אני הייתי בניו יורק, כקילומטר וחצי כשמטוס הראשון עבר מעלי, הרחובות היו כמעט ריקים באותו זמן, לפי רעש המנועים הבנתי שיש בעיה עם המטוס וחשבתי שטייסים מנסים לבצע נחית חירום בנו ארק. לא פשוט היה להבין ולהפנים שמטוס ועליו 200 - 250 נוסעים התרסק לתוך בניין. הדבר המוזר הוא שאני בדקות הראשונות עדיין האמנתי שזו תאונה אך האמריקאים שמסביבי אמרו שזו פעולת טרור,  וכמו שמישהי ציינה כמו משחק המחשב של בנה. כל תושבי יו יורק קיבלו הוראה לצאת החוצה (מהרכבת תחתית,  בניינים...) ולאחר ששני המגדלים קרסו,  פנו כולם אחורה עם הפנים נפולות,  כמו אחרי הצגה עצובה.בערב ולמחרת התחושה,  העצב, השקט בניו יורק הזכירה לי את הימים בארץ לאחר רצח יצחק רבין.


הארץ לאחר רצח רבין? היו כאלה שצהלו, והיו כאלה שהמשיכו בחייהם כאילו כלום לא קרה....

אני ישבתי בתחנת אוטובוס ליד אשה דתיה מזרחית שקראה לבנה הקטן בקול עירני ומאושש.... שום סימן של תוגה לא ניכר בה. רצח רבין נגע לה לזרת הרגל השמאלית.......

איזה יום נורא  לאנושות לשם ההגינות האזור הזה בניו יורק היה אחד המקומות האהובים אליי ב- 6 שנים שלי שם.

לצערי אני ההיתי בארץ במקום העבודה שלי גולש באינטרנט ואז עלתה כתבה באופן מפתיע שמטוס נוסעים נכנס באחד הבינינים המפלצתיים האלה.הכי מצחיק באותו יום היתה אמורה להיות לי פגישה עם מנכ"ל של חברה ישראלית שאחת השלוחות שלה נמצאת באחד הבניינים לצערנו לא קיים יותר כמובן כתוצאה מכך אחד העובדים הייה נוכח שם ונהרג .

מדינה שאני מאוד אוהב

אין מקום לאנשים קיצונים בעולם שמחפש שפייות

בשעה שהמטוס השני פגע בבניין אנחנו התעוררנו במלון שלנו 2 קילומטר צפונית משם, (קרוב לאמפייר סטייס), הדלקנו את הסלולרים וקיבלנו תוך דקה 20 SMSים, האם הכל בסדר ואיפה אנחנו.. אמרנו שהכל בסדר למרות שלא הבנו מה כולם נזכרו פתאום להתעניין, שבוע אחרי שנחתנו בניו יורק. אחרי שהתארגנו ירדנו לסטארבקס לשתות משהו... כשיצאנו מסטארבקס (עדיין לא מודעים לכלום) ופנינו לכיוון דרום עמד מולנו לתפארתו מגדל עשן ענק במקום בו היו התאומים... מאחר והרעיון שמטוסים יתנגשו בבניינים, והם גם יקרסו הוא רעיון שלא מתקבל על הדעת הנחתי שמדובר בשריפה גדולה או עוד ניסיון פיגוע כושל כמו שהיה שם בשנת 1993... ירדנו לתחתית. זה היה היום האחרון שלנו בניו יורק, משם היינו אמורים לטוס לדאלאס (אאל"ט). תוך המתנה עם הקהל הגיע איש ביטחון ואמר שלאור "בעיית ביטחון" אין כרגע רכבות. אמרתי לה "בואי נרוץ למעלה לתפוס אוטובוס לפני שהכל יסתם ולא יהיה מקום". עלינו למעלה ובדרך עצרנו ליד חנות מוצרי חשמל שם טלויזיה עבדה וכולם הצטופפו לראות מה קרה. גם אנחנו. מההלם הראשוני השתחררנו מהר. יש לנו כבר ניסיון בפיגועים. כלי תחבורה מתפוצצים זה לא חדש. חזרנו מייד למלון, בדרך ראינו תורים של אמריקאים ליד טלפונים ציבוריים, אנשים הולכים ברחוב בוכים.. בוקר טוב אמריקה וברוכים הבאים לעולם החדש. הבעיות האמיתיות של ארה"ב עד אותו יום - את מי אופרה ווינפרי תראיין, איזה מקדונלד'ס לקנות, למי יש יותר ערוצים ואיפה נעשה קמפינג, הכל עלה באש המגדלים. במלון לא היה עם מי לדבר. היינו צריכים להחזיר את החדר באותו יום ולטוס בערב. אין טיסות. גם אין חדרים. החדר ששילמנו עליו 100 דולר ללילה עולה עכשיו 200. ראש עיריית ניו יורק יכעס מאוד על הדבר הזה בעוד שבועיים.

למזלנו אמו של חבר, יש לה דירה ריקה בדרום האי. נסענו עם מונית עד למחסום המשטרה, דרום האי היה חסום למעבר. המשכנו כמה מאות מטרים ברגל. סירחון השריפה הציף את הדירה, ואחרי 4 ימים הצלחנו להמריא ליעד הבא.

בשעה שהמטוס השני פגע בבניין אנחנו התעוררנו במלון שלנו 2 קילומטר צפונית משם, (קרוב לאמפייר סטייס), הדלקנו את הסלולרים וקיבלנו תוך דקה 20 SMSים, האם הכל בסדר ואיפה אנחנו.. אמרנו שהכל בסדר למרות שלא הבנו מה כולם נזכרו פתאום להתעניין, שבוע אחרי שנחתנו בניו יורק. אחרי שהתארגנו ירדנו לסטארבקס לשתות משהו... כשיצאנו מסטארבקס (עדיין לא מודעים לכלום) ופנינו לכיוון דרום עמד מולנו לתפארתו מגדל עשן ענק במקום בו היו התאומים... מאחר והרעיון שמטוסים יתנגשו בבניינים, והם גם יקרסו הוא רעיון שלא מתקבל על הדעת הנחתי שמדובר בשריפה גדולה או עוד ניסיון פיגוע כושל כמו שהיה שם בשנת 1993... ירדנו לתחתית. זה היה היום האחרון שלנו בניו יורק, משם היינו אמורים לטוס לדאלאס (אאל"ט). תוך המתנה עם הקהל הגיע איש ביטחון ואמר שלאור "בעיית ביטחון" אין כרגע רכבות. אמרתי לה "בואי נרוץ למעלה לתפוס אוטובוס לפני שהכל יסתם ולא יהיה מקום". עלינו למעלה ובדרך עצרנו ליד חנות מוצרי חשמל שם טלויזיה עבדה וכולם הצטופפו לראות מה קרה. גם אנחנו. מההלם הראשוני השתחררנו מהר. יש לנו כבר ניסיון בפיגועים. כלי תחבורה מתפוצצים זה לא חדש. חזרנו מייד למלון, בדרך ראינו תורים של אמריקאים ליד טלפונים ציבוריים, אנשים הולכים ברחוב בוכים.. בוקר טוב אמריקה וברוכים הבאים לעולם החדש. הבעיות האמיתיות של ארה"ב עד אותו יום - את מי אופרה ווינפרי תראיין, איזה מקדונלד'ס לקנות, למי יש יותר ערוצים ואיפה נעשה קמפינג, הכל עלה באש המגדלים. במלון לא היה עם מי לדבר. היינו צריכים להחזיר את החדר באותו יום ולטוס בערב. אין טיסות. גם אין חדרים. החדר ששילמנו עליו 100 דולר ללילה עולה עכשיו 200. ראש עיריית ניו יורק יכעס מאוד על הדבר הזה בעוד שבועיים.

למזלנו אמו של חבר, יש לה דירה ריקה בדרום האי. נסענו עם מונית עד למחסום המשטרה, דרום האי היה חסום למעבר. המשכנו כמה מאות מטרים ברגל. סירחון השריפה הציף את הדירה, ואחרי 4 ימים הצלחנו להמריא ליעד הבא.

רק ל'קנה מידה' וסדר גודל המרחקים, המרחק בין בניין ה'אמפייר סטייט' ומיקום מגדלי התאומים ז"ל זה כ 4.5 קילומטר.

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר