עמוס עוז לא יקבל פרס נובל, גם לא בשנה הבאה. נפטר עכשיו,..

עמוס עוז לא יקבל פרס נובל, גם לא בשנה הבאה. נפטר עכשיו, יהי זכרו ברוך.

 

שמעתי פעם שזו זכות מיוחדת, מעין מצווה, למות בשבת. היה צריך להמתין עוד כמה שעות כדי לזכות בזה, חבל.

הפרס הוא חשוב כי הוא ביטוי של הכרה. ללא הכרה כל יצירה היא בפועל חסרת ערך. אני קראתי את כל ספריו של עמוס עוז אהבתי את הפובלציסטיקה שלו ומעל לכ את "על אהבה ועל חושך" ואת ספרו האחרון על יהודה איש קריות.

הפרס הוא חשוב כי הוא ביטוי של הכרה. ללא הכרה כל יצירה היא בפועל חסרת ערך. אני קראתי את כל ספריו של עמוס עוז אהבתי את הפובלציסטיקה שלו ומעל לכ את "על אהבה ועל חושך" ואת ספרו האחרון על יהודה איש קריות.

לא הפרסים קובעים אם היצירה תעמוד לדורות.

ושוב עתה חוזר על המנטרה של איש העדר - "ללא הכרה כל יצירה היא בפועל  חסרת ערך". טוב לפחות שהוספת את ההסתייגות "בפועל".

 יצירה שנכתבת ללא הערכת הסביבה  היא חסרת ערך ממשי גם אם הכותב אותו חושב שהיא אלוהית. הערך תמיד נקבע ע"י ההכרה של האחר או הסביבה. ברור שלא הכרה, היצירה לא תעמוד לדורות כי הדורות לא יכירו אותה. זו לא חוכמת העדר זו המציאות .

הפרס הוא חשוב כי הוא ביטוי של הכרה. ללא הכרה כל יצירה היא בפועל חסרת ערך. אני קראתי את כל ספריו של עמוס עוז אהבתי את הפובלציסטיקה שלו ומעל לכ את "על אהבה ועל חושך" ואת ספרו האחרון על יהודה איש קריות.

לא הפרסים קובעים אם היצירה תעמוד לדורות.

ושוב עתה חוזר על המנטרה של איש העדר - "ללא הכרה כל יצירה היא בפועל  חסרת ערך". טוב לפחות שהוספת את ההסתייגות "בפועל".

 יצירה שנכתבת ללא הערכת הסביבה  היא חסרת ערך ממשי גם אם הכותב אותו חושב שהיא אלוהית. הערך תמיד נקבע ע"י ההכרה של האחר או הסביבה. ברור שלא הכרה, היצירה לא תעמוד לדורות כי הדורות לא יכירו אותה. זו לא חוכמת העדר זו המציאות .

שטויות.

אגב, ציורים כמו של ואן גוך הוכרו רק (הרבה) לאחר מותו. ו"כרמן" הנפלאה של ז'ורז' ביזה היתה כשלון בקהל הפריסאי כשהועלתה. אני בטוחה שיש הרבה דוגמאות כאלה.

ואם היוצר מכיר בערך יצירתו , הסיפוק שלו אינו יכול להפגם מכך ש"מבקרים" פחותי כשרון ממנו, השולטים בבימה הציבורית (והדבר קורה שוב ושוב בתולדות האמנות וגם המדע) לא מכירים בערכה. ושהקהל הרחב לא מכיר אותה.

אגב, איינשטיין הגאון הגדול חיכה זמן רב עד שתורת היחסות אותה פרסם ב"אנלן דר פיזיק" בכלל הובנה (במקרה זה, רק ע"י הפיסיקאי פלאנק), וניתנה לה ההערכה המתאימה. ומה חשוב בכלל שההמונים, בהלהטת הרוחות ע"י העיתונות , הבורה בעצמה, "השתגעו" אחרי האיש ועבודתו? איזה ערך יש לזה בכלל?

מה זה משנה מתי הוכרו? רק ברגע שהוכרו הם הפכו לבעלי משמעות . כל אחד יכול לטעון שיצירתו היא גאונית ו"לא מובנת ע"י פחותי הכישרון" רק ההכרה של האחרים (גם אחרי מותו) היא זו שנותנת להם משמעות וההכרה אינה של ה"המונים הנבערים" אלא של בעלי הסמכא בתחום. 

 

אגב, עובדה ידועה היא שאיינשטיין קיבל פרס נובל לא על תורת היחסות... הבערים בועדה לא יכלו לדעת את ערכה של התיאוריה, והחליטו החלטה פוליטית, עפ"י ההסתה של מדען גרמני אנטישמי....

אגב, הרבה מפרסי הנובל לספרות מתקבלים מתוך שיקול פוליטי, והסופרים הללו אח"כ שוקעים בתהום הנשיה.

יכול להיות. הזמן וההישרדות של היצירה והמשמעות שלה לדורות הם אכן המדד הטוב ביותר לאיכות . אבל זה לא אומר שכל מי שזוכה בפרס -הפרס הוא לא משמעותי. ברוב המקרים הוא מדד להערכה של יצירתו ע"י בני זמנו.

טוב, גם "הגשש החיוור" זכו פה לנהירת ההמונים, וגם כל מיני סטנדאפיסטים זוכים לקהלים גדולים. ו"המוסיקה הים תיכונית" מושמעת בכל אוטובוס ע"י הנהג המרוקאי, ונשמעת מכל בסטה בעיר וממכוניות חולפות של ערסים. נו אז מה.

כן, והדוגמניות למיניהן זוכות למעמד של "מלכות ההמון". נו אז.

אם הם מושמעים ומאהודים זה אומר שבתחום שלהם הם יצרו והם זכו להכרה. ההכרה היא פועל יוצא של תחום העיסוק ושל קהל המומחים בכל תחום. הסופר, המשורר ההיסטוריון הפיסיקאי אינם מצפים להכרת ההמון.

"בתחום שלהם". נחות וחסר ערך ממשי. אבל בשביל ההמון - אלה הם בעלי הערך......

אתה בטח לא מאמין בכך שיש טעם טוב, ויש חוסר טעם. מי קובע, אתה בטח אומר, מהו הטעם הטוב? התפוצה בחברה (ז"א בהמון!) זה המדד לטעם....

מה הקשר? אני לא מדבר על על טעמים אני מדבר על הכרה. מי שיוצר בכל תחום ולו הנחות ביותר יצירתו היא בעלת ערך כשהיא זוכה להערכה והכרה. אם זהו ערך נחות או עילאי זה דיון אחר. יש תחומים שבהם ההכרה היא טעם ההמון ויש תחומים שההכרה היא של בעלי המקצוע ובעלי הידע בתחום. אני לא מצפה שה"המון" יקרא את מאמרי אני מצפה שמי שמבין בתחום יקרא , יעריך, יפרסם או יצטט. זה קובע.

טוב, גם "הגשש החיוור" זכו פה לנהירת ההמונים, וגם כל מיני סטנדאפיסטים זוכים לקהלים גדולים. ו"המוסיקה הים תיכונית" מושמעת בכל אוטובוס ע"י הנהג המרוקאי, ונשמעת מכל בסטה בעיר וממכוניות חולפות של ערסים. נו אז מה.

כן, והדוגמניות למיניהן זוכות למעמד של "מלכות ההמון". נו אז.

אם הם מושמעים ומאהודים זה אומר שבתחום שלהם הם יצרו והם זכו להכרה. ההכרה היא פועל יוצא של תחום העיסוק ושל קהל המומחים בכל תחום. הסופר, המשורר ההיסטוריון הפיסיקאי אינם מצפים להכרת ההמון.

נכון אמרת. ומה עצוב שרבים מהיוצרים המוכשרים בתחומים האלה והדומים להם (למשל גיאולוגיה) ובאמנות "זוכים" להתעלמות/אי הבנה ולעתים חרפות של עמיתים למקצוע מוכשרים פחות, שזכו (וזה קורה כל הזמן בכל תחום, גם הציבורי) להגיע למשרות השפעה. במקרה של האמנים - ל"מבקרים" למיניהם. בהמות חסרות כשרון שמינו את עצמן לקובעות באמנות.

זה לא מדוייק. ההכרה האקדמית נקבעת ע"י פרסום ובקרה של בעלי מקצוע בתחום הפרסום. לגבי אמנות (בעיק ציור) אני מודה שכאן אני בדילמה כי מעולם לא באמת הבנתי למה יצירות מסויימות זוכות להערכה והן שוות מליונים  והן עולות על יצירות הנחשבות לפחותות . הרצאות של מומחים ששמעתי לא תמיד שכנעו איתי ולרוב הן היו מלאות במונחים פלצניים ("מקום במרחב" התמזגות של שמיים וארץ אור וחשך"  "שילוב של צבעים ייחודי" וכאלה) .

העזתי פעם לשאול בהרצאה על ציור שנראה לי סתמי לחלוטין שזכה לתיאור פלצני במיוחד ונחשב לתפארת האמנות וזכיתי בתגובה אגרסיבית של המרצה. זה כנראה הרקע לסיפור המצויין של אנדרסן "בגדי המלך החדשים"...

אכן זה כך. עד שהרעיון לא זוכה להכרה הוא חסר ערך(גם הוא לכשעצמו אולי גאוני וחדשני) . אם בהמשך הוא יוכר כחשוב ונכון ומחדש הוא יהיה בעל ערך. אבל זה לא אומר שכל מי שכותב מאמר או ספר שנדחה ע"י מומחים הוא בעל ערך וכזה שהקדים את זמנו ולא הובן. רוב רובם של המאמרים או הספרים שלא מתקבלים לפרסום הם אכן חסרי ערך אקדמי.

לא בהכרח. יכול מישהו לכתוב משהו שיתברר בעתיד כגאוני וחדשני  כל עוד זה ספון במגרותיו ולא קיבל כל הכרה -איך נדע שהוא בעל ערך? בעל ערך תמיד מותנה בהכרה כבעל ערך.

מה מסובך כל כך? אם אצייר ציור שבעיני הוא תפארת היצירה ואני סבור שהוא בעל ערך אדיר ותרומה לעולם הציור ואף אחד מלבדי לא סבור כך -אז הציור הוא חסר ערך לאף אחד מלבדי. אם בעתיד הציור יוכר כגאוני וחדשני ופורץ דרך - אז הוא יהפוך לבעל ערך. ברוב המקרים זה לא יקרה ועד שזה לא יקרה הציור הוא חסר ערך. 

הכל מותנה בהכרה ואי אפשר להתחמק מזה.

 

מי יודע שהוא טוב וחשוב מלבד היוצר עצמו? אדם לא יכול לשפוט את עצמו ולקבוע שיצירתו גאונית אם אין הכרה אצל אחרים . את עצמך טוענת שיש גאונים שהוכרו בדורות הבאים -כלומר רק ההכרה עשתה את יצירתם גאונית.

את לא יכולה לשלול את ההכרה ובו בזמן לטעון שהיא זו שהופכת יצירה לגאונית. הכרה אינה חייבת להיות מיידית אבל היא חייבת להיות.

ממש לא. אף אדם ולו המוכשר בעצמו לא מסוגל לשפוט את עצמו בצורה אובייקטיבית ונטולת פניות. גם אמנים ויוצרים לא טובים יכולים לחשוב שהם טובים באותה המידה.

"בדורות הבאים כשרונם מוכח" כי בדורות הבאים הם קיבלו הכרה למה קשה לך לקלוט אמת ברורה כזו.

ללא הכרה (מוקדמת או מאוחרת) כל מה שאתה יוצר הוא חסר ערך.

כתבתי לך פעם -אם יש לך יצירה גאונית יכולת לשלוח חלקים ממנה בצורת מאמר לכתב עת שפיט. אם זה גאוני זה יתפרסם. את לא צריכה שמישהו יפעל למענך. אם זה חשוב לך את יכולה לוותר על טיול בחול ולהשקיע מכספך בהוצאת ספר. את פשוט מפחדת לנתץ את התדמית שיצרת לעצמך. 

ממש לא. אף אדם ולו המוכשר בעצמו לא מסוגל לשפוט את עצמו בצורה אובייקטיבית ונטולת פניות. גם אמנים ויוצרים לא טובים יכולים לחשוב שהם טובים באותה המידה.

"בדורות הבאים כשרונם מוכח" כי בדורות הבאים הם קיבלו הכרה למה קשה לך לקלוט אמת ברורה כזו.

ללא הכרה (מוקדמת או מאוחרת) כל מה שאתה יוצר הוא חסר ערך.

טמטום. האדם המוכשר הוא המבקר הגדול ביותר של עצמו. יוצר טוב, סל ניירותיו מלא בדפים שזרק. ודפי יצירתו מלאים במחיקות.

הטמטום כולו שלך זה לא משנה כמה אתה מבקר את עצמך  -לעולם לא תדע את ערך יצירתך ללא הביקורת וההכרה של הזולת. כל אדם חושב שהוא מוכשר אבל לא הוא קובע. אדם שכותב עבודה אקדמית כותב עשרות טיוטות אבל המנחים והשופטים שלו הם אלו שקובעים אם זו עבודה ראויה.

ממש לא. אף אדם ולו המוכשר בעצמו לא מסוגל לשפוט את עצמו בצורה אובייקטיבית ונטולת פניות. גם אמנים ויוצרים לא טובים יכולים לחשוב שהם טובים באותה המידה.

"בדורות הבאים כשרונם מוכח" כי בדורות הבאים הם קיבלו הכרה למה קשה לך לקלוט אמת ברורה כזו.

ללא הכרה (מוקדמת או מאוחרת) כל מה שאתה יוצר הוא חסר ערך.

טמטום. האדם המוכשר הוא המבקר הגדול ביותר של עצמו. יוצר טוב, סל ניירותיו מלא בדפים שזרק. ודפי יצירתו מלאים במחיקות.

אתה מוכיח לי יותר ויותר עד כמה אתה בינוני. האם ספריך, בהם אתה מתפאר, עברו ביקורת עצמית? או ששלחת אותם לעריכה, והגשת אותם אח"כ לעמיתים אלו או אחרים.

את מוכיחה לי שוב ושוב שאת הרבה פחות אינטלגנטית כפי שחשבתי. אם את טוענת טענה כזו את רק מוכיחה שאין לך שמץ מושג בתהליכים של כתיבה ועריכה אקדמית.

עבור לעמוד
, , , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר