אין לו ברירה לכשלון הטוטאלי בדיעבד, אלא לטעון כי זו אג'נדה סדורה אליה חתר לכתחילה.

וכי למה יש לצפות? להודאה כי חייך דפוקים וחלפו מעל ראשך בהותירם אותך נטושה מאחור כסוכה בכרם, כמלונה במקשה?

בחיים לא! 

יש מיד לארגן אג'נדה תוקפנית, מתעמתת, מטורללת, מתקוטטת ולטעון כי אתה יחודי במקוריות השקפותיך וכי הינך חי חיים יחודיים שבחרת בהם ולא חיים ש"חולקו" (dealt) לך עקב חשׂכים ביכולות חברתיות...

חשכים או חסכים ? או שניהם גם יחד? כי שניהם מתאימים, לדעתך.

 

אגב, כשאני חושבת על הלביאה, אני לא יכולה להמנע מהמחשבה שהיא מקטרת ומתבכיינת הרבה, הרבה יותר מדי.

 

צבי למשל, שעסק בפילוסופיה ברמה גבוה מאד ונתן פירושים וניתוחים מאד מעניינים ומקוריים ולעיתיפ ממש נהדרים לדברים מסיפורי המקרא ומה שקשור, אף פעם לא קיטר ולא התבכיין שהוא לא התפרסם, למרות שהוא ככל הנראה פיגורה בתחום הפילוסופיה ברמה ארצית, ואולי למעלה מזה. הוא תמיד נהג בצניעות, תרם מבלי לצפות לתמורה, וכשנמאס לו לקרוא כל יום שמכנים אותו "חארוביץ'" פרש לו בשקט ובצניעות שאפיינה אותו כל הזמן. לא אמר הדברים שעשיתי נהדרים ולא מעריכים אותי כראוי ובלה בלה בלה ובלה בלה בלה.

את כותבת בציניות קוצנית מאד על חארוביץ המסכן, וגם החיווי שלך שאני מקטרת ומתבכיינת מדי אקבל כציני.

ברור שאני לא מתבכיינת כלל על אי התפוצה הרחבה של שיריי ועבודת חיי הלשונית בציבור. ברור שאני מודעת היטב לערכה של שירתי ולערך עבודתי הלשונית, והדבר נותן לי סיפוק רב. ברור שאני מנסה, ואנסה דרכים יצירתיות עוקפות "מסחריזם" להבאת יצירותיי בפני הציבור.

זה שאת מקטרת ומתבכיינת הרבה על שלא זכית להערכה ראויה על פועלך זו הרי עובדה בולטת וצועקת, תשמעי, את טועה יום יום ולא הרף באינספור דברים ונושאים ועכשיו גם בזה שכאילו אני צריכה להיות צינית כדי לציין לגבייך עובדה שברורה כשמש.

ולי אין שום בעיה עם מה שאת, או אחרים בהשפעתך כותבים. שהרי אנ כאן בעיקר בשביל ובשל הבידור. 

אין לו ברירה לכשלון הטוטאלי בדיעבד, אלא לטעון כי זו אג'נדה סדורה אליה חתר לכתחילה.

וכי למה יש לצפות? להודאה כי חייך דפוקים וחלפו מעל ראשך בהותירם אותך נטושה מאחור כסוכה בכרם, כמלונה במקשה?

בחיים לא! 

יש מיד לארגן אג'נדה תוקפנית, מתעמתת, מטורללת, מתקוטטת ולטעון כי אתה יחודי במקוריות השקפותיך וכי הינך חי חיים יחודיים שבחרת בהם ולא חיים ש"חולקו" (dealt) לך עקב חשׂכים ביכולות חברתיות...

חשכים או חסכים ? או שניהם גם יחד? כי שניהם מתאימים, לדעתך.

 

אגב, כשאני חושבת על הלביאה, אני לא יכולה להמנע מהמחשבה שהיא מקטרת ומתבכיינת הרבה, הרבה יותר מדי.

 

צבי למשל, שעסק בפילוסופיה ברמה גבוה מאד ונתן פירושים וניתוחים מאד מעניינים ומקוריים ולעיתיפ ממש נהדרים לדברים מסיפורי המקרא ומה שקשור, אף פעם לא קיטר ולא התבכיין שהוא לא התפרסם, למרות שהוא ככל הנראה פיגורה בתחום הפילוסופיה ברמה ארצית, ואולי למעלה מזה. הוא תמיד נהג בצניעות, תרם מבלי לצפות לתמורה, וכשנמאס לו לקרוא כל יום שמכנים אותו "חארוביץ'" פרש לו בשקט ובצניעות שאפיינה אותו כל הזמן. לא אמר הדברים שעשיתי נהדרים ולא מעריכים אותי כראוי ובלה בלה בלה ובלה בלה בלה.

את כותבת בציניות קוצנית מאד על חארוביץ המסכן, וגם החיווי שלך שאני מקטרת ומתבכיינת מדי אקבל כציני.

ברור שאני לא מתבכיינת כלל על אי התפוצה הרחבה של שיריי ועבודת חיי הלשונית בציבור. ברור שאני מודעת היטב לערכה של שירתי ולערך עבודתי הלשונית, והדבר נותן לי סיפוק רב. ברור שאני מנסה, ואנסה דרכים יצירתיות עוקפות "מסחריזם" להבאת יצירותיי בפני הציבור.

זה שאת מקטרת ומתבכיינת הרבה על שלא זכית להערכה ראויה על פועלך זו הרי עובדה בולטת וצועקת, תשמעי, את טועה יום יום ולא הרף באינספור דברים ונושאים ועכשיו גם בזה שכאילו אני צריכה להיות צינית כדי לציין לגבייך עובדה שברורה כשמש.

זו לא עובדה, והיא ודאי וודאי לא "בולטת וצועקת", אני פשוט נהנית להביא לפה מפעם לפעם (לעתים רחוקות) שירים שלי או תרגומי שירה, ופעם אחת אולי גם הבאתי "צימוק" מתוך עבודת  חיי על השפה העברית. זה שאינני מעריכה כלל מה אתם  חושבים בנושא, את יכולת השיפוט שלכם, זו העובדה הממשית. אבל אני מביאה שירים שלי ורעיונות מתוך עבודתי גם לפני אנשים רגילים , בחיים, ובאינטרנט במקומות שונים. ייתכן מאד שזו שגיאה גדולה.

כמובן שאהבתי כשדליה רביקוביץ התפעלה מתרגום של וולט ויטמן שהבאתי בפניה, או כשנורית זרחי אמרה שתביא את תרגומיי לירושלים, להוצאת ספרים, וכשנורית ביקשה כל הזמן, בסדנת הכתיבה של סיפורים (שסתם הלכתי אליה כדי לחפש חברה מתאימה - לא שמצאתי)שאקריא כמה שיותר מתרגומיי. ברור שאהבתי כשנורית זרחי הקשיבה רוב קשב למתווה הרומן שכתבתי, והעירה הערות  מצוינות, היתה זו שיחה מעניינת מאד ומספקת מאד בינינו. ואהבתי כאשר מתרגמות מצויינות אהבו את תרגומיי, ומשוררים-עורכים קיבלו אותם ברצון לכתבי העת שלהם.האם חשוב לי להתפרסם כמשוררת ומתרגמת חשובה בישראל? לא . לא אוהבת את ההולאלאלא מסביב לאדם שהתפרסם.

איינשטיין הגאון  הגדול אמר פעם שאדם אשר  יש לו עבודה בכתובים, מוטב ש"יסגור את פיו", לא יסגיר דבר ממנה. כמה נכון.

עבור לעמוד
, , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר