל", אך האמת היא שהיתה ויש להם ידיעה יפה בתכונות הריפוי של צמחים.

אגב, קראתי שבע"ח בטבע גם הם יודעים על תכונות הריפוי של צמחים אלו ואחרים. קראתי (לא יודעת עד כמה הכתבה הזו מהימנה.) כי שימפנזית ריפאה את עצמה מסרטן ע"י אכילת צמחים מסויימים, ואנשים מהציויליזציה שלנו שעקבו אחריה למדו ממנה  על הצמחים האלו. (מעניין אמנם איך האנשים ידעו שהשימפנזית חולה בסרטן... הכתבה, לפי זכרוני, היתה קצרה, וכנראה לא מפרטת מאד.)

הצַיִד של צַיָּד-לקט הוא לצורך קיום אישי. אדם הוא בעל-חיים קרניבורי.

מכל מקום, האידיאליזציה של "חיים בטבע", פסטורליה - אפיינית לחשיבה "רומנטית" בעבר ואינה מעשית.

 

אמנם קיימים צמחי מרפא, ויש ממש ב"תרופות סבתא", אולם ללא מחקר פרמצבטי האנושות היתה היום דלילה הרבה יותר...

אדם אינו בעל חיים קרניבורי. אין הוא שייך למין האריות, הצבועים, התנים או התנינים. האדם יכול יפה לשגשג על תפריט צמחוני, אף כי אחד מקרוביו קופי האדם הוא השימפנז, שאצלו יש בצד אכילת הצמחים גם טריפה (להקות של זכרים חוטפים גור מזרועות אמו ומשסעים אותו, ומחלקים ביניהם את חלקיו, או צדים קופי קולובוס וטורפים אותם). הגורילה לעומת זאת הוא צמחוני.

באדם מערכת השיניים אינה קרניבורית (אין לנו ניבים ארוכים וחדים) ומערכת המעיים גם היא אינה קרניבורית.

האם בני אדם החלו לאכול בשר לאחר שראו בעלי חיים אוכלי-נבלות אוכלים את הגוויות, וחיקו אותם? האם אח"כ התפתח רצח של בע"ח חיים? קראתי שתחילה החלו אבות אבותינו לאכול נבלות.

מוטב לנו, בני האדם המתגאים שהם "תרבותיים" ו"מעל הטבע", לא להידמות בהתנהגותנו לשימפנז הרצחני.

האם קיימת חברה פרימיטיבית החיה בטבע ולא נהנית ממנעמי הציביליזציה שהיא גם צמחונית?

שבוע טוב..

לדעתי הפרימטיביות היא בעיני המתבונן.

אתה פרימיטיבי כי לא רכשת השכלת השרדות.

אם תנחת באי. יער. גונגל....

האם תשרוד יותר ממספר ימים...

הציליזציה הפכה אותך לתלוי במכונות...

מראשית הקיום האנושי, בני אדם התחילו להחליף את החיים הטבעיים בחיים מלאכותיים. זה התחיל בהקמת בתים (תחילה אמנם מיני בקתות), ואת פנים הבתים הללו עשו יותר ויותר למלאכותי, ולמחליף את שהייתם בטבע. וזה נמשך בכל אספקט של החיים. בהמצאת הכתב שיצרה "חיים " חדשים לגמרי, החיים בתוך סיפור, דבר ששוכלל עם המצאת הקולנוע והטלויזיה ועכשיו האינטרנט. כמובן, בניית הבתים הביאה בהמשך לבניית ערים.האדם שינה לחלוטין את כל סביבת חייו החומרית.

והנה התהייה שלי: האם החיים בטבע, עם כל קשייהם, אינם עדיפים מבחינה רגשית וגם פיזית על החיים המלאכותיים שהציויליזציה יוצרת, עם התחליף שהיא מתאמצת להקים לנו? נכון שהחיים בציויליזציה  יותר נוחים. והאמנות מתאמצת לתת לנו את הריגושים שבחיי טבע הם נמצאים בשפע, ובחיי הנוחות בעיר הם חסרים. האמנות מתאמצת להקל על השעמום שבחיים הנוחים. האם היכלים מקושטים בפסלים וספונים בשיש, בהם משמיעים קונצרטים של מוסיקה קלאסית, טובים יותר מ"היכלי הירק" של יער הגשם (במקומות שאפשר לחיות בו), מהשקיעות והזריחות  הנאדרות היומיומיות מעל אופק בלתי מוסתר בבניינים, מהריגוש שבפגישה עם בעלי החיים למיניהם (וכן, כן, מהצורך להגן על עצמנו מפני הטורפים), מהריגוש שבהכרת הצמחיה העשירה למיניה, והלימוד (ניסוי וטעיה כנראה) של ערכיה התזונתיים והרפואיים?מהים או האגם או הנהר הנהדרים?

ייתכן שאני , בת הציויליזציה, שילדותה עברה בטבע עדין ויפה, אבל כמובן עם ההגנה של בית בנוי וארוחות מוגשות באופן קבוע, עושה רומנטיזציה של חיי הפרא בטבע? או שאמנם יש הרבה מאד בחיי הטבע שאנו בני הציויליזציה לא חווינו מעולם ולא נחווה, צדדים נהדרים שמנועים מאיתנו?

ה"לחיות בטבע" שלך פרושו להיות צייד-לקט.

האם נתת דעתך על כך?

ודאי. אני אישית לא הייתי רוצה שבחברה כזו לו חייתי בה היה מקובל הציד. הייתי רוצה חברה של לקטות ולקטים, עם ידע נרחב באיכויותיהם של מגוון עצום של צמחים, עם רופאות ורופאים של השבט, שהציויליזציה שלנו קוראת להם בד"כ "רופאי אליל", אך האמת היא שהיתה ויש להם ידיעה יפה בתכונות הריפוי של צמחים.

אגב, קראתי שבע"ח בטבע גם הם יודעים על תכונות הריפוי של צמחים אלו ואחרים. קראתי (לא יודעת עד כמה הכתבה הזו מהימנה.) כי שימפנזית ריפאה את עצמה מסרטן ע"י אכילת צמחים מסויימים, ואנשים מהציויליזציה שלנו שעקבו אחריה למדו ממנה  על הצמחים האלו. (מעניין אמנם איך האנשים ידעו שהשימפנזית חולה בסרטן... הכתבה, לפי זכרוני, היתה קצרה, וכנראה לא מפרטת מאד.)

הצַיִד של צַיָּד-לקט הוא לצורך קיום אישי. אדם הוא בעל-חיים קרניבורי.

מכל מקום, האידיאליזציה של "חיים בטבע", פסטורליה - אפיינית לחשיבה "רומנטית" בעבר ואינה מעשית.

 

אמנם קיימים צמחי מרפא, ויש ממש ב"תרופות סבתא", אולם ללא מחקר פרמצבטי האנושות היתה היום דלילה הרבה יותר...

אדם אינו בעל חיים קרניבורי. אין הוא שייך למין האריות, הצבועים, התנים או התנינים. האדם יכול יפה לשגשג על תפריט צמחוני, אף כי אחד מקרוביו קופי האדם הוא השימפנז, שאצלו יש בצד אכילת הצמחים גם טריפה (להקות של זכרים חוטפים גור מזרועות אמו ומשסעים אותו, ומחלקים ביניהם את חלקיו, או צדים קופי קולובוס וטורפים אותם). הגורילה לעומת זאת הוא צמחוני.

באדם מערכת השיניים אינה קרניבורית (אין לנו ניבים ארוכים וחדים) ומערכת המעיים גם היא אינה קרניבורית.

האם בני אדם החלו לאכול בשר לאחר שראו בעלי חיים אוכלי-נבלות אוכלים את הגוויות, וחיקו אותם? האם אח"כ התפתח רצח של בע"ח חיים? קראתי שתחילה החלו אבות אבותינו לאכול נבלות.

על פי נוסחת השניים (וזה המאפיין הברור ביותר בזואולוגיה), על פי העינים בחזית הראש המאפשרות ראיה סטריאוסקופית והערכת מרחק נכונה אל טרף אפשרי ועל פי מערכת העכול - אנו קרניבורים, או למצער אומניבורים...

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר