17.03.17 | 21:02
לחיים קאופמן.

בכתות ז' וח' הייתי התלמידה הבולטת והמצטיינת ביותר בהיסטוריה. נהניתי מספר הלימוד ואהבתי מאד את המורָה. בתיכון, בכתה י' היה לנו מורה עלוב (שהכתה צחקה ממנו), ובכתות י"א י"ב מורה איומה שכל מה שעשתה היה לעמוד לפנינו ולהקריא לנו, להכתיב לנו, את מחברתה, כנראה מלימודיה באוניברסיטה, אולי אף לא משם, בעצם, וספר הלימוד היה של אחד זיו, כתוב בצורה בלתי קריאה, לפחות לדידי.

לא למדתי מהמורה הזו דבר, ואת הספר פשוט לא הצלחתי לקרוא ולקלוט. בקיצור, ירד לטמיון מקצוע ההיסטוריה עבורי.

 

לא פעם קראתי את הדיעה שהמורה וטיבו קובעים את ההתעניינות המשיכה וההצלחה של תלמידיו. אני חושבת שגם הכתיבה של היסטוריונים (אני כבר לא מדברת על ספרי לימוד לתלמידים) קובעת. שלשום שמעתי בתוכנית הרדיו  "נתיב עולמי" אחד, אלון קליבנוב, שמרצה בכל מקום אפשרי. התוכנית החיה והמעניינת היתה על ספרד, אז הוא הוזמן לדבר על ארץ זו. הלה התרכז רק במלחמות , דיבר בטון קודר ומשמים, ובקצב דחוף. ושוב הבנתי למה היסטוריונים כאלה שנואים עליי, ומה שהם קוראים היסטוריה זה משהו מוטה , מצומצם ודוחה. האנשים המשמימים האלה אינם היסטוריונים, לדעתי. היסטוריה צריכה להיות בעיקר תיאור חיי היום יום בחברות העבר. מלחמות צריך להציג כאסונות איומים, ובהתאם לתאר מה נעשה באמת בקרבות. מנקודת מבטם של החיילים.  ואח"כ לתאר את סבלם של החוזרים מהקרבות, פצועים ונכים. ואת סבלן של המשפחות השכולות. זו ההיסטוריה האמיתית, לדעתי.

17.03.17 | 21:19

זיו טורי (וזיו אטינגר) הידועים לשמצה...

את צודקת שלמורה ולטיב השיעור יש משמעות רבה לגבי המקצוע ואני מקווה שאני לפחות יזכר לטובה ע"י תלמידי

הבעיה אינה התכנים. גם מלחמות ויחסי חוץ ותולדות מלכים אפשר ללמד וללמוד בצורה מרתקת וחיי יום יום וסבלם של אנשים בצורה משעממת.

 

 

17.03.17 | 21:26

זיו טורי (וזיו אטינגר) הידועים לשמצה...

את צודקת שלמורה ולטיב השיעור יש משמעות רבה לגבי המקצוע ואני מקווה שאני לפחות יזכר לטובה ע"י תלמידי

הבעיה אינה התכנים. גם מלחמות ויחסי חוץ ותולדות מלכים אפשר ללמד וללמוד בצורה מרתקת וחיי יום יום וסבלם של אנשים בצורה משעממת.

 

 

אני בטוחה שאפשר ללמד כל דבר בצורה משעממת או מעניינת. הנקודה שלי היתה אחרת: התרכזות במלחמות או צעדים פוליטיים של מלכים או ממשלות היא היסטוריה מוטָה מאד. ומצומצמת מאד. וגם צורת הכתיבה, כן, לא פעם מייגעת ומשמימה. הגיע הזמן לדעתי להיסטוריה אחרת: זו המתארת את החיים של אנשי העם. (ובכך צריכים להיות היסטוריונים והיסטוריוניות בעלי כשרון ספרותי מסוים).

18.03.17 | 00:24

את פורצת לדלת פתוחה. רוב הדיסרטציות הנכתבות כיום בהיסטוריה עוסקות בנושאים שאינם בהכרח מלחמות או פוליטיקה. פנאי, אופנה תיאטרון וכו'  יש דוקטוראט למשל על חיי התרבות של תל-אביב בתקופת המנדט, מחקריים על תולדות בתי הקפה המלונות וכו' . אני הרי הייתי הראשון בארץ שכתב על תחום של אגודות ספורט שבעבר לא נכתבו עליו מחקרים (בכל האמור בארץ) והוא עוסק בפועל בחיי הפנאי. 

 

עם זאת צריך להבחין בין האקדמיה לבין התיכון. התלמיד אמור להכיר קודם כל את ההיסטוריה ברמת המאקרו שזה תמיד קשור בפוליטיקה ומלחמות. הרי לא יתכן ללמוד על תחום של חייי יום בתקופה בלי לדעת מי שלט , מה קרה ביחסי המדינות וכו'. אי אפשר לתאר את חייי היווני בלי לדעת את הסיפור הפוליטי מדיני של יוון ואי אפשר לתאר את סבל האוכלוסיה במלחמה -בלי לדעת על המלחמה עצמה.

 

אגב דוגמא מצויינת לכתיבה היסטורית המתארת תקופה דרך עיני הפרטים שבה היא ספרו של תום שגב ימי הכלניות. כתיבה מרתקת.

18.03.17 | 10:20

את פורצת לדלת פתוחה. רוב הדיסרטציות הנכתבות כיום בהיסטוריה עוסקות בנושאים שאינם בהכרח מלחמות או פוליטיקה. פנאי, אופנה תיאטרון וכו'  יש דוקטוראט למשל על חיי התרבות של תל-אביב בתקופת המנדט, מחקריים על תולדות בתי הקפה המלונות וכו' . אני הרי הייתי הראשון בארץ שכתב על תחום של אגודות ספורט שבעבר לא נכתבו עליו מחקרים (בכל האמור בארץ) והוא עוסק בפועל בחיי הפנאי. 

 

עם זאת צריך להבחין בין האקדמיה לבין התיכון. התלמיד אמור להכיר קודם כל את ההיסטוריה ברמת המאקרו שזה תמיד קשור בפוליטיקה ומלחמות. הרי לא יתכן ללמוד על תחום של חייי יום בתקופה בלי לדעת מי שלט , מה קרה ביחסי המדינות וכו'. אי אפשר לתאר את חייי היווני בלי לדעת את הסיפור הפוליטי מדיני של יוון ואי אפשר לתאר את סבל האוכלוסיה במלחמה -בלי לדעת על המלחמה עצמה.

 

אגב דוגמא מצויינת לכתיבה היסטורית המתארת תקופה דרך עיני הפרטים שבה היא ספרו של תום שגב ימי הכלניות. כתיבה מרתקת.

"התלמיד אמור להכיר קודם כל את ההיסטוריה ברמת המאקרו שזה תמיד קשור בפוליטיקה ומלחמות. הרי לא יתכן ללמוד על תחום של חייי יום בתקופה בלי לדעת מי שלט , מה קרה ביחסי המדינות וכו'. אי אפשר לתאר את חייי היווני בלי לדעת את הסיפור הפוליטי מדיני של יוון ואי אפשר לתאר את סבל האוכלוסיה במלחמה -בלי לדעת על המלחמה עצמה."

לא מסכימה איתך. הסבריי בהמשך.

18.03.17 | 16:44

נימוקיי: הצד ההפוך של נימוקיך: בביה"ס התיכון לא למדנו בכלל על חייהם האמיתיים של העמים. למדנו רק שְמות שליטים, צעדים פוליטיים, ומלחמות. אז זה עיוות . אולי היום לומדים? איני יודעת.

18.03.17 | 17:18

מה זה חיים אמיתיים? החיים האמיתיים הם תמיד פועל יוצא מהתמורות המדיניות הפוליטיות מהיחסים הבינלאומיים. אי אפשר לנתק וללמוד על בתי קפה , תולדות נריקוד, תולדות האופנה ועו' במנותק ממעמדה הגיאופוליטי והתמורות המדיניות של המדינה.

 

אתן לך דוגמא מהיום. הייתי  לפני שעות אחדות  במוזיאון היפני בבחיפה בתערוכה העוסקת בארוטיקה ביפן. התערוכה הייתה בליווי הסבר של מומחית בתחום והייתה מרתקת וחידשה לי כמעט בכל מה שדובר. המרצה לא יכלה לדבר על ארוטיקה באמנות היפנית במנותק להיסטוריה החברתית הפוליטית והמדינית של יפן כי היא דיברה תוך כדי ההסבר על תקופות ביפן , רבדים חברתיים,  שליטים ואופי המשטר וכו'. הכול זה תלוי קונטקסט.

 

18.03.17 | 18:10

מה זה חיים אמיתיים? החיים האמיתיים הם תמיד פועל יוצא מהתמורות המדיניות הפוליטיות מהיחסים הבינלאומיים. אי אפשר לנתק וללמוד על בתי קפה , תולדות נריקוד, תולדות האופנה ועו' במנותק ממעמדה הגיאופוליטי והתמורות המדיניות של המדינה.

 

אתן לך דוגמא מהיום. הייתי  לפני שעות אחדות  במוזיאון היפני בבחיפה בתערוכה העוסקת בארוטיקה ביפן. התערוכה הייתה בליווי הסבר של מומחית בתחום והייתה מרתקת וחידשה לי כמעט בכל מה שדובר. המרצה לא יכלה לדבר על ארוטיקה באמנות היפנית במנותק להיסטוריה החברתית הפוליטית והמדינית של יפן כי היא דיברה תוך כדי ההסבר על תקופות ביפן , רבדים חברתיים,  שליטים ואופי המשטר וכו'. הכול זה תלוי קונטקסט.

 

ושוב "לא הבנת" כי אינך רוצה להבין. הטענה שלי היא שספרי ההיסטוריה בתיכון לא לימדו אותנו כלום על חייהם של העמים. אז אמנם יש ללמוד על המשטרים, ועל האסונות הנוראים הקרויים מלחמות, אך יש - ואי אפשר להדגיש זאת מדי - ללמוד על חיי העם, להאיר את מירב האספקטים.

אני סבורה שההיסטוריונים פשוט לקחו את הדיווחים של המלכים ושל השליטים למיניהם, וכן את תוכניות המלחמות של הגנרלים למיניהם, ואת זאת הם דיווחו הלאה, בתור היסטוריה.

18.03.17 | 18:42

את צודקת. אבל בספרי ההיסטוריה החדשים בניגוד לאלה שאת ואני למדנו מכניסים גם פרקים על אופנות, מוסיקה וחיי יום יום. ברור שזה במינון נמוך יחסית אבל צריך לזכור שמספר השעות בהיסטוריה הוא לא גדול בהתייחס לחומר הלימוד שגם הוא נבחר במשורה.

יש כאלה שלומדים יחידות מוגברות ועושים עבודות גמר ואני עצמי הנחיתי פעם תלמידה שכתבה עבודה על התיאטרון העברי בתל-אביב לפני קום המדינה.

אגב מנסיוני כמורה ומרצה -אם מישהו לא הבין צריך קודם לבדוק את עצמי...

 

וכשאת כותבת היסטוריונים את מתכוונת מן הסתם לספרי הלימוד. אף מאמר היסטורי מדעי לא יתקבל לפרסום על פי הקריטריון שציינת.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: חיים קאופמן, הלביאה
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר