עמוס עוז לא יקבל פרס נובל, גם לא בשנה הבאה. נפטר עכשיו,..

עמוס עוז לא יקבל פרס נובל, גם לא בשנה הבאה. נפטר עכשיו, יהי זכרו ברוך.

 

שמעתי פעם שזו זכות מיוחדת, מעין מצווה, למות בשבת. היה צריך להמתין עוד כמה שעות כדי לזכות בזה, חבל.

עכשיו יתחיל "פסטיבל עמוס עוז"....

לעמוס עוז היתה שליטה נהדרת בשפה העברית. חלק מספריו טובים מאד וחלק לא. קראתי עכשיו ב"ערוץ 7" שהספר "מיכאל שלי" נחשב לאחד הטובים במאה ה20 . לא  לדעתי, sorry .

ואגב, מה באמת חשובים פרסים לאמן או למדען? איך אמר שלונסקי (שאין לי הערכה גדולה ליצירתו, אך היתה לו שנינות לשון): "מפריסים פרסים". emo_07.png

האמן הגדול או המדען הגדול הם המכבדים את הפרס, ולא להיפך.

הפרס הוא חשוב כי הוא ביטוי של הכרה. ללא הכרה כל יצירה היא בפועל חסרת ערך. אני קראתי את כל ספריו של עמוס עוז אהבתי את הפובלציסטיקה שלו ומעל לכ את "על אהבה ועל חושך" ואת ספרו האחרון על יהודה איש קריות.

הפרס הוא חשוב כי הוא ביטוי של הכרה. ללא הכרה כל יצירה היא בפועל חסרת ערך. אני קראתי את כל ספריו של עמוס עוז אהבתי את הפובלציסטיקה שלו ומעל לכ את "על אהבה ועל חושך" ואת ספרו האחרון על יהודה איש קריות.

לא הפרסים קובעים אם היצירה תעמוד לדורות.

ושוב עתה חוזר על המנטרה של איש העדר - "ללא הכרה כל יצירה היא בפועל  חסרת ערך". טוב לפחות שהוספת את ההסתייגות "בפועל".

הפרס הוא חשוב כי הוא ביטוי של הכרה. ללא הכרה כל יצירה היא בפועל חסרת ערך. אני קראתי את כל ספריו של עמוס עוז אהבתי את הפובלציסטיקה שלו ומעל לכ את "על אהבה ועל חושך" ואת ספרו האחרון על יהודה איש קריות.

לא הפרסים קובעים אם היצירה תעמוד לדורות.

ושוב עתה חוזר על המנטרה של איש העדר - "ללא הכרה כל יצירה היא בפועל  חסרת ערך". טוב לפחות שהוספת את ההסתייגות "בפועל".

 יצירה שנכתבת ללא הערכת הסביבה  היא חסרת ערך ממשי גם אם הכותב אותו חושב שהיא אלוהית. הערך תמיד נקבע ע"י ההכרה של האחר או הסביבה. ברור שלא הכרה, היצירה לא תעמוד לדורות כי הדורות לא יכירו אותה. זו לא חוכמת העדר זו המציאות .

הפרס הוא חשוב כי הוא ביטוי של הכרה. ללא הכרה כל יצירה היא בפועל חסרת ערך. אני קראתי את כל ספריו של עמוס עוז אהבתי את הפובלציסטיקה שלו ומעל לכ את "על אהבה ועל חושך" ואת ספרו האחרון על יהודה איש קריות.

לא הפרסים קובעים אם היצירה תעמוד לדורות.

ושוב עתה חוזר על המנטרה של איש העדר - "ללא הכרה כל יצירה היא בפועל  חסרת ערך". טוב לפחות שהוספת את ההסתייגות "בפועל".

 יצירה שנכתבת ללא הערכת הסביבה  היא חסרת ערך ממשי גם אם הכותב אותו חושב שהיא אלוהית. הערך תמיד נקבע ע"י ההכרה של האחר או הסביבה. ברור שלא הכרה, היצירה לא תעמוד לדורות כי הדורות לא יכירו אותה. זו לא חוכמת העדר זו המציאות .

שטויות.

אגב, ציורים כמו של ואן גוך הוכרו רק (הרבה) לאחר מותו. ו"כרמן" הנפלאה של ז'ורז' ביזה היתה כשלון בקהל הפריסאי כשהועלתה. אני בטוחה שיש הרבה דוגמאות כאלה.

ואם היוצר מכיר בערך יצירתו , הסיפוק שלו אינו יכול להפגם מכך ש"מבקרים" פחותי כשרון ממנו, השולטים בבימה הציבורית (והדבר קורה שוב ושוב בתולדות האמנות וגם המדע) לא מכירים בערכה. ושהקהל הרחב לא מכיר אותה.

אגב, איינשטיין הגאון הגדול חיכה זמן רב עד שתורת היחסות אותה פרסם ב"אנלן דר פיזיק" בכלל הובנה (במקרה זה, רק ע"י הפיסיקאי פלאנק), וניתנה לה ההערכה המתאימה. ומה חשוב בכלל שההמונים, בהלהטת הרוחות ע"י העיתונות , הבורה בעצמה, "השתגעו" אחרי האיש ועבודתו? איזה ערך יש לזה בכלל?

אגב, עובדה ידועה היא שאיינשטיין קיבל פרס נובל לא על תורת היחסות... הבערים בועדה לא יכלו לדעת את ערכה של התיאוריה, והחליטו החלטה פוליטית, עפ"י ההסתה של מדען גרמני אנטישמי....

אגב, הרבה מפרסי הנובל לספרות מתקבלים מתוך שיקול פוליטי, והסופרים הללו אח"כ שוקעים בתהום הנשיה.

ואחזור ואומר: סופרים ומדענים גדולים הם הנותנים את הערך לפרס, ולא להיפך.

הפרס הוא חשוב כי הוא ביטוי של הכרה. ללא הכרה כל יצירה היא בפועל חסרת ערך. אני קראתי את כל ספריו של עמוס עוז אהבתי את הפובלציסטיקה שלו ומעל לכ את "על אהבה ועל חושך" ואת ספרו האחרון על יהודה איש קריות.

לא הפרסים קובעים אם היצירה תעמוד לדורות.

ושוב עתה חוזר על המנטרה של איש העדר - "ללא הכרה כל יצירה היא בפועל  חסרת ערך". טוב לפחות שהוספת את ההסתייגות "בפועל".

 יצירה שנכתבת ללא הערכת הסביבה  היא חסרת ערך ממשי גם אם הכותב אותו חושב שהיא אלוהית. הערך תמיד נקבע ע"י ההכרה של האחר או הסביבה. ברור שלא הכרה, היצירה לא תעמוד לדורות כי הדורות לא יכירו אותה. זו לא חוכמת העדר זו המציאות .

שטויות.

אגב, ציורים כמו של ואן גוך הוכרו רק (הרבה) לאחר מותו. ו"כרמן" הנפלאה של ז'ורז' ביזה היתה כשלון בקהל הפריסאי כשהועלתה. אני בטוחה שיש הרבה דוגמאות כאלה.

ואם היוצר מכיר בערך יצירתו , הסיפוק שלו אינו יכול להפגם מכך ש"מבקרים" פחותי כשרון ממנו, השולטים בבימה הציבורית (והדבר קורה שוב ושוב בתולדות האמנות וגם המדע) לא מכירים בערכה. ושהקהל הרחב לא מכיר אותה.

אגב, איינשטיין הגאון הגדול חיכה זמן רב עד שתורת היחסות אותה פרסם ב"אנלן דר פיזיק" בכלל הובנה (במקרה זה, רק ע"י הפיסיקאי פלאנק), וניתנה לה ההערכה המתאימה. ומה חשוב בכלל שההמונים, בהלהטת הרוחות ע"י העיתונות , הבורה בעצמה, "השתגעו" אחרי האיש ועבודתו? איזה ערך יש לזה בכלל?

מה זה משנה מתי הוכרו? רק ברגע שהוכרו הם הפכו לבעלי משמעות . כל אחד יכול לטעון שיצירתו היא גאונית ו"לא מובנת ע"י פחותי הכישרון" רק ההכרה של האחרים (גם אחרי מותו) היא זו שנותנת להם משמעות וההכרה אינה של ה"המונים הנבערים" אלא של בעלי הסמכא בתחום. 

 

אגב, עובדה ידועה היא שאיינשטיין קיבל פרס נובל לא על תורת היחסות... הבערים בועדה לא יכלו לדעת את ערכה של התיאוריה, והחליטו החלטה פוליטית, עפ"י ההסתה של מדען גרמני אנטישמי....

אגב, הרבה מפרסי הנובל לספרות מתקבלים מתוך שיקול פוליטי, והסופרים הללו אח"כ שוקעים בתהום הנשיה.

יכול להיות. הזמן וההישרדות של היצירה והמשמעות שלה לדורות הם אכן המדד הטוב ביותר לאיכות . אבל זה לא אומר שכל מי שזוכה בפרס -הפרס הוא לא משמעותי. ברוב המקרים הוא מדד להערכה של יצירתו ע"י בני זמנו.

טוב, גם "הגשש החיוור" זכו פה לנהירת ההמונים, וגם כל מיני סטנדאפיסטים זוכים לקהלים גדולים. ו"המוסיקה הים תיכונית" מושמעת בכל אוטובוס ע"י הנהג המרוקאי, ונשמעת מכל בסטה בעיר וממכוניות חולפות של ערסים. נו אז מה.

כן, והדוגמניות למיניהן זוכות למעמד של "מלכות ההמון". נו אז.

טוב, גם "הגשש החיוור" זכו פה לנהירת ההמונים, וגם כל מיני סטנדאפיסטים זוכים לקהלים גדולים. ו"המוסיקה הים תיכונית" מושמעת בכל אוטובוס ע"י הנהג המרוקאי, ונשמעת מכל בסטה בעיר וממכוניות חולפות של ערסים. נו אז מה.

כן, והדוגמניות למיניהן זוכות למעמד של "מלכות ההמון". נו אז.

אם הם מושמעים ומאהודים זה אומר שבתחום שלהם הם יצרו והם זכו להכרה. ההכרה היא פועל יוצא של תחום העיסוק ושל קהל המומחים בכל תחום. הסופר, המשורר ההיסטוריון הפיסיקאי אינם מצפים להכרת ההמון.

ה"ביטלס" ועוד להקות אחריהם זכו להערצת ההמונים, לביטלס מלכת בריטניה גם העניקה תואר אצולה או משהו כזה. לעומת זאת, המלחינים  והמלחינות של מוסיקה מודרנית "אקדמית" (איני יודעת בדיוק איך לקרוא למוסיקה המודרנית - הלא קלאסית היא לא) אינם ידועים. מי שמבין במוסיקה ומקשיב לה יודע היטב שתרומתם למוסיקה היא עצומה. ושיצירותיהם נהדרות. ושהביטלס ושאר הלהקות אינם מתקרבים אליהם משום בחינה. נו אז?

טוב, גם "הגשש החיוור" זכו פה לנהירת ההמונים, וגם כל מיני סטנדאפיסטים זוכים לקהלים גדולים. ו"המוסיקה הים תיכונית" מושמעת בכל אוטובוס ע"י הנהג המרוקאי, ונשמעת מכל בסטה בעיר וממכוניות חולפות של ערסים. נו אז מה.

כן, והדוגמניות למיניהן זוכות למעמד של "מלכות ההמון". נו אז.

אם הם מושמעים ומאהודים זה אומר שבתחום שלהם הם יצרו והם זכו להכרה. ההכרה היא פועל יוצא של תחום העיסוק ושל קהל המומחים בכל תחום. הסופר, המשורר ההיסטוריון הפיסיקאי אינם מצפים להכרת ההמון.

נכון אמרת. ומה עצוב שרבים מהיוצרים המוכשרים בתחומים האלה והדומים להם (למשל גיאולוגיה) ובאמנות "זוכים" להתעלמות/אי הבנה ולעתים חרפות של עמיתים למקצוע מוכשרים פחות, שזכו (וזה קורה כל הזמן בכל תחום, גם הציבורי) להגיע למשרות השפעה. במקרה של האמנים - ל"מבקרים" למיניהם. בהמות חסרות כשרון שמינו את עצמן לקובעות באמנות.

עבור לעמוד
, , , , ...
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר