לידיעכן הראש קדם לרבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך שהסתמך על הראש שהיה במרוקו.

מה מכל זה אתן יודעות..?

קבלת חכמי מרוקו

 

בבואי לעסוק במאמר זה על קבלת חכמי מרוקו יש לציין, שהמאמר נכתב כאן על חכמי חבל סוס וחכמי דרעא, לעת עתה לא כתבתי על חלקים אחרים במרוקו, מכיון שיש בזה הרבה פרטים והמלאכה מרובה אך לכל הפחות אולי אהיה כפותח פתח בענין זה, ואולי אחרים ישלימו את דברי אלה, ויהי רצון שיצא תועלת ממאמרי זה ורבים יאותו לאורו ויוסיפו לחקור את תולדות חכמי מרוקו ואת קבלתם, אכי"ר. 

 

הקדמה כללית ליהדות וחכמי מרוקו

 

בתחילת דברי אמרתי להביא כמעין הקדמה כללית ליהדות וחכמי מרוקו מתוך ספר "ארזי הלבנון" (ח"א) של הרה"ג שמעון ואנונו שליט"א, וז"ל: במבוא לספרו (דף ט' י') אות ו': יהדות מרוקו, היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר מבין כל הקהילות היהודיות בארצות האיסלאם. מספר חכמיה באלף שנים האחרונות, עולה על כל הקהילות היהודיות בתפוצות ארצות האיסלאם. חכמי ורבני מרוקו השאירו ספרות תורנית ענפה בכל תחומי פרד"ס התורה: מדקדקים, פרשני תורה ותלמוד, פוסקים, משיבים, מקובלים, פייטנים ועוד. [בכרכי האינצקלופדיה שלפניכם מצויים כשלושת אלפים וחמש מאות ערכים של חכמי מרוקו, מתוך כשבעת אלפים ערכים בכלל. א"ה ריחמ"א ידידי הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א(מח"ס "גם אני אודך" בני ברק), אמר שניתן לרמוז על ענין זה שהיה ריבוי של ת"ח גדולים במרוקו, בר"ת של המילה מרוק"ו שהיא מ'אות ר'בנים ו'חכמים ק'דושים ו'צדיקים. א"ה ריחמ"א, עוד יש לומר על זה בס"ד שמרוק"ו היא ר"ת של מ'אות ר'בנים ו'אלפי ק'דושים ו'טהורים, ועפ"י זה הרמז מכוון למה שכתב כאן הרה"ג שמעון ואנונו שליט"א שהיו במרוקו אלפי רבנים וצדיקים, ע"כ]. 

 

על אף שאין ספק שהיישוב היהודי במרוקו החל עוד בימי הבית הראשון ולאחריו בימי הבית השני, הרי שמקורות רבים וברורים מצויים בידינו רק החל מן התקופה אותה אנו סוקרים, דהיינו, באלף השנים האחרונות. במאה השמינית נוסדה העיר פאס, שהפכה תוך זמן קצר לקהילה יהודית החשובה ביותר במרוקו, וממנה יצאה תורה לשאר הקהילות היהודיות במרוקו. חכמי פאס עמדו בקשרי שאלות ותשובות עם גאוני בבל, שהכירו בגדולתם בתורה ובחשיבות קהילתם. 

 

בראשית תקופה זו ידועים החכמים: דונש בן לבראט הלוי, רבי יהודה בן חיוג', רבי יצחק אלפסי (הרי"ף) ועוד. 

 

יהודי מרוקו קיימו קשרים בתחומי הרוח והכלכלה עם אחיהם שבספרד. כמו כן, במשך מאות שנים היתה הגירה דו-כיוונית, לפי העת והזמן, בין ספרד למרוקו ובין מרוקו לספרד (לדוגמה: הרי"ף היגר לספרד ממרוקו, והרמב"ם היגר למרוקו מספרד)

 

בדרום מרוקו נוסדה במאה ה-11 העיר מראכש, שאף היא הפכה לאחת ממרכזי התורה במרוקו. 

 

במאות ה-12 ה-13 עברה על יהודי מרוקו תקפה קשה, עם עליית שלטון המייחדים (המוחהדים). תנועה זו שאפה להכניס תחת כנפי האיסלאם את כל תושבי ארצם. לפני יהודי מרוקו עמדו שתי ברירות: או להתאסלם או גירוש. 

 

בתקופה זו הגיעה משפחת מיימון למרוקו, ובה כתב הרמב"ם את "אגרת הנחמה" שנועדה לעודד יהודים שנאלצו להתאסלם. 

 

מפורסם רבי יהודה הכהן אבן סוסאן, מנהיגה של קהילת פאס, שנהרג על קידוש השם בסרבו להתאסלם. 

 

לאחר גזירות קנ"א (1391) בספרד, היגרו מעט יהודים למרוקו, ביניהם הכהנים מייסדי העיר דבדו. 

 

עם גרוש ספרד בשנת רנ"ב (1492), הגירו למרוקו מספרד עשרות אלפי יהודים. אלה התיישבו בערים: טנגי'ר, תיטואן, קסר-אל כביר, סלא, רבאט, וכמובן, בערים המרכזיות שבמרכז מרוקו: פאס מכנאס וצפרו. 

 

מחכמי מגורשי ספרד שהגיעו למרוקו מפורסמים: רבי יעקב בירב, רבי שמעון לביא, רבי אברהם ביבאס, רבי אברהם סבע (מח"ס "צרור המור") ועוד. 

 

בין התושבים הוותיקים במרוקו לבין המגורשים מספרד שהתיישבו במרוקו, היו חילוקי דעות בהלכה ובמנהג. על רקע מחלוקות אלו כתב בעת ההיא רבי חיים גאנין את ספרו "עץ חיים", העוסק בתיאור הלכתי מעמיק להבדלים בהלכה בתחומים מסויימים. 

 

המשפחות: טולידאנו, עמיאל, קורקוס, צבאג, בן זמירו, ביבאס ועוד, היו ממגורשי ספרד. 

 

את תולדות יהודי מרוקו באלף שנים האחרונות אפיינו צרות רבות ורעות. מהם בידי שמים (בצורת, מגפה ועוד), ומהם בידי אדם (מלחמות, פרעות וכדו'). עדויות רבות על כך מצויים בספרות חכמי המערב, ובאופן כללי ניתן לומר שיהודי מרוקו היו נתונים לחיי עוני והשפלה ברוב שנות גלותם בארץ המערב. 

 

אולם מקביל לעובדה זו, שירתו יהודים רבים במרוקו בשירותים ממלכתיים ודיפלומטים וכסוחרים. אישים אלו סייעו סיוע של ממש למרוקו בקשירת קשרי מסחר עם ארצות אירופה. 

 

אלפי חכמי מרוקו הותירו ירושה עצומת מימדים, שאפילו כדי להציגה באופן סכימטי בלבד, דרושים גליונות רבים, עכ"ל. [ כאן המקום להודות לידידי היקר הרה"ג מרדכי חיים שליט"א מחבר הגליון הנפלא והחשוב "פנינים" מעיה"ק ירושלים תובב"א, שזיכני בספר זה "ארזי הלבנון" ויבורך מפי עליון על הכל]. 

 

הקדמה כללית למקובלי מרוקו

 

בהקדמת המו"ל רבי מאיר אביטבול שליט"א לספר "היכל הקודש" (מהרמב"ם אלבאז זצוק"ל וזיע"א), כתב על יהדות מרוקו ולומדי התורה וגדוליה שהיו שם וכפתח למאמרנו זה על מקובלי מרוקו ובפרט המקובלים מאזור חבל סוס (תרודאנת וכפר אקא ועוד) אביא את דבריו כפתח וקיצור לחכמי מרוקו, וכמובן שיש עוד הרבה מה להאריך בענין זה, וז"ל: 

 

יהדות מרוקו זכתה להתברך זכתה להתברך במספר רב של מקובלים שהאירו את העולם בתורתם. גדולי המקובלים בכל הדורות אשר צמחו בספרד, ובראשם הרמב"ן אשר דרכו עברה הקבלה של התנאים וממנו יצאו המקובלים שהגיעו למרוקו ומשם המשיכו מסירת הקבלה לדורות הבאים. 

 

כבר בזמן הראשונים, במאה ה-11, מרוקו התפרסמה כמרכז תורני שאליו נהרו תלימדי חכמים חשובים וידועים. הרמב"ם עצמו יצא מקורדובה שבספרד ע"מ ללמוד תורה מפי רבי יהודה הכהן בן סוסאן שהיה במרוקו. בגירוש ספרד יצאו ת"ח גדולים והתפזרו בכל מדינת מרוקו. בתוכם היו גם כן מקובלים שהעדיפו את דרום מרוקו הרחק מערי החוף וערי המלוכה הסוערים. שם כמעט במדבר יכלו לעבוד את השם ולהגיע למדרגות גבוהות בקדושה. מצב זה התמשך עד הדור האחרון של גלות מרוקו שבו ישבו מקובלים בעלי שם ששלטו בתורתם בעליונים ותחתונים. 

 

בכל ערי מרוקו, אנו מוצאים תלמידי חכמים גדולים, אשר עסקו בתורת הסוד שרישומן נשאר לדורות. מפאס יצא רבי אברהם אזולאי בעל "החסד לאברהם" סבו של הרב חיד"א, רבי ניסים בן מלכא בעל "צניף מלוכה", וגם גדולי הפוסקים בפאס עסקו בקבלה. 

 

במראקש התפרסם, רבי אברהם אזולאי תלמידו של רבי יצחק דלוייה. הוא היה רבו של רבי שלום בוזאגלו בעל ה"מקדש מלך" וחברם של רבי יעקב פינטו ורבי יעקב גדליה. היו שם חכמי משפחות נחמיאס ואבטאן המפורסמים בקדושתם וחסידותם. 

 

מסאלי יצא רבי יעקב ששפורטס ורבי יהודה אסבעוני. גם רבי חיים בן עטר בעל "האור החיים הקדוש" יצא מסאלי, רבי משה אבן צור בעל "מערת שדה המכפלה", ספר המכיל את קיצור ספר "אוצרות חיים" בשיר, ורבי יצחק צבע בעל "מקום בינה" ו"שערי בינה". ממוגדור יצאו חכמי שושלת רבי חיים פינטו ועוד. 

 

באיזור הדרום, בתרודנט היתה קבוצת מקובלים שבראשם עמד רבי משה בן מימון אלבאז, בעל מחבר ספר "היכל הקודש", אשר חי בתקופת האריז"ל לפני 450 שנה, והעמיד תלמידים רבים. מוכרים לנו שני ענקי הרוח המקובלים רבי יעקב איפרגאן בעל "הפרח שושן" וגם רבי יוסף הכהן בעל "גינת ביתן", שני חכמים אלו התגלו לנו על ידי פרסום כתבי הכתב יד שלהם, עכ"ל. 

 

חבל סוס תארודאנת

 

בדבר המו"ל (הרב מאיר אביטבול שליט"א), לספר "פרח שושן", (להרה"ג המקובל האלהי שר בית הזוהר כמוהה"ר יעקב ב"ר יצחק איפרגאן זצוק"ל מחכמי תארודאנט (מרוקו)), וז"ל: כבר למעלה משני עשורים, עסוקים אנו ביגלוי ופרסום תורתם של חכמי הספרדים ובפרט חכמי מרוקו. אלפי כתבי יד עברו מן העולם ולא זכינו לאורם, והנה אור גדול נגלה לנו בשנים האחרונות ע"י גילוי חבורת המקובלים מחבל סוס, תארודאנט במרוקו. רבם של חבורה קדושה זו – הרמב"ם אלבאז זצוק"ל, זכה וספרו היכל הקודש שנכתב בשנת ש"ל(1570) הודפס בהשתדלות אחד מגדולי הדור בתקופתו, רבי יעקב סספורטאס זצוק"ל בשנת תי"ג (1653)

 

כמה מתלמידי הרמב"ם אלבאז השאירו חיבורים חשובים בקבלה, אשר יוצאים מחביונם, זוכים לראות אור עולם ולעלות על שולחן מלכים. 

 

הראשון שזכה לפרסום הוא רבי יהודה חנין זצוק"ל שנסע לאלג'יריה, ספרו "עץ חיים" הודפס בליוורנו בשנת שרמ"ג (תקמ"ג, 1783). כמו כן אורו של רבי יצחק הכהן זצוק"ל לפני מספר שנים. 

 

לאחרונה יצא גם ספרו של התלמיד השלישי של הרמב"ם אלבאז זצוק"ל רבי יעקב איפרגאן זצוק"ל – "מנחה חדשה" על חמישה חומשי תורה. 

 

האזור שבו פעלו כל הצדיקים האלו, תארודאנט נמצא על גבול מדבר סהרה, מבודד ומוכה פגעי טבע, בצורות, פגעי השודדים וכו'. בהקדמתו לספר, מתאר רבי יעקב את הצרות והתלאות שעברו עליו ועל קהילתו ובכל זאת יכל להתרכז ולחבר ספרים עמוקים אלו. דודו רבי יהודה חנין עזב את תארודאנט ונסע לאלג'יריה ושם זכה שספרו יצא לאור בליוורנו לפני 223 שנים. עם כל זה רבון העולמים נתן את עולמו לשומרים שמר על עמלם של לומדי התורה ובזכות זה אנו זוכים היום לראות את אורם ולהנות מעמלם, עכ"ל. 

 

הרה"ג רבי יעקב איפרגאן שליט"א (נין ונכד למחבר הקדוש רבי יעקב איפרגאן זצוק"ל בעל "פרח שושן", ומנחה חדשה") , כתב בדבר הברכה לספר "פרח שושן" כתב, וז"ל: "פרח שושן" הוא פירוש מעמיק על מסכת אבות בדרך צפונות ונסתרות בנבכי התנאים הקדושים שחיבר מו"ר זקנינו בוצינא קדישא המקובל האלהי וכו' כמוהר"ר רבי יעקב איפרגאן זצוקללה"ה, ראש פאר משפחתנו זיע"א. מה נכבד היום בהגלות נגלות אור תורתו של מו"ז סבא קדישא, אשר חי ופעל בעוב"י תארודאנת, סמוך לתקופת הזוהר של המאורות הגדולים, אנשי השם רבינו האר"י ז"ל וגוריו זצוקללה"ה וזיע"א. 


לידיעכן הראש קדם לרבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך שהסתמך על הראש שהיה במרוקו.

מה מכל זה אתן יודעות..?

קבלת חכמי מרוקו

 

בבואי לעסוק במאמר זה על קבלת חכמי מרוקו יש לציין, שהמאמר נכתב כאן על חכמי חבל סוס וחכמי דרעא, לעת עתה לא כתבתי על חלקים אחרים במרוקו, מכיון שיש בזה הרבה פרטים והמלאכה מרובה אך לכל הפחות אולי אהיה כפותח פתח בענין זה, ואולי אחרים ישלימו את דברי אלה, ויהי רצון שיצא תועלת ממאמרי זה ורבים יאותו לאורו ויוסיפו לחקור את תולדות חכמי מרוקו ואת קבלתם, אכי"ר. 

 

הקדמה כללית ליהדות וחכמי מרוקו

 

בתחילת דברי אמרתי להביא כמעין הקדמה כללית ליהדות וחכמי מרוקו מתוך ספר "ארזי הלבנון" (ח"א) של הרה"ג שמעון ואנונו שליט"א, וז"ל: במבוא לספרו (דף ט' י') אות ו': יהדות מרוקו, היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר מבין כל הקהילות היהודיות בארצות האיסלאם. מספר חכמיה באלף שנים האחרונות, עולה על כל הקהילות היהודיות בתפוצות ארצות האיסלאם. חכמי ורבני מרוקו השאירו ספרות תורנית ענפה בכל תחומי פרד"ס התורה: מדקדקים, פרשני תורה ותלמוד, פוסקים, משיבים, מקובלים, פייטנים ועוד. [בכרכי האינצקלופדיה שלפניכם מצויים כשלושת אלפים וחמש מאות ערכים של חכמי מרוקו, מתוך כשבעת אלפים ערכים בכלל. א"ה ריחמ"א ידידי הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א(מח"ס "גם אני אודך" בני ברק), אמר שניתן לרמוז על ענין זה שהיה ריבוי של ת"ח גדולים במרוקו, בר"ת של המילה מרוק"ו שהיא מ'אות ר'בנים ו'חכמים ק'דושים ו'צדיקים. א"ה ריחמ"א, עוד יש לומר על זה בס"ד שמרוק"ו היא ר"ת של מ'אות ר'בנים ו'אלפי ק'דושים ו'טהורים, ועפ"י זה הרמז מכוון למה שכתב כאן הרה"ג שמעון ואנונו שליט"א שהיו במרוקו אלפי רבנים וצדיקים, ע"כ]. 

 

על אף שאין ספק שהיישוב היהודי במרוקו החל עוד בימי הבית הראשון ולאחריו בימי הבית השני, הרי שמקורות רבים וברורים מצויים בידינו רק החל מן התקופה אותה אנו סוקרים, דהיינו, באלף השנים האחרונות. במאה השמינית נוסדה העיר פאס, שהפכה תוך זמן קצר לקהילה יהודית החשובה ביותר במרוקו, וממנה יצאה תורה לשאר הקהילות היהודיות במרוקו. חכמי פאס עמדו בקשרי שאלות ותשובות עם גאוני בבל, שהכירו בגדולתם בתורה ובחשיבות קהילתם. 

 

בראשית תקופה זו ידועים החכמים: דונש בן לבראט הלוי, רבי יהודה בן חיוג', רבי יצחק אלפסי (הרי"ף) ועוד. 

 

יהודי מרוקו קיימו קשרים בתחומי הרוח והכלכלה עם אחיהם שבספרד. כמו כן, במשך מאות שנים היתה הגירה דו-כיוונית, לפי העת והזמן, בין ספרד למרוקו ובין מרוקו לספרד (לדוגמה: הרי"ף היגר לספרד ממרוקו, והרמב"ם היגר למרוקו מספרד)

 

בדרום מרוקו נוסדה במאה ה-11 העיר מראכש, שאף היא הפכה לאחת ממרכזי התורה במרוקו. 

 

במאות ה-12 ה-13 עברה על יהודי מרוקו תקפה קשה, עם עליית שלטון המייחדים (המוחהדים). תנועה זו שאפה להכניס תחת כנפי האיסלאם את כל תושבי ארצם. לפני יהודי מרוקו עמדו שתי ברירות: או להתאסלם או גירוש. 

 

בתקופה זו הגיעה משפחת מיימון למרוקו, ובה כתב הרמב"ם את "אגרת הנחמה" שנועדה לעודד יהודים שנאלצו להתאסלם. 

 

מפורסם רבי יהודה הכהן אבן סוסאן, מנהיגה של קהילת פאס, שנהרג על קידוש השם בסרבו להתאסלם. 

 

לאחר גזירות קנ"א (1391) בספרד, היגרו מעט יהודים למרוקו, ביניהם הכהנים מייסדי העיר דבדו. 

 

עם גרוש ספרד בשנת רנ"ב (1492), הגירו למרוקו מספרד עשרות אלפי יהודים. אלה התיישבו בערים: טנגי'ר, תיטואן, קסר-אל כביר, סלא, רבאט, וכמובן, בערים המרכזיות שבמרכז מרוקו: פאס מכנאס וצפרו. 

 

מחכמי מגורשי ספרד שהגיעו למרוקו מפורסמים: רבי יעקב בירב, רבי שמעון לביא, רבי אברהם ביבאס, רבי אברהם סבע (מח"ס "צרור המור") ועוד. 

 

בין התושבים הוותיקים במרוקו לבין המגורשים מספרד שהתיישבו במרוקו, היו חילוקי דעות בהלכה ובמנהג. על רקע מחלוקות אלו כתב בעת ההיא רבי חיים גאנין את ספרו "עץ חיים", העוסק בתיאור הלכתי מעמיק להבדלים בהלכה בתחומים מסויימים. 

 

המשפחות: טולידאנו, עמיאל, קורקוס, צבאג, בן זמירו, ביבאס ועוד, היו ממגורשי ספרד. 

 

את תולדות יהודי מרוקו באלף שנים האחרונות אפיינו צרות רבות ורעות. מהם בידי שמים (בצורת, מגפה ועוד), ומהם בידי אדם (מלחמות, פרעות וכדו'). עדויות רבות על כך מצויים בספרות חכמי המערב, ובאופן כללי ניתן לומר שיהודי מרוקו היו נתונים לחיי עוני והשפלה ברוב שנות גלותם בארץ המערב. 

 

אולם מקביל לעובדה זו, שירתו יהודים רבים במרוקו בשירותים ממלכתיים ודיפלומטים וכסוחרים. אישים אלו סייעו סיוע של ממש למרוקו בקשירת קשרי מסחר עם ארצות אירופה. 

 

אלפי חכמי מרוקו הותירו ירושה עצומת מימדים, שאפילו כדי להציגה באופן סכימטי בלבד, דרושים גליונות רבים, עכ"ל. [ כאן המקום להודות לידידי היקר הרה"ג מרדכי חיים שליט"א מחבר הגליון הנפלא והחשוב "פנינים" מעיה"ק ירושלים תובב"א, שזיכני בספר זה "ארזי הלבנון" ויבורך מפי עליון על הכל]. 

 

הקדמה כללית למקובלי מרוקו

 

בהקדמת המו"ל רבי מאיר אביטבול שליט"א לספר "היכל הקודש" (מהרמב"ם אלבאז זצוק"ל וזיע"א), כתב על יהדות מרוקו ולומדי התורה וגדוליה שהיו שם וכפתח למאמרנו זה על מקובלי מרוקו ובפרט המקובלים מאזור חבל סוס (תרודאנת וכפר אקא ועוד) אביא את דבריו כפתח וקיצור לחכמי מרוקו, וכמובן שיש עוד הרבה מה להאריך בענין זה, וז"ל: 

 

יהדות מרוקו זכתה להתברך זכתה להתברך במספר רב של מקובלים שהאירו את העולם בתורתם. גדולי המקובלים בכל הדורות אשר צמחו בספרד, ובראשם הרמב"ן אשר דרכו עברה הקבלה של התנאים וממנו יצאו המקובלים שהגיעו למרוקו ומשם המשיכו מסירת הקבלה לדורות הבאים. 

 

כבר בזמן הראשונים, במאה ה-11, מרוקו התפרסמה כמרכז תורני שאליו נהרו תלימדי חכמים חשובים וידועים. הרמב"ם עצמו יצא מקורדובה שבספרד ע"מ ללמוד תורה מפי רבי יהודה הכהן בן סוסאן שהיה במרוקו. בגירוש ספרד יצאו ת"ח גדולים והתפזרו בכל מדינת מרוקו. בתוכם היו גם כן מקובלים שהעדיפו את דרום מרוקו הרחק מערי החוף וערי המלוכה הסוערים. שם כמעט במדבר יכלו לעבוד את השם ולהגיע למדרגות גבוהות בקדושה. מצב זה התמשך עד הדור האחרון של גלות מרוקו שבו ישבו מקובלים בעלי שם ששלטו בתורתם בעליונים ותחתונים. 

 

בכל ערי מרוקו, אנו מוצאים תלמידי חכמים גדולים, אשר עסקו בתורת הסוד שרישומן נשאר לדורות. מפאס יצא רבי אברהם אזולאי בעל "החסד לאברהם" סבו של הרב חיד"א, רבי ניסים בן מלכא בעל "צניף מלוכה", וגם גדולי הפוסקים בפאס עסקו בקבלה. 

 

במראקש התפרסם, רבי אברהם אזולאי תלמידו של רבי יצחק דלוייה. הוא היה רבו של רבי שלום בוזאגלו בעל ה"מקדש מלך" וחברם של רבי יעקב פינטו ורבי יעקב גדליה. היו שם חכמי משפחות נחמיאס ואבטאן המפורסמים בקדושתם וחסידותם. 

 

מסאלי יצא רבי יעקב ששפורטס ורבי יהודה אסבעוני. גם רבי חיים בן עטר בעל "האור החיים הקדוש" יצא מסאלי, רבי משה אבן צור בעל "מערת שדה המכפלה", ספר המכיל את קיצור ספר "אוצרות חיים" בשיר, ורבי יצחק צבע בעל "מקום בינה" ו"שערי בינה". ממוגדור יצאו חכמי שושלת רבי חיים פינטו ועוד. 

 

באיזור הדרום, בתרודנט היתה קבוצת מקובלים שבראשם עמד רבי משה בן מימון אלבאז, בעל מחבר ספר "היכל הקודש", אשר חי בתקופת האריז"ל לפני 450 שנה, והעמיד תלמידים רבים. מוכרים לנו שני ענקי הרוח המקובלים רבי יעקב איפרגאן בעל "הפרח שושן" וגם רבי יוסף הכהן בעל "גינת ביתן", שני חכמים אלו התגלו לנו על ידי פרסום כתבי הכתב יד שלהם, עכ"ל. 

 

חבל סוס תארודאנת

 

בדבר המו"ל (הרב מאיר אביטבול שליט"א), לספר "פרח שושן", (להרה"ג המקובל האלהי שר בית הזוהר כמוהה"ר יעקב ב"ר יצחק איפרגאן זצוק"ל מחכמי תארודאנט (מרוקו)), וז"ל: כבר למעלה משני עשורים, עסוקים אנו ביגלוי ופרסום תורתם של חכמי הספרדים ובפרט חכמי מרוקו. אלפי כתבי יד עברו מן העולם ולא זכינו לאורם, והנה אור גדול נגלה לנו בשנים האחרונות ע"י גילוי חבורת המקובלים מחבל סוס, תארודאנט במרוקו. רבם של חבורה קדושה זו – הרמב"ם אלבאז זצוק"ל, זכה וספרו היכל הקודש שנכתב בשנת ש"ל(1570) הודפס בהשתדלות אחד מגדולי הדור בתקופתו, רבי יעקב סספורטאס זצוק"ל בשנת תי"ג (1653)

 

כמה מתלמידי הרמב"ם אלבאז השאירו חיבורים חשובים בקבלה, אשר יוצאים מחביונם, זוכים לראות אור עולם ולעלות על שולחן מלכים. 

 

הראשון שזכה לפרסום הוא רבי יהודה חנין זצוק"ל שנסע לאלג'יריה, ספרו "עץ חיים" הודפס בליוורנו בשנת שרמ"ג (תקמ"ג, 1783). כמו כן אורו של רבי יצחק הכהן זצוק"ל לפני מספר שנים. 

 

לאחרונה יצא גם ספרו של התלמיד השלישי של הרמב"ם אלבאז זצוק"ל רבי יעקב איפרגאן זצוק"ל – "מנחה חדשה" על חמישה חומשי תורה. 

 

האזור שבו פעלו כל הצדיקים האלו, תארודאנט נמצא על גבול מדבר סהרה, מבודד ומוכה פגעי טבע, בצורות, פגעי השודדים וכו'. בהקדמתו לספר, מתאר רבי יעקב את הצרות והתלאות שעברו עליו ועל קהילתו ובכל זאת יכל להתרכז ולחבר ספרים עמוקים אלו. דודו רבי יהודה חנין עזב את תארודאנט ונסע לאלג'יריה ושם זכה שספרו יצא לאור בליוורנו לפני 223 שנים. עם כל זה רבון העולמים נתן את עולמו לשומרים שמר על עמלם של לומדי התורה ובזכות זה אנו זוכים היום לראות את אורם ולהנות מעמלם, עכ"ל. 

 

הרה"ג רבי יעקב איפרגאן שליט"א (נין ונכד למחבר הקדוש רבי יעקב איפרגאן זצוק"ל בעל "פרח שושן", ומנחה חדשה") , כתב בדבר הברכה לספר "פרח שושן" כתב, וז"ל: "פרח שושן" הוא פירוש מעמיק על מסכת אבות בדרך צפונות ונסתרות בנבכי התנאים הקדושים שחיבר מו"ר זקנינו בוצינא קדישא המקובל האלהי וכו' כמוהר"ר רבי יעקב איפרגאן זצוקללה"ה, ראש פאר משפחתנו זיע"א. מה נכבד היום בהגלות נגלות אור תורתו של מו"ז סבא קדישא, אשר חי ופעל בעוב"י תארודאנת, סמוך לתקופת הזוהר של המאורות הגדולים, אנשי השם רבינו האר"י ז"ל וגוריו זצוקללה"ה וזיע"א. 


לא שזה יוסיף משהו לאותם """חכמי מרוקו""" שהם בסה"כ מאחזי עיניים שעשו להם קהל מעריצים פתאים בגירוש שדים ודיבוקים ובסיפורי צדיקים בדויים - אבל פה רואים שאם אתה רציני ומשתדל ומשקיע בכתיבה, אתה יכול לכתוב יפה ורהוט ומסודר. למה שלא תשקיע קצת ותכתוב תמיד באופן רהוט ומסודר כמו כאן?

לידיעכן הראש קדם לרבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך שהסתמך על הראש שהיה במרוקו.

מה מכל זה אתן יודעות..?

.

.

.

.

"לידיעכן הראש קדם לרבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך שהסתמך על הראש שהיה במרוקו"???

התבלבלת!

הרא"ש, ר' אשר בן יחיאל, נולד ב- Köln ונפטר בטולדו, ספרד.

בנו, ר' יעקב בן אשר, הוא בעל הטורים (אבן העזר, אֹרח חיים, חֹשן משפט, יורה דעה), שעליהם מבוסס ה"שולחן ערוך", נולד בגרמניה ונפטר בספרד.

לא מרוקו ולא נעלים.

אשכנזים, יהודי גרמניה...

אולי הוא לא יודע איפה זה קלן - תעדכן אותו...

 

כל הכבוד על החשיפה, וזה מזכיר לי את הניסיון 'לנכס' לרמב"ן את תורת היחסות של איינשטיין.

אדון סוכות

אני כל פעם מתפעל ממה שקיבלת בישיבה..

השאלה היא מדוע עזבת יכולת להיות רב בישראל.

במה פשעת שזרקו אותך מהישיבה.

לעצם העניין.. אכן הראש נולד בקלן שנמצאת בגרמניה קרוב לגבול עם הולנד לוקסנבורג.

אולם כל מה שהנחיל עבר הלאה לספרד משם למרוקו משם התחיל השולחן ערוך שלפיו הולכים הספרדים שגורשו למרוקו..מכאן שהם קיימו את מה שהנחיל הראש.

אתה פשוט חזרת הרבה אחורה.

בכל אופן לא התעמקתי בזאת כי בלאו הכי הן לא יבינו בזה כלום..מה טעם להלעיט אותם בכך.

ואם אתה כבר חוזר אחורה אז תמשיך עד חורבן הבית והגירוש של היהודים מארץ ישראל.

היהודים היו במרוקו מלפני חורבן בית ראשון לא חוו את החורבן..והם הביאו לשם את חכמת התורה והקבלה ישר מן המקור..ושם השתמרה היהדות. יותר מאוחר הצטרפו מגורשי ספרד היו גם שדרים.

אבל זה בכלל לא הנושא.

הנושא הוא שיהודי מרוקו הם עילית העם מוכשרים בכל תחום יותר מהאשכנזים דהיום.

כמות הגזענות כאן ממש מביישת. מה ההבדל בין מי שמדבר על "אופי יהודי" לבין מי שמדבר על "אופי מרוקאי"?

 

וחוץ מזה אצלך קיימת סתירה מהותית. כשאת מדברת על גברים אלימים את מדברת על ביולוגיה גברית והטענה שזה ה"טבע" הגברי הנובע מהטסטוסטרון שלהם. אבל אם מי מישהו יצביע לך על נחיתות נשית ויגיד לך שהעובדה שרוב המוסיקאים האומנים הגדולים, המדענים הסופרים הגדולים,המתמטיקאים, המהנדסים, ההיסטוריונים, מגלי העולם, הגיאוגרפים הממציאים הגדולים, וכו וכו' הם גברים הרי אז תדברי על תרבות גברית ועל דיכוי של הנשים ולא על "אופי" ומי שיגיד לך כי הנחיתות הנשית היא כתוצאה מה"אופי" הנשי ה"טבעי" ומהאסטרוגן הדפוק שלהן תזעקי בצדק ותקראי לו שונא נשים, שובניסט וכו'. 

אז מה בדיוק ההבדל?

 

 

אבל עדיין קיימת אצלך הסתירה: כשאת מתייחסת לאלימות הגברית את לא מקבלת את הענין התרבותי ומייחסת זאת לביולוגיה וכשמצביעים בפניך על הנחיתות הנשית את מייחסת זאת לתרבות.

ואני לא מדבר על ההכללות

אבל עדיין קיימת אצלך הסתירה: כשאת מתייחסת לאלימות הגברית את לא מקבלת את הענין התרבותי ומייחסת זאת לביולוגיה וכשמצביעים בפניך על הנחיתות הנשית את מייחסת זאת לתרבות.

ואני לא מדבר על ההכללות

כי הביולוגיה הזיכרית נמצאה אחראית לטפשות, לפזיזות, ללקיחת  הסיכונים הלא אחראית, ולאלימות.

גם לנו הנשים יש כמות מסוימת (מועטה) של טסטוסטרון, לפי הידוע לי הוא אחראי לעוררות המינית שלנו.

רק הוכחת את טענתי. אם זה ביולוגיה זה עובד  לשני המינים. באותה המידה אני יכול להגיד כי הנחיתות הנשית היא ביולוגית והיא תוצאה של ההורמון הנשי האחראי על פסיביות, חוסר יצירתיות, חוסר יזמה ואמביציה, כניעות, רופסות חולשה מנטלית....

"היהודים היו במרוקו מלפני חורבן בית ראשון

עשרות פעמים הובא הציטוט הזה לכאן וכל פעם הוכחתי שאין לזה כול ביסוס וזה קשקוש מוחלט.

הקישור של המאכלים כמובן מפריך את עמדתי... אני בעצם לא צריך להוכיח. אתה טוען טענה חסרת שחר וחובת ההוכחה עליך. הבאת איזו ציטטה מהויקיפדיה המדברת על "מסורת" ו"מסורת" אינה הוכחה אלא קשקוש.

חיים

הויכוח כאן היה על כך שיהדות צפון אפריקה הגיעו מארץ ישראל..

גם אם זה מבית שני זה עדיין 2000 שנה..

פרשת השבוע מכירת יוסף...

שני אחים גרים באותו הבית.. והנה נפלו בשבי..

אחד הגיע לארמון המלך ואחד לא שפר גורלו והגיע להיות כורה פחם.

יום אחד נפגשו האחים והאח ששפר מזלו מלגלג על האח השני.

במילים אחרות כולנו יצאנו מאותו מקום.. מאותה משפחה למה ללעוג להשפיל להשמיץ את האח השני?

זה עצם העניין.

שבת שלום

חיים

הויכוח כאן היה על כך שיהדות צפון אפריקה הגיעו מארץ ישראל..

גם אם זה מבית שני זה עדיין 2000 שנה..

פרשת השבוע מכירת יוסף...

שני אחים גרים באותו הבית.. והנה נפלו בשבי..

אחד הגיע לארמון המלך ואחד לא שפר גורלו והגיע להיות כורה פחם.

יום אחד נפגשו האחים והאח ששפר מזלו מלגלג על האח השני.

במילים אחרות כולנו יצאנו מאותו מקום.. מאותה משפחה למה ללעוג להשפיל להשמיץ את האח השני?

זה עצם העניין.

שבת שלום

שבת, שבת !

 

אם אתה בירושלים אתה מחלל כאן שבת בפרהסיה...

 

וגם אם אתה במקום אחר שהשבת המלכה מתעכבת קמעה - זה זמן להתכונן נפשית לקראתה ולקבלתה, לא זמן לקשקש באינטרנט ליהודי צדיק כמוך. 

אדון סוכות

אני כל פעם מתפעל ממה שקיבלת בישיבה..

השאלה היא מדוע עזבת יכולת להיות רב בישראל.

במה פשעת שזרקו אותך מהישיבה.

לעצם העניין.. אכן הראש נולד בקלן שנמצאת בגרמניה קרוב לגבול עם הולנד לוקסנבורג.

אולם כל מה שהנחיל עבר הלאה לספרד משם למרוקו משם התחיל השולחן ערוך שלפיו הולכים הספרדים שגורשו למרוקו..מכאן שהם קיימו את מה שהנחיל הראש.

אתה פשוט חזרת הרבה אחורה.

בכל אופן לא התעמקתי בזאת כי בלאו הכי הן לא יבינו בזה כלום..מה טעם להלעיט אותם בכך.

ואם אתה כבר חוזר אחורה אז תמשיך עד חורבן הבית והגירוש של היהודים מארץ ישראל.

היהודים היו במרוקו מלפני חורבן בית ראשון לא חוו את החורבן..והם הביאו לשם את חכמת התורה והקבלה ישר מן המקור..ושם השתמרה היהדות. יותר מאוחר הצטרפו מגורשי ספרד היו גם שדרים.

אבל זה בכלל לא הנושא.

הנושא הוא שיהודי מרוקו הם עילית העם מוכשרים בכל תחום יותר מהאשכנזים דהיום.

ספרד ופורטוגל (כל חצי האי האיברי) היו בשליטת מוּרים (בֶּרְבֶּרים, מוסלמים מצפון אפריקה) משנת 711 ועד 1492.

זו היתה עדיין תקופת הזהר של האיסלאם, ויהודים נהנו מחרויות אישיות, תרבותיות ואתניות, אשר לא היו קימות באירופה הקתולית החשוכה של ימי הביניים.

זה הביא לכך שגדולי ישראל נדדו לספרד, אם כי אפשר שמנהיגים של קהילות יהודיות גדולות העדיפו לא לנטוש את צאן מרעיתם.

לאחר גרוש ספרד ופורטוגל פנו המגורשים בעיקר לטריטוריות של האימפריה העותמאנית סביב לים התיכון (כולל צפון אפריקה) אך גם למערב אירופה.

 

"היהודים היו במרוקו מלפני חורבן בית ראשון לא חוו את החורבן..והם הביאו לשם את חכמת התורה והקבלה ישר מן המקור"???

אינני יכולה להתווכח על חכמת ה"תורה" אצל יהודי מרוקו, לא משום שאני כופרת בטענתך זו. פשוט אינני יודעת האם טענתך בענין "תורה" נכונה או מוטעית.

שונה הדבר ככל שמדובר בענין "קבלה".

 

ה"קבלה" נולדה רק ב- 1286, כאשר יהודי מאוילה שבספרד, משה דה-לאון, החל לפתע לטעון כי מצוי בידיו כתב-יד עתיק של הגות רשב"י וחבורתו. איש מגדולי ישראל של לפני 1286 מעולם לא שמע על כתב-יד זה ולא איזכרו במכתביו, באגרותיו, בחיבוריו או בחיבורים שהעלו על הכתב תלמידיו. איש מגדולי ישראל של לאחר 1286 לא ראה במו עיניו כתב-יד זה. משה דה-לאון מעולם לא הציג כתב-יד זה בפני איש אלא אך העתיק ממנו דפים ומכרם למבקשים. הזהר כתוב ארמית שאינה הארמית של תקופת רשב"י אלא שזורה מלים חדשות והטיות הדומות להטיות של הדקדוק הספרדי, תאור ארץ ישראל ועריה שבזהר לקוח מספרי "ארון הספרים היהודי" וניכר כי מחבר הזהר לא ישב בארץ ישראל ולא הכירה, ועל הכל - בזהר מצויה מלה אחת בספרדית (גרדינין, שומרים), ומלה אחת בפורטוגזית (אסנגה, בית כנסת). בנוסף - בזהר נזכרים מנהגים שנולדו רק בימי הביניים.

משנפטר משה דה-לאון ב- 1305 נפתח מרוץ להשגת כתב-היד, ושליחים מישראל (ר' יצחק דמאן עכו) ועשירי ספרד צרו על האלמנה לשדלה למכור להם אותו. האלמנה חסרת-כל, מטופלת בבת שהגיעה לפרקה אך חסרת נדוניה פותתה בסכומים לא נתפשים ובשדוך מובחר לבתה בלא צורך בנדוניה, אך הודתה כי אין שום כתב-יד עתיק וכי בעלה וחבריו כתבו את החיבור ולא רשב"י וחבורתו (ר' Berel Wein, יהודי חרדי, איש ארגון "אש התורה", על הזהר)

המלצתי כאן בעבר על ההרצאות של הרב ברל ויין (שפסייה צרפה הרצאה שלו לתגובתה) שהוא רב והיסטוריון ומרצה בחסד, לפעמים פה ושם הוא שובר מיתוסים, אבל זה בין השאר מתפקידיו של היסטוריון רציני.

 

יש הרבה הרצאות שלו ב'יוטיוב', במגוון נושאים, ותענוג להאזין להן. הוא נמנה על "חכמי מרוקו", ונדמה לי שהוא עלה ממרוקו בתחילת שנות ה 50 של המאה שעברה.

את שוב מאשרת בעצם את דברי את  טוענת שהפסיביות , הכניעות , היצירתיות הדלה ביחס ליצירתיות הגברית היא לא תכונה נשית אלא תוצאה של דיכוי גברי. אין לי בעיה להסכים איתך אבל את לא עקבית בטיעוניך כשמדובר על אלימות של גברים את מתייחסת ל"ביולוגיה" וכשמתייחסים לנחיתות של נשים את מתייחסת ל"תרבות" 

 

אני טוען טענה פשוטה: הכול זה תלוי תרבות . אם את תולה אלימות גברית בהורמון הזכרי אפשר לומר באותה המידה שהנחיתות הנשית בהיסטוריה היא תוצאה של ההורמון הנשי.

וכשאני אומר פסיביות אני לא מתכוון לרבייה אלא להתנהגות החברתית שאלמלא כן גם היום בעידן המודרני היו לנו יותר מנהיגות, יותר פוליטיקאיות וכו' ולא היה צורך בתנועה שתלחם לשוויון גם בחברות בעלות הכרה שוויונית.

אני אבהיר קצת את דברי:

בחברה המודרנית אין כל מניעה או מחסום לאישה להצטיין בכל תחום ובכל זאת מספר הנשים בפוליטיקה קטן מזה של הגברים, מספר הדוקטורים הגבריים גדול מהנשים למרות שאין הבדל בתואר הראשון מספר המנהלים גדול מהמנהלות ואפשר להדגים זאת בכל תחום. וברוב המשפחות (כולל הליברליות ביותר מבחינת השקפתם) הבעל הוא המפרנס העיקרי והאישה היא שמתמקדת בעבודות הבית ובבישול וברוב המקרים האישה היא התומכת בקריירה של הבעל ולא להיפך. אפילו אישה הירואית כמו רונה רמון -הייתה בעצם ה"עזר כנגדו" ברוב שנותייה.

 

אין קונצפרציה גברית ואין כל דיכוי. חלוקת התפקידים נעשית ברוב רובם של המקרים ללא כל כפיה ומרצון חופשי של הצדדים. מדובר באנשים המודעים לשוויון ולחלוקת הנטל ובכל זאת זה ברוב המקרים זה קורה. למה? האם זאת תוצאה של הפנמה תרבותית של אלפי שנים או שאלו תכונות "טבעיות" של גבר מול אישה היוצרות מצב זה ?   

עבור לעמוד
, , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: חיים קאופמן
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר