יולי (ברוח הייקו)

האוויר מהביל

השמש קופחת

גופי נאנח, מגיר מים.

האוויר מהביל

השמש קופחת

הקקטוסים שלי מוציאים מגופם

פרחים

נפלאים.

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

לאמריטוס הנחמד, ולחיים חובב השירה הלא מסובכת (אבל ספוגת משמעות).

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

נו, ועדיין אנו סבורים שמוֹתָר האדם מן הקקטוס? מי התפתח להתמודד טוב יותר עם תהפוכות האקלים? (הקקטוס לא נזקק למזגנים....)

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

שְמֵי עֶרֶב

 

כבשים קטנות צמריריות בשמיים.

מַשכּוּכית היָרֵחַ החיוורת

מביטה באדישות מהן והלאה.

 

עיניי רואות.

 

 

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

מישהו שם? מילה שתיים?

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

לגבי השיר הראשון (את השני עדיין לא קראתי) : שיר זה טקסט עם חרוזים, והחרוז האולי היחיד זה שבכח פיצלת "פרחים נפלאים" לשתי שורות נפרדות - רק בכדי שיצא חרוז.

 

וקודם, לפני כן, כאילו עוד שני חרוזים, פיקטיביים, שיצאו מלהעתיק את אותה שורה פעמיים, ופעמיים עשית את הטריק הזה.

 

נו מה את רוצה שנגידemo_18.png

לגבי השיר הראשון (את השני עדיין לא קראתי) : שיר זה טקסט עם חרוזים, והחרוז האולי היחיד זה שבכח פיצלת "פרחים נפלאים" לשתי שורות נפרדות - רק בכדי שיצא חרוז.

 

וקודם, לפני כן, כאילו עוד שני חרוזים, פיקטיביים, שיצאו מלהעתיק את אותה שורה פעמיים, ופעמיים עשית את הטריק הזה.

 

נו מה את רוצה שנגידemo_18.png

כל מה שכתבת פה זה קשקוש אחד גדול. או במילים אחרות: לא מיניה ולא מקצתיה.

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

לגבי השיר הראשון (את השני עדיין לא קראתי) : שיר זה טקסט עם חרוזים, והחרוז האולי היחיד זה שבכח פיצלת "פרחים נפלאים" לשתי שורות נפרדות - רק בכדי שיצא חרוז.

 

וקודם, לפני כן, כאילו עוד שני חרוזים, פיקטיביים, שיצאו מלהעתיק את אותה שורה פעמיים, ופעמיים עשית את הטריק הזה.

 

נו מה את רוצה שנגידemo_18.png

כל מה שכתבת פה זה קשקוש אחד גדול. או במילים אחרות: לא מיניה ולא מקצתיה.

וגם לא הבנת בכלל את הפואנטה בשיר. מטומטמת כבר אמרנו?

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

תתאפקי ואל תקללי, לא מתאים לאישה לגדף ולקלל.

 

לכל היותר כנסי להיסטריה, אפילו תתעלפי, זה מה שהתאים לנשים לעשות כשפרויד פתח במחקריו על ההיסטריה (הנשית בעיקר), אבל זה לגיטימי גם היום, נסי.

תתאפקי ואל תקללי, לא מתאים לאישה לגדף ולקלל.

 

לכל היותר כנסי להיסטריה, אפילו תתעלפי, זה מה שהתאים לנשים לעשות כשפרויד פתח במחקריו על ההיסטריה (הנשית בעיקר), אבל זה לגיטימי גם היום, נסי.

הבנתי.

ואני גם הולכת לקנות מחוך.

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

לגבי השיר הראשון (את השני עדיין לא קראתי) : שיר זה טקסט עם חרוזים, והחרוז האולי היחיד זה שבכח פיצלת "פרחים נפלאים" לשתי שורות נפרדות - רק בכדי שיצא חרוז.

 

וקודם, לפני כן, כאילו עוד שני חרוזים, פיקטיביים, שיצאו מלהעתיק את אותה שורה פעמיים, ופעמיים עשית את הטריק הזה.

 

נו מה את רוצה שנגידemo_18.png

שירים, עם מקצב, עם חרוזים - אנו מוצאים באסופות כגון "100 שירים ראשונים שלי" לפעוטות.

החרוזים והמקצב - "לוכדים" את שימת לבם, הם לומדים אותם בקלות בעל-פה, ומסוגלים לתקן שגיאות הקראה, בטרם למדו קרא.

כל זאת - לשירים.

שירה (poetry) אינה בנויה בהכרח על פי מתכונת זו...

נו, אחרי "רוקד עם זאבים" ו"הלוחש לסוסים", הגיע הזמן ל"יְשֵנָה עם חתולים".


...easy does it, pussy...והעיקר בלי obs(s)ession...


לאור גילך, התפרקות חוליותיך תתרחש מוקדם מזו שלי...

לגבי השיר הראשון (את השני עדיין לא קראתי) : שיר זה טקסט עם חרוזים, והחרוז האולי היחיד זה שבכח פיצלת "פרחים נפלאים" לשתי שורות נפרדות - רק בכדי שיצא חרוז.

 

וקודם, לפני כן, כאילו עוד שני חרוזים, פיקטיביים, שיצאו מלהעתיק את אותה שורה פעמיים, ופעמיים עשית את הטריק הזה.

 

נו מה את רוצה שנגידemo_18.png

שירים, עם מקצב, עם חרוזים - אנו מוצאים באסופות כגון "100 שירים ראשונים שלי" לפעוטות.

החרוזים והמקצב - "לוכדים" את שימת לבם, הם לומדים אותם בקלות בעל-פה, ומסוגלים לתקן שגיאות הקראה, בטרם למדו קרא.

כל זאת - לשירים.

שירה (poetry) אינה בנויה בהכרח על פי מתכונת זו...

השירה החרוזה והשקולה (במשקלים קבועים, מקובלים בשירה)היתה מקובלת עד סוף המאה ה19 תחילת ה20 . הושגו בה הישגים מפוארים. אבל היו כבר במאה ה19 משוררים עם סגנון אישי לגמרי, למשל השורות הארוכות הרווּחות האפיות של המשורר האמריקאי הגדול וולט ויטמן, או שיריה בעלי הסגנון המוזר של אמילי דיקינסון. בשירה המודרנית נופצו המשקלים והחריזה הקבועים והמקובלים. מימיי לא התעניינתי בתיאוריה של הספרות, ואינני יכולה לתת פה "הרצאה" אפילו קצרה, עם פרטים על מה שקרה בשירה המודרנית. עכ"פ כיום יש החוזרים לחרוֹז, קצב תמיד יש בשירה, זה איפיון בסיסי המבדיל אותה מפרוזה. ויש הכותבים בנוסח יותר "פרוזאי" (כאמור שירה אף פעם אינה פרוזה). השירים שכתבתי בנערותי ועלומיי היו תמיד שקולים וחרוזים. בהמשך הרשיתי לעצמי לגלוש לכתיבה שאינה נתונה בסד של המשקלים המקובלים. חריזה דווקא באה לי בקלות יתירה, וכמובן תמיד יש אצלי קצב מסוג זה או אחר.

 אך כאמור שיריי לא תמיד חרוזים. והקצב - מרווח לעתים.

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

לגבי השיר הראשון (את השני עדיין לא קראתי) : שיר זה טקסט עם חרוזים, והחרוז האולי היחיד זה שבכח פיצלת "פרחים נפלאים" לשתי שורות נפרדות - רק בכדי שיצא חרוז.

 

וקודם, לפני כן, כאילו עוד שני חרוזים, פיקטיביים, שיצאו מלהעתיק את אותה שורה פעמיים, ופעמיים עשית את הטריק הזה.

 

נו מה את רוצה שנגידemo_18.png

שירים, עם מקצב, עם חרוזים - אנו מוצאים באסופות כגון "100 שירים ראשונים שלי" לפעוטות.

החרוזים והמקצב - "לוכדים" את שימת לבם, הם לומדים אותם בקלות בעל-פה, ומסוגלים לתקן שגיאות הקראה, בטרם למדו קרא.

כל זאת - לשירים.

שירה (poetry) אינה בנויה בהכרח על פי מתכונת זו...

אז מה? אנחנו פעוטות? ומה עם הקטע השני? שם אין אפילו חרוז אחדemo_08.png

לגבי השיר הראשון (את השני עדיין לא קראתי) : שיר זה טקסט עם חרוזים, והחרוז האולי היחיד זה שבכח פיצלת "פרחים נפלאים" לשתי שורות נפרדות - רק בכדי שיצא חרוז.

 

וקודם, לפני כן, כאילו עוד שני חרוזים, פיקטיביים, שיצאו מלהעתיק את אותה שורה פעמיים, ופעמיים עשית את הטריק הזה.

 

נו מה את רוצה שנגידemo_18.png

שירים, עם מקצב, עם חרוזים - אנו מוצאים באסופות כגון "100 שירים ראשונים שלי" לפעוטות.

החרוזים והמקצב - "לוכדים" את שימת לבם, הם לומדים אותם בקלות בעל-פה, ומסוגלים לתקן שגיאות הקראה, בטרם למדו קרא.

כל זאת - לשירים.

שירה (poetry) אינה בנויה בהכרח על פי מתכונת זו...

השירה החרוזה והשקולה (במשקלים קבועים, מקובלים בשירה)היתה מקובלת עד סוף המאה ה19 תחילת ה20 . הושגו בה הישגים מפוארים. אבל היו כבר במאה ה19 משוררים עם סגנון אישי לגמרי, למשל השורות הארוכות הרווּחות האפיות של המשורר האמריקאי הגדול וולט ויטמן, או שיריה בעלי הסגנון המוזר של אמילי דיקינסון. בשירה המודרנית נופצו המשקלים והחריזה הקבועים והמקובלים. מימיי לא התעניינתי בתיאוריה של הספרות, ואינני יכולה לתת פה "הרצאה" אפילו קצרה, עם פרטים על מה שקרה בשירה המודרנית. עכ"פ כיום יש החוזרים לחרוֹז, קצב תמיד יש בשירה, זה איפיון בסיסי המבדיל אותה מפרוזה. ויש הכותבים בנוסח יותר "פרוזאי" (כאמור שירה אף פעם אינה פרוזה). השירים שכתבתי בנערותי ועלומיי היו תמיד שקולים וחרוזים. בהמשך הרשיתי לעצמי לגלוש לכתיבה שאינה נתונה בסד של המשקלים המקובלים. חריזה דווקא באה לי בקלות יתירה, וכמובן תמיד יש אצלי קצב מסוג זה או אחר.

 אך כאמור שיריי לא תמיד חרוזים. והקצב - מרווח לעתים.

...ומדוע "נופצו המשקלים והחריזה הקבועים והמקובלים" בשירה המודרנית?

האם התרחשה "ירידת דורות" והתמעט כשרון החריזה, או שמא פשוט "ישן מפני חדש" הוציאו?

נו, אחרי "רוקד עם זאבים" ו"הלוחש לסוסים", הגיע הזמן ל"יְשֵנָה עם חתולים".


...easy does it, pussy...והעיקר בלי obs(s)ession...


לאור גילך, התפרקות חוליותיך תתרחש מוקדם מזו שלי...

לגבי השיר הראשון (את השני עדיין לא קראתי) : שיר זה טקסט עם חרוזים, והחרוז האולי היחיד זה שבכח פיצלת "פרחים נפלאים" לשתי שורות נפרדות - רק בכדי שיצא חרוז.

 

וקודם, לפני כן, כאילו עוד שני חרוזים, פיקטיביים, שיצאו מלהעתיק את אותה שורה פעמיים, ופעמיים עשית את הטריק הזה.

 

נו מה את רוצה שנגידemo_18.png

שירים, עם מקצב, עם חרוזים - אנו מוצאים באסופות כגון "100 שירים ראשונים שלי" לפעוטות.

החרוזים והמקצב - "לוכדים" את שימת לבם, הם לומדים אותם בקלות בעל-פה, ומסוגלים לתקן שגיאות הקראה, בטרם למדו קרא.

כל זאת - לשירים.

שירה (poetry) אינה בנויה בהכרח על פי מתכונת זו...

השירה החרוזה והשקולה (במשקלים קבועים, מקובלים בשירה)היתה מקובלת עד סוף המאה ה19 תחילת ה20 . הושגו בה הישגים מפוארים. אבל היו כבר במאה ה19 משוררים עם סגנון אישי לגמרי, למשל השורות הארוכות הרווּחות האפיות של המשורר האמריקאי הגדול וולט ויטמן, או שיריה בעלי הסגנון המוזר של אמילי דיקינסון. בשירה המודרנית נופצו המשקלים והחריזה הקבועים והמקובלים. מימיי לא התעניינתי בתיאוריה של הספרות, ואינני יכולה לתת פה "הרצאה" אפילו קצרה, עם פרטים על מה שקרה בשירה המודרנית. עכ"פ כיום יש החוזרים לחרוֹז, קצב תמיד יש בשירה, זה איפיון בסיסי המבדיל אותה מפרוזה. ויש הכותבים בנוסח יותר "פרוזאי" (כאמור שירה אף פעם אינה פרוזה). השירים שכתבתי בנערותי ועלומיי היו תמיד שקולים וחרוזים. בהמשך הרשיתי לעצמי לגלוש לכתיבה שאינה נתונה בסד של המשקלים המקובלים. חריזה דווקא באה לי בקלות יתירה, וכמובן תמיד יש אצלי קצב מסוג זה או אחר.

 אך כאמור שיריי לא תמיד חרוזים. והקצב - מרווח לעתים.

...ומדוע "נופצו המשקלים והחריזה הקבועים והמקובלים" בשירה המודרנית?

האם התרחשה "ירידת דורות" והתמעט כשרון החריזה, או שמא פשוט "ישן מפני חדש" הוציאו?

לא, חלה מהפכה בתפיסת השירה. אבל כבר כתבתי שאינני יודעת תיאוריות ספרותיות, והן לא מעניינות אותי. (מה שמעניין אותי היא הספרות עצמה, הסיפורים והשירים הכתובים בכשרון).

 


"אל תעני dick אוויל כאיוולתו פן תשווי לו גם את."   לפי משלי.


אבל אוויל מסוים זה יתמוטט  ברעש , ולא ירחק היום.

עבור לעמוד
, , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר