הציויליזציה כמעשה מכוון להחלפה טוטאלית של חיי הטבע

מראשית הקיום האנושי, בני אדם התחילו להחליף את החיים הטבעיים בחיים מלאכותיים. זה התחיל בהקמת בתים (תחילה אמנם מיני בקתות), ואת פנים הבתים הללו עשו יותר ויותר למלאכותי, ולמחליף את שהייתם בטבע. וזה נמשך בכל אספקט של החיים. בהמצאת הכתב שיצרה "חיים " חדשים לגמרי, החיים בתוך סיפור, דבר ששוכלל עם המצאת הקולנוע והטלויזיה ועכשיו האינטרנט. כמובן, בניית הבתים הביאה בהמשך לבניית ערים.האדם שינה לחלוטין את כל סביבת חייו החומרית.

והנה התהייה שלי: האם החיים בטבע, עם כל קשייהם, אינם עדיפים מבחינה רגשית וגם פיזית על החיים המלאכותיים שהציויליזציה יוצרת, עם התחליף שהיא מתאמצת להקים לנו? נכון שהחיים בציויליזציה  יותר נוחים. והאמנות מתאמצת לתת לנו את הריגושים שבחיי טבע הם נמצאים בשפע, ובחיי הנוחות בעיר הם חסרים. האמנות מתאמצת להקל על השעמום שבחיים הנוחים. האם היכלים מקושטים בפסלים וספונים בשיש, בהם משמיעים קונצרטים של מוסיקה קלאסית, טובים יותר מ"היכלי הירק" של יער הגשם (במקומות שאפשר לחיות בו), מהשקיעות והזריחות  הנאדרות היומיומיות מעל אופק בלתי מוסתר בבניינים, מהריגוש שבפגישה עם בעלי החיים למיניהם (וכן, כן, מהצורך להגן על עצמנו מפני הטורפים), מהריגוש שבהכרת הצמחיה העשירה למיניה, והלימוד (ניסוי וטעיה כנראה) של ערכיה התזונתיים והרפואיים?מהים או האגם או הנהר הנהדרים?

ייתכן שאני , בת הציויליזציה, שילדותה עברה בטבע עדין ויפה, אבל כמובן עם ההגנה של בית בנוי וארוחות מוגשות באופן קבוע, עושה רומנטיזציה של חיי הפרא בטבע? או שאמנם יש הרבה מאד בחיי הטבע שאנו בני הציויליזציה לא חווינו מעולם ולא נחווה, צדדים נהדרים שמנועים מאיתנו?

כן, גם די חבל שנטשו את הקניבלזם, זה היה כל כך טבעי ויפהemo_31.png

ולחיות בממוצע 40 שנה ולמות מכל מחלה זה ממש רומנטי..

אני זוכר שאחרי נישואי החלטנו אשתי ואני אחותי ובעלה לנסוע כמו כל עם ישראל לנואייבה . רצינו להיות רומנטים ולחיות באוהל בחיק הטבע בנופים הקסומים של ים סוף.

זה היה סיוט. אי אפשר היה להירדם מהיתושים ושאר החרקים שהציקו כל הלילה. לאכול ארוחות מהולות בחול  ולסבול במשך היום מהחום הלוהט היה נורא. להכנס לים ולהיעקץ ע"י קיפודי ים זה ממש לא הייתה חוויה רומנטית.הניתוק ממנעמי הציוויליוויזציה ממש לא נעם.

חיים טבעיים? עדיף בית מלון ממוזג עם ארוחות חמות ועם כל הפינוקים.

ולחיות בממוצע 40 שנה ולמות מכל מחלה זה ממש רומנטי..

אני זוכר שאחרי נישואי החלטנו אשתי ואני אחותי ובעלה לנסוע כמו כל עם ישראל לנואייבה . רצינו להיות רומנטים ולחיות באוהל בחיק הטבע בנופים הקסומים של ים סוף.

זה היה סיוט. אי אפשר היה להירדם מהיתושים ושאר החרקים שהציקו כל הלילה. לאכול ארוחות מהולות בחול  ולסבול במשך היום מהחום הלוהט היה נורא. להכנס לים ולהיעקץ ע"י קיפודי ים זה ממש לא הייתה חוויה רומנטית.הניתוק ממנעמי הציוויליוויזציה ממש לא נעם.

חיים טבעיים? עדיף בית מלון ממוזג עם ארוחות חמות ועם כל הפינוקים.

emo_04.pngמסכנים. איזה דפק.

כן, גם די חבל שנטשו את הקניבלזם, זה היה כל כך טבעי ויפהemo_31.png

אפשר להיות קניבלים גם כשחיים בעיר. מפעם לפעם יש כאלה.

והתנאים הנוראים בהם "מגדלים" (איזו מילה...) בעלי חיים שקוראים להם "חיות משק",  הניצול שמנצלים אותם, ורציחתם המזעזעת, הם לדעתי לא פחות מקניבליזם. והנאציזם היה פרי של ציויליזציה עירונית גבוהה. וכל המלחמות האיומות, ההולכות ונעשות "משוכללות" יותר מבחינת כושר ההרס של כלי הנשק, הן פרי של ציויליזציה "גבוהה". אופיו השימפנזי הרצחני של האדם לא משתנה עם השתכללות הציויליזציה...

(אגב, מעטים מהשבטים הפראיים היו {אולי עוד  יש} קניבליים.....)

מראשית הקיום האנושי, בני אדם התחילו להחליף את החיים הטבעיים בחיים מלאכותיים. זה התחיל בהקמת בתים (תחילה אמנם מיני בקתות), ואת פנים הבתים הללו עשו יותר ויותר למלאכותי, ולמחליף את שהייתם בטבע. וזה נמשך בכל אספקט של החיים. בהמצאת הכתב שיצרה "חיים " חדשים לגמרי, החיים בתוך סיפור, דבר ששוכלל עם המצאת הקולנוע והטלויזיה ועכשיו האינטרנט. כמובן, בניית הבתים הביאה בהמשך לבניית ערים.האדם שינה לחלוטין את כל סביבת חייו החומרית.

והנה התהייה שלי: האם החיים בטבע, עם כל קשייהם, אינם עדיפים מבחינה רגשית וגם פיזית על החיים המלאכותיים שהציויליזציה יוצרת, עם התחליף שהיא מתאמצת להקים לנו? נכון שהחיים בציויליזציה  יותר נוחים. והאמנות מתאמצת לתת לנו את הריגושים שבחיי טבע הם נמצאים בשפע, ובחיי הנוחות בעיר הם חסרים. האמנות מתאמצת להקל על השעמום שבחיים הנוחים. האם היכלים מקושטים בפסלים וספונים בשיש, בהם משמיעים קונצרטים של מוסיקה קלאסית, טובים יותר מ"היכלי הירק" של יער הגשם (במקומות שאפשר לחיות בו), מהשקיעות והזריחות  הנאדרות היומיומיות מעל אופק בלתי מוסתר בבניינים, מהריגוש שבפגישה עם בעלי החיים למיניהם (וכן, כן, מהצורך להגן על עצמנו מפני הטורפים), מהריגוש שבהכרת הצמחיה העשירה למיניה, והלימוד (ניסוי וטעיה כנראה) של ערכיה התזונתיים והרפואיים?מהים או האגם או הנהר הנהדרים?

ייתכן שאני , בת הציויליזציה, שילדותה עברה בטבע עדין ויפה, אבל כמובן עם ההגנה של בית בנוי וארוחות מוגשות באופן קבוע, עושה רומנטיזציה של חיי הפרא בטבע? או שאמנם יש הרבה מאד בחיי הטבע שאנו בני הציויליזציה לא חווינו מעולם ולא נחווה, צדדים נהדרים שמנועים מאיתנו?

ה"לחיות בטבע" שלך פרושו להיות צייד-לקט.

האם נתת דעתך על כך?

ולחיות בממוצע 40 שנה ולמות מכל מחלה זה ממש רומנטי..

אני זוכר שאחרי נישואי החלטנו אשתי ואני אחותי ובעלה לנסוע כמו כל עם ישראל לנואייבה . רצינו להיות רומנטים ולחיות באוהל בחיק הטבע בנופים הקסומים של ים סוף.

זה היה סיוט. אי אפשר היה להירדם מהיתושים ושאר החרקים שהציקו כל הלילה. לאכול ארוחות מהולות בחול  ולסבול במשך היום מהחום הלוהט היה נורא. להכנס לים ולהיעקץ ע"י קיפודי ים זה ממש לא הייתה חוויה רומנטית.הניתוק ממנעמי הציוויליוויזציה ממש לא נעם.

חיים טבעיים? עדיף בית מלון ממוזג עם ארוחות חמות ועם כל הפינוקים.

לא לגמרי מסכים איתך...

אני גם נהנה מהמלונות מהרכב..

אולם לפחות פעם בשנה לוקח אוהל עם בני המשפחה ומתמקמים בטבע..

למשל בטרקים שעשינו בפירנאים..

אחרי מסע מפרך של טיפוס בהר.. מגיעים לאגם מרהיב.

שולפים מחצלת נזרקים על העשב..

קוטפים צמחים מבעירים מדורה. וחיים בסבבה 

הרבה יותר תענוג ממלון.

ולחיות בממוצע 40 שנה ולמות מכל מחלה זה ממש רומנטי..

אני זוכר שאחרי נישואי החלטנו אשתי ואני אחותי ובעלה לנסוע כמו כל עם ישראל לנואייבה . רצינו להיות רומנטים ולחיות באוהל בחיק הטבע בנופים הקסומים של ים סוף.

זה היה סיוט. אי אפשר היה להירדם מהיתושים ושאר החרקים שהציקו כל הלילה. לאכול ארוחות מהולות בחול  ולסבול במשך היום מהחום הלוהט היה נורא. להכנס לים ולהיעקץ ע"י קיפודי ים זה ממש לא הייתה חוויה רומנטית.הניתוק ממנעמי הציוויליוויזציה ממש לא נעם.

חיים טבעיים? עדיף בית מלון ממוזג עם ארוחות חמות ועם כל הפינוקים.

לא לגמרי מסכים איתך...

אני גם נהנה מהמלונות מהרכב..

אולם לפחות פעם בשנה לוקח אוהל עם בני המשפחה ומתמקמים בטבע..

למשל בטרקים שעשינו בפירנאים..

אחרי מסע מפרך של טיפוס בהר.. מגיעים לאגם מרהיב.

שולפים מחצלת נזרקים על העשב..

קוטפים צמחים מבעירים מדורה. וחיים בסבבה 

הרבה יותר תענוג ממלון.

וכמה זמן אתה יכול לחיות ככה?

זה מזכיר לי הרבה מקומות בחו"ל מבודדים ומרהיבים שנראים נפלאים ואני שואל את עצמי אם הייתי מסוגל גם לחיות בהם ולא רק לבקר בהם ולשהות בהם זמן קצר....

מראשית הקיום האנושי, בני אדם התחילו להחליף את החיים הטבעיים בחיים מלאכותיים. זה התחיל בהקמת בתים (תחילה אמנם מיני בקתות), ואת פנים הבתים הללו עשו יותר ויותר למלאכותי, ולמחליף את שהייתם בטבע. וזה נמשך בכל אספקט של החיים. בהמצאת הכתב שיצרה "חיים " חדשים לגמרי, החיים בתוך סיפור, דבר ששוכלל עם המצאת הקולנוע והטלויזיה ועכשיו האינטרנט. כמובן, בניית הבתים הביאה בהמשך לבניית ערים.האדם שינה לחלוטין את כל סביבת חייו החומרית.

והנה התהייה שלי: האם החיים בטבע, עם כל קשייהם, אינם עדיפים מבחינה רגשית וגם פיזית על החיים המלאכותיים שהציויליזציה יוצרת, עם התחליף שהיא מתאמצת להקים לנו? נכון שהחיים בציויליזציה  יותר נוחים. והאמנות מתאמצת לתת לנו את הריגושים שבחיי טבע הם נמצאים בשפע, ובחיי הנוחות בעיר הם חסרים. האמנות מתאמצת להקל על השעמום שבחיים הנוחים. האם היכלים מקושטים בפסלים וספונים בשיש, בהם משמיעים קונצרטים של מוסיקה קלאסית, טובים יותר מ"היכלי הירק" של יער הגשם (במקומות שאפשר לחיות בו), מהשקיעות והזריחות  הנאדרות היומיומיות מעל אופק בלתי מוסתר בבניינים, מהריגוש שבפגישה עם בעלי החיים למיניהם (וכן, כן, מהצורך להגן על עצמנו מפני הטורפים), מהריגוש שבהכרת הצמחיה העשירה למיניה, והלימוד (ניסוי וטעיה כנראה) של ערכיה התזונתיים והרפואיים?מהים או האגם או הנהר הנהדרים?

ייתכן שאני , בת הציויליזציה, שילדותה עברה בטבע עדין ויפה, אבל כמובן עם ההגנה של בית בנוי וארוחות מוגשות באופן קבוע, עושה רומנטיזציה של חיי הפרא בטבע? או שאמנם יש הרבה מאד בחיי הטבע שאנו בני הציויליזציה לא חווינו מעולם ולא נחווה, צדדים נהדרים שמנועים מאיתנו?

ה"לחיות בטבע" שלך פרושו להיות צייד-לקט.

האם נתת דעתך על כך?

העיקר לא לעסוק ולא להתקרב וחלילה לא להתמצא חו"ח בדברים מעט טכניים, כי זה גורם לראש 'מחשבי' ויבשושי כזה, וזה עלול להוביל לדיכוי החוש ההומני והאומנותי, והרגשי, גם, ופוגע בנשמה הפיוטית, בעליל...

 

הכרתי פעם מתכנת מחשבים רחמנא ליצלן, שלא נדע. אמרו לו שזה לא טוב ולא בריא, עשו לו שטיפת מח בנושא, עד שבגיל 34 הוא נכנס לדיכאון עמוק והיה על סף המוות. יעצו לו אז באיזו כת כזו לעזוב הכל למכור את הבית ולצאת לטבע, לאיזה ג'ונגל - הוא התפטר, נסע לאיזה ג'ונגל בדרום אמריקה, אחרי שבוע וחצי טרף אותו תנין.

 

קרוקודיל.

 

טרף למוות, לגמרי, הוא לא הצליח לתקשר איתו, עם התנין, שיחוס על חייוemo_18.png

 

אבל שבוע וחצי הוא היה בטבע, ואולי נהנה בתקופה הזו מהחיים, אולי היה שווהemo_17.png

מראשית הקיום האנושי, בני אדם התחילו להחליף את החיים הטבעיים בחיים מלאכותיים. זה התחיל בהקמת בתים (תחילה אמנם מיני בקתות), ואת פנים הבתים הללו עשו יותר ויותר למלאכותי, ולמחליף את שהייתם בטבע. וזה נמשך בכל אספקט של החיים. בהמצאת הכתב שיצרה "חיים " חדשים לגמרי, החיים בתוך סיפור, דבר ששוכלל עם המצאת הקולנוע והטלויזיה ועכשיו האינטרנט. כמובן, בניית הבתים הביאה בהמשך לבניית ערים.האדם שינה לחלוטין את כל סביבת חייו החומרית.

והנה התהייה שלי: האם החיים בטבע, עם כל קשייהם, אינם עדיפים מבחינה רגשית וגם פיזית על החיים המלאכותיים שהציויליזציה יוצרת, עם התחליף שהיא מתאמצת להקים לנו? נכון שהחיים בציויליזציה  יותר נוחים. והאמנות מתאמצת לתת לנו את הריגושים שבחיי טבע הם נמצאים בשפע, ובחיי הנוחות בעיר הם חסרים. האמנות מתאמצת להקל על השעמום שבחיים הנוחים. האם היכלים מקושטים בפסלים וספונים בשיש, בהם משמיעים קונצרטים של מוסיקה קלאסית, טובים יותר מ"היכלי הירק" של יער הגשם (במקומות שאפשר לחיות בו), מהשקיעות והזריחות  הנאדרות היומיומיות מעל אופק בלתי מוסתר בבניינים, מהריגוש שבפגישה עם בעלי החיים למיניהם (וכן, כן, מהצורך להגן על עצמנו מפני הטורפים), מהריגוש שבהכרת הצמחיה העשירה למיניה, והלימוד (ניסוי וטעיה כנראה) של ערכיה התזונתיים והרפואיים?מהים או האגם או הנהר הנהדרים?

ייתכן שאני , בת הציויליזציה, שילדותה עברה בטבע עדין ויפה, אבל כמובן עם ההגנה של בית בנוי וארוחות מוגשות באופן קבוע, עושה רומנטיזציה של חיי הפרא בטבע? או שאמנם יש הרבה מאד בחיי הטבע שאנו בני הציויליזציה לא חווינו מעולם ולא נחווה, צדדים נהדרים שמנועים מאיתנו?

ה"לחיות בטבע" שלך פרושו להיות צייד-לקט.

האם נתת דעתך על כך?

ודאי. אני אישית לא הייתי רוצה שבחברה כזו לו חייתי בה היה מקובל הציד. הייתי רוצה חברה של לקטות ולקטים, עם ידע נרחב באיכויותיהם של מגוון עצום של צמחים, עם רופאות ורופאים של השבט, שהציויליזציה שלנו קוראת להם בד"כ "רופאי אליל", אך האמת היא שהיתה ויש להם ידיעה יפה בתכונות הריפוי של צמחים.

אגב, קראתי שבע"ח בטבע גם הם יודעים על תכונות הריפוי של צמחים אלו ואחרים. קראתי (לא יודעת עד כמה הכתבה הזו מהימנה.) כי שימפנזית ריפאה את עצמה מסרטן ע"י אכילת צמחים מסויימים, ואנשים מהציויליזציה שלנו שעקבו אחריה למדו ממנה  על הצמחים האלו. (מעניין אמנם איך האנשים ידעו שהשימפנזית חולה בסרטן... הכתבה, לפי זכרוני, היתה קצרה, וכנראה לא מפרטת מאד.)

מראשית הקיום האנושי, בני אדם התחילו להחליף את החיים הטבעיים בחיים מלאכותיים. זה התחיל בהקמת בתים (תחילה אמנם מיני בקתות), ואת פנים הבתים הללו עשו יותר ויותר למלאכותי, ולמחליף את שהייתם בטבע. וזה נמשך בכל אספקט של החיים. בהמצאת הכתב שיצרה "חיים " חדשים לגמרי, החיים בתוך סיפור, דבר ששוכלל עם המצאת הקולנוע והטלויזיה ועכשיו האינטרנט. כמובן, בניית הבתים הביאה בהמשך לבניית ערים.האדם שינה לחלוטין את כל סביבת חייו החומרית.

והנה התהייה שלי: האם החיים בטבע, עם כל קשייהם, אינם עדיפים מבחינה רגשית וגם פיזית על החיים המלאכותיים שהציויליזציה יוצרת, עם התחליף שהיא מתאמצת להקים לנו? נכון שהחיים בציויליזציה  יותר נוחים. והאמנות מתאמצת לתת לנו את הריגושים שבחיי טבע הם נמצאים בשפע, ובחיי הנוחות בעיר הם חסרים. האמנות מתאמצת להקל על השעמום שבחיים הנוחים. האם היכלים מקושטים בפסלים וספונים בשיש, בהם משמיעים קונצרטים של מוסיקה קלאסית, טובים יותר מ"היכלי הירק" של יער הגשם (במקומות שאפשר לחיות בו), מהשקיעות והזריחות  הנאדרות היומיומיות מעל אופק בלתי מוסתר בבניינים, מהריגוש שבפגישה עם בעלי החיים למיניהם (וכן, כן, מהצורך להגן על עצמנו מפני הטורפים), מהריגוש שבהכרת הצמחיה העשירה למיניה, והלימוד (ניסוי וטעיה כנראה) של ערכיה התזונתיים והרפואיים?מהים או האגם או הנהר הנהדרים?

ייתכן שאני , בת הציויליזציה, שילדותה עברה בטבע עדין ויפה, אבל כמובן עם ההגנה של בית בנוי וארוחות מוגשות באופן קבוע, עושה רומנטיזציה של חיי הפרא בטבע? או שאמנם יש הרבה מאד בחיי הטבע שאנו בני הציויליזציה לא חווינו מעולם ולא נחווה, צדדים נהדרים שמנועים מאיתנו?

ה"לחיות בטבע" שלך פרושו להיות צייד-לקט.

האם נתת דעתך על כך?

העיקר לא לעסוק ולא להתקרב וחלילה לא להתמצא חו"ח בדברים מעט טכניים, כי זה גורם לראש 'מחשבי' ויבשושי כזה, וזה עלול להוביל לדיכוי החוש ההומני והאומנותי, והרגשי, גם, ופוגע בנשמה הפיוטית, בעליל...

 

הכרתי פעם מתכנת מחשבים רחמנא ליצלן, שלא נדע. אמרו לו שזה לא טוב ולא בריא, עשו לו שטיפת מח בנושא, עד שבגיל 34 הוא נכנס לדיכאון עמוק והיה על סף המוות. יעצו לו אז באיזו כת כזו לעזוב הכל למכור את הבית ולצאת לטבע, לאיזה ג'ונגל - הוא התפטר, נסע לאיזה ג'ונגל בדרום אמריקה, אחרי שבוע וחצי טרף אותו תנין.

 

קרוקודיל.

 

טרף למוות, לגמרי, הוא לא הצליח לתקשר איתו, עם התנין, שיחוס על חייוemo_18.png

 

אבל שבוע וחצי הוא היה בטבע, ואולי נהנה בתקופה הזו מהחיים, אולי היה שווהemo_17.png

מסכן. חבל על דאבדין. אכן, בן עיר, חף מידע על החיים בג'ונגל כתינוק. סיכן את עצמו, ואכן, נפל קרבן לאחת הסכנות הטבעיות. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. לאחר שגופו הפך  לצרור בשר בקיבתו של תנין. emo_18.png

ולחיות בממוצע 40 שנה ולמות מכל מחלה זה ממש רומנטי..

אני זוכר שאחרי נישואי החלטנו אשתי ואני אחותי ובעלה לנסוע כמו כל עם ישראל לנואייבה . רצינו להיות רומנטים ולחיות באוהל בחיק הטבע בנופים הקסומים של ים סוף.

זה היה סיוט. אי אפשר היה להירדם מהיתושים ושאר החרקים שהציקו כל הלילה. לאכול ארוחות מהולות בחול  ולסבול במשך היום מהחום הלוהט היה נורא. להכנס לים ולהיעקץ ע"י קיפודי ים זה ממש לא הייתה חוויה רומנטית.הניתוק ממנעמי הציוויליוויזציה ממש לא נעם.

חיים טבעיים? עדיף בית מלון ממוזג עם ארוחות חמות ועם כל הפינוקים.

לא לגמרי מסכים איתך...

אני גם נהנה מהמלונות מהרכב..

אולם לפחות פעם בשנה לוקח אוהל עם בני המשפחה ומתמקמים בטבע..

למשל בטרקים שעשינו בפירנאים..

אחרי מסע מפרך של טיפוס בהר.. מגיעים לאגם מרהיב.

שולפים מחצלת נזרקים על העשב..

קוטפים צמחים מבעירים מדורה. וחיים בסבבה 

הרבה יותר תענוג ממלון.

וכמה זמן אתה יכול לחיות ככה?

זה מזכיר לי הרבה מקומות בחו"ל מבודדים ומרהיבים שנראים נפלאים ואני שואל את עצמי אם הייתי מסוגל גם לחיות בהם ולא רק לבקר בהם ולשהות בהם זמן קצר....

מסתבר ששבטים שאנו קראנו להם פעם "פראיים" חיים ככה כל חייהם. ומסתדרים יפה מאד....

אגב, קראתי פעם על אינדואמריקנית (מה שקראו פעם "אינדיאנית") שהביאו אותה מהערבה והויגוואם והבופאלו הרועים שם לעיר גדולה (אם איני טועה, אפילו לניו יורק.) היא הרגישה רע מאד, ושאלה איך אנשים יכולים לסבול לחיות ברחובות האלה, עם הרעש , עם כלי הרכב הדוהרים שם כל הזמן. (ולא אתפלא אם גם המדרכות מהמלט והכבישים מהאספלט העלו לה את לחץ הדם מהstress ).

"מסתדרים יפה", עד שהם מתים בסביבות גיל 40...

אני מדבר בשם עצמי . אני לא מסוגל לחיות מחוץ לנוחות של הציביליזציה. אני מעריך שגם את תתקשי לחיות לאורך זמן בלי ספרים, בלי מוסיקה, בלי אמנות בלי תקשורת ותשעממי תחת...

"מסתדרים יפה", עד שהם מתים בסביבות גיל 40...

אני מדבר בשם עצמי . אני לא מסוגל לחיות מחוץ לנוחות של הציביליזציה. אני מעריך שגם את תתקשי לחיות לאורך זמן בלי ספרים, בלי מוסיקה, בלי אמנות בלי תקשורת ותשעממי תחת...

מאיפה לקחת שהם מתים בסביבות גיל 40 ? מה אתה באמת יודע על חייהם של השבטים שהיו מכונים פעם "פראיים"? ומה אתה יודע באמת על אבות אבותינו הציידים -לקטים? מה אתה יודע על  חייהם של ה"אינדיאנים" שחיו בערבות אמריקה?

אנשים עניים שחיו במאות קודמות בערים, למשל באירופה, באמת מתו בגיל 40 או בסביבות גיל זה. חייהם של העניים בערים היו בלתי נסבלים. זוהמה, ביוב ברחובות, בתים מתמוטטים, עבודות איומות (למשל, לפי צ'רלס דיקנס העסיקו נערים רכים בניקוי ארובות). חיים בעיר, אם כן, לא היו כלל ערובה  לבריאות ולאורך  ימים. אני משערת שגם הכפריים (עם חייהם הקשים) חיו שנים די מועטות. מה עוד שהרפואה היתה עד לפני זמן מה לא מתקדמת, בלשון המעטה. ולכפריים כנראה בכלל לא היתה זמינה (אולי למזלם, בעצם).

אשר לי, חלומי במשך שנים רבות היה לחיות בשבט "פראי", עם הריקודים השבטיים שלו, עם הסיפורים של זיקני השבט, עם הידע של הנשים וגם הגברים על סביבתם הטבעית, ועם יפי הטבע הנאדר. ושוב: ייתכן מאד שרק עשיתי רומנטיזציה של החיים ה"פראיים" בטבע. מאידך, קראתי על אנתרופולוגית ישראלית שהלכה לחקור חיים של שבט "פראי" (איני זוכרת בדיוק באיזו  יבשת , אם איני טועה - באסיה), ומאז חזרה לחיות ביניהם תקופות ארוכות מאד, ואמרה שחייה האמיתיים הם שם. היא סיפרה שבג'ונגל היתה כמו תינוקת: לא ידעה כלום, לא  יכלה  להסתדר. וזה ברור לגמרי: הלא נולדה בציויליזציה. אבל היא  חיה בשבט עצמו, וכאמור העדיפה לגמרי את החיים האלו על חייה בישראל.

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר