אני לא מתיימר להבין בכל התחומים וכשאני לא מבין אני שותק. אבל אף אחד לא יכול למכור לי קשקושים פסיכולוגיים  פילוסופיים (או קבליים) וכו'  כאיזו אמת שאני לא מבין רק בגלל שאין לי "הכשרה". קשקוש זה קשקוש זה קשקוש .

עצם העובדה שאת מתייחסת ברצינות לקשר שבין שנאת האם לזכרים לבין הומוסכסואלית (מי בכלל יכול לבדוק דבר כזה..)היא עדות מובהקת לחוסר היכולת  שלך להבחין בין הבלים לבין אמת . בשביל זה לא צריך ל"הבין" צריך רק שכל ישר.

 

אני לא שולל שפת גוף אבל גם כאן יש להבחין בין דמיונות סובייקטיביים ופרשנות מעוותת לבין שדרים ברורים וחד משמעיים. לא הוכחת שאת מסוגלת להבחנה זו.

 

אני מניח שלחלומות יש משמעות אני לא בטוח שיש בידינו באמת כלים ברורים לפענוח.

אתה יכול להבין שיש דברים עליהם אינך יודע? או שחושב כי ההכשרה שלך לחשיבה הגיונית וכתיבה עקבית (שלא עקרה אגב את שגיאות  הביטוי של מילים לועזיות אצלך) הפכה אותך למבין בכל תחום? גם בתחום האירציונלי, הרגשי?

אירציונלי  זה לא רגשי...

 

מאיפה הרעיון הנ"ל שחוסר היגיון = איזה סוג של רגש, ובכלל הציפיה שלך מאנשים שיכנסו לנבכי המוזרויות והפלונטרים של אנשים מבולבלים , יבינו אותם, יגלו כלפיהם אמפתיה והבנה ואפילו תמיכה - זה לא עובד ככה וזה לא קשור בכלל לפסיכולוגיה הדבר הזה שהמצאת...

 

הפסיכולוגיה לכל היותר מנסה להגיע למקור הבלבול של הפציינט\ית, בתקוה שטיפול במקור יעזור...

 

וברוב המקרים ילעיטו את הפציינט\ית בתרופה\ות פסיכיאטריות ש'ירגיעו' אותו וישקיטו את הטרדותיו.

 

תפנימי את זה, ואל תחפשי הבנה והסכמה לפלונטרים שלך.

ממש לא. כל עוד הניתוח הוא מנומק ,מנוסח יפה הולם את הדמות ומניעיה. אבל אם הייתי קורא שהומו בסיפור הפך לכזה כי אמו תיעבה גברים אכן הספר לא היה בשבילי...

יש להבחין בין הבנה פסיכולוגית מנומקת והגיונית שמבוססת על מחקר לבין תיאוריות מקושקשות שאין להן שחר.

אני לא שותק כשאני רואה קשקוש הבלי.

ממש לא. כל עוד הניתוח הוא מנומק ,מנוסח יפה הולם את הדמות ומניעיה. אבל אם הייתי קורא שהומו בסיפור הפך לכזה כי אמו תיעבה גברים אכן הספר לא היה בשבילי...

יש להבחין בין הבנה פסיכולוגית מנומקת והגיונית שמבוססת על מחקר לבין תיאוריות מקושקשות שאין להן שחר.

אמנם אינני פסיכולוגית בעלת תואר, אבל כבר הבנתי שיש לך בעיה רגשית עם האפשרות (התופעה) שנשים מסוימות מתעבות את הזכר , את איברי מינו ואת המיניות איתו. 

בדיוק להפך: לך יש בעיה קשה עם נשים שלא מתעבות זכרים ואפילו חושקות ואפילו מתאוות לאבר המין הזכרי. את מנסה להשליך זאת על מכלול הנשים ואפילו מאמצת תיאוריות פסיכולוגיות חסרות כל שחר.

אין לי שום בעיה רגשית עם נשים שלא נצשכות לגברים. יש לי בעיה עם נשים שמנהלות מלחמת חורמה נגד המין הגברי וסוברות כי הן מיצגות את מכלול הנשים.

אין לו ברירה לכשלון הטוטאלי בדיעבד, אלא לטעון כי זו אג'נדה סדורה אליה חתר לכתחילה.

וכי למה יש לצפות? להודאה כי חייך דפוקים וחלפו מעל ראשך בהותירם אותך נטושה מאחור כסוכה בכרם, כמלונה במקשה?

בחיים לא! 

יש מיד לארגן אג'נדה תוקפנית, מתעמתת, מטורללת, מתקוטטת ולטעון כי אתה יחודי במקוריות השקפותיך וכי הינך חי חיים יחודיים שבחרת בהם ולא חיים ש"חולקו" (dealt) לך עקב חשׂכים ביכולות חברתיות...

חשכים או חסכים ? או שניהם גם יחד? כי שניהם מתאימים, לדעתך.

 

אגב, כשאני חושבת על הלביאה, אני לא יכולה להמנע מהמחשבה שהיא מקטרת ומתבכיינת הרבה, הרבה יותר מדי.

 

צבי למשל, שעסק בפילוסופיה ברמה גבוה מאד ונתן פירושים וניתוחים מאד מעניינים ומקוריים ולעיתיפ ממש נהדרים לדברים מסיפורי המקרא ומה שקשור, אף פעם לא קיטר ולא התבכיין שהוא לא התפרסם, למרות שהוא ככל הנראה פיגורה בתחום הפילוסופיה ברמה ארצית, ואולי למעלה מזה. הוא תמיד נהג בצניעות, תרם מבלי לצפות לתמורה, וכשנמאס לו לקרוא כל יום שמכנים אותו "חארוביץ'" פרש לו בשקט ובצניעות שאפיינה אותו כל הזמן. לא אמר הדברים שעשיתי נהדרים ולא מעריכים אותי כראוי ובלה בלה בלה ובלה בלה בלה.

אין לו ברירה לכשלון הטוטאלי בדיעבד, אלא לטעון כי זו אג'נדה סדורה אליה חתר לכתחילה.

וכי למה יש לצפות? להודאה כי חייך דפוקים וחלפו מעל ראשך בהותירם אותך נטושה מאחור כסוכה בכרם, כמלונה במקשה?

בחיים לא! 

יש מיד לארגן אג'נדה תוקפנית, מתעמתת, מטורללת, מתקוטטת ולטעון כי אתה יחודי במקוריות השקפותיך וכי הינך חי חיים יחודיים שבחרת בהם ולא חיים ש"חולקו" (dealt) לך עקב חשׂכים ביכולות חברתיות...

חשכים או חסכים ? או שניהם גם יחד? כי שניהם מתאימים, לדעתך.

 

אגב, כשאני חושבת על הלביאה, אני לא יכולה להמנע מהמחשבה שהיא מקטרת ומתבכיינת הרבה, הרבה יותר מדי.

 

צבי למשל, שעסק בפילוסופיה ברמה גבוה מאד ונתן פירושים וניתוחים מאד מעניינים ומקוריים ולעיתיפ ממש נהדרים לדברים מסיפורי המקרא ומה שקשור, אף פעם לא קיטר ולא התבכיין שהוא לא התפרסם, למרות שהוא ככל הנראה פיגורה בתחום הפילוסופיה ברמה ארצית, ואולי למעלה מזה. הוא תמיד נהג בצניעות, תרם מבלי לצפות לתמורה, וכשנמאס לו לקרוא כל יום שמכנים אותו "חארוביץ'" פרש לו בשקט ובצניעות שאפיינה אותו כל הזמן. לא אמר הדברים שעשיתי נהדרים ולא מעריכים אותי כראוי ובלה בלה בלה ובלה בלה בלה.

את כותבת בציניות קוצנית מאד על חארוביץ המסכן, וגם החיווי שלך שאני מקטרת ומתבכיינת מדי אקבל כציני.

ברור שאני לא מתבכיינת כלל על אי התפוצה הרחבה של שיריי ועבודת חיי הלשונית בציבור. ברור שאני מודעת היטב לערכה של שירתי ולערך עבודתי הלשונית, והדבר נותן לי סיפוק רב. ברור שאני מנסה, ואנסה דרכים יצירתיות עוקפות "מסחריזם" להבאת יצירותיי בפני הציבור.

זה שאת מקטרת ומתבכיינת הרבה על שלא זכית להערכה ראויה על פועלך זו הרי עובדה בולטת וצועקת, תשמעי, את טועה יום יום ולא הרף באינספור דברים ונושאים ועכשיו גם בזה שכאילו אני צריכה להיות צינית כדי לציין לגבייך עובדה שברורה כשמש.

ולי אין שום בעיה עם מה שאת, או אחרים בהשפעתך כותבים. שהרי אנ כאן בעיקר בשביל ובשל הבידור. 

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר