לא נשכח, מחר ה 11 לספטמבר, בשעות הבוקר בארה"ב היו פיגועי....

טרור קשים, קשים מאד. אצלנו כשהתחילו להגיע הידיעות והמראות זה היה אחה"צ. אני זוכרת את זה בפירוט, ממש חיה את הזעזוע, כאילו זה היה אתמול.

את מדברת? בואי ותשמעי מה עבר עליי באותו היום:

 

השכמתי אז קום רק אחה"צ, (עבדתי במשמרת לילה), וכמו תמיד, כאשר אני מתעורר,

אני מדליק את הרדיו שעל השידה.

 

ואז, כשאני עדיין מנומנם, שמעתי את שמעון פרס אומר כך: "אנו בטוחים, שכפי שארה"ב

ניצחה בכל מלחמותיה, היא גם תנצח במלחמה הזו".

 

חשבתי שאני חולם את זה, אבל, מייד לאחר מכן, שמעתי את שלי יחימוביץ, (לפי זכרוני),

אומרת כך: "הפנטאגון עדיין בוער, ומקום המצאותו של הנשיא בוש עדיין אינו ידוע".

 

אז כבר הבנתי, שארה"ב הותקפה על ידי מדינת אוייב, והייתי בטוח שסין העממית

תקפה אותה, כי לא עלתה בדעתי אפשרות אחרת.

 

רצתי לטלוויזיה, ומה שראיתי, היו גורדי שחקים שקורסים, ואנשים רצים מבוהלים ברחובות,

ואז כבר חשבתי שאולי ארה"ב הותקפה על ידי ...חייזרים.

 

לאט לאט התבהרה התמונה.

 

אבל, בואי ושמעי מה עבר על חבר שלי, שגם ישן באותו היום, כי עבד איתי בלילה,

ושאמא שלו העירה אותו, בצעקות, וצעקה לו: " איציק, התאומים הלכו".

 

והוא, המסכן, שרק לפני שבועיים, בת דודתו ילדה תאומים, היה בטוח שאירע אסון,

ושהתאומים בני השבועיים נהרגו/מתו.

גם אני זוכרת שכבתי על הספה בסלון כי רגשתי לא טוב,סבתא שלי הדליקה טלויזיה כדי

לשמוע חדשות של השעה חמש ואז ראינו שני מגדלים בוערים ווהידיעה

למטה "ניו-יורק לפני דקות אחדות" אמרתי לסבתא שלי "קר משהו בניו יורק" בשידור ישיר ראינו

איך אחד המטוסים נכנס בבניין השני.

זה היה פיגוע נוראי נהרגו המון אנשים.זה כמו מדע בדיוני מי היה מאמין

שיפגעו במעצמה הכי חזקה בעולם?

או במרכז הסחר העולמי?

זה כמעט לא מציאותיי אני מעולם לא הייתי שם אבל אדם שהכרתי ראה את הזעוות

של האנשים שקפצו מחלונות וכאלה הוא בעצמו של נפגע אבל

הוא יזכור זאת כל חייו.

אין לי מילים עד כמה זה ציער אותנו גם אם זה לא קרה בישראל הרי אנחנו כישראלים כבר שעבי

פיגועים,התאריך 11/9/2001 יזכר לנו

תמיד כיום עצוב וכמעוט לא מציאותי.

מפחיד!!!!!!!!!!

ישבתי במערכת אחד המקומונים בעפולה.כרגיל הטלויזיה דלקה בדממה מבלי שאנשים הביטו במרקע.בעין צדדית אני רואה מטוס נכנס בתאומים (השני)בשידור ישיר.בתחילה חשבתי שזה סרט.ביקשתי להגביר את הקול התברר שאלה חדשות מסי אן אן.עזבתי הכל ונסעתי הביתה בהרגשה שסוף העולם קרב.בסוף דבר אני למד כי האמריקאים מתעוררים רק כשמקבלים בראש.

זה באמת היה יום... איך לומר... מפתיע... אבל אני בעיקר זוכר את הימים אחרי, את החיפושים האין סופיים אחרי ניצולים וצילומי השיקום והפינוי..

"אין לנו ברירה, זה עניין של כבוד"


"אז מותו כאנשי כבוד"


 


מנהל פורום משחקי תפקידים

אני דווקא שמעתי את הדיווחים ברדיו מהתחלה, מהדיווח הראשון וה'אופטימי' של כתב הטלויזיה גיל תמרי שזה בסכ"ה מטוס קטן או הליקופטר שהתנגש במקרה במגדל הראשון, ואפילו ל א 'גרד' אותו, ובהתחלה זה ממש לא נשמע מדאיג.

 

בימים  שאחרי זה, עד שמעכלים את ההלם, נורא רציתי וקיוויתי שיבנו שם בדיוק את אותם שני מגדלים, שישחזרו את מה שהיה ממש  לפי התוכניות המקוריות של התאומים שנפלו, כי הכרתי משם איך הם נראים, ונראה לי שלשחזר אותם יהיה מעין נחמה לאסון.

 

המגדלים האלה נראו והם בלטו מאזורים נרחבים במנהטן ומחוצה לה ,  וחשבתי ודמיינתי לי את הכאב של התושבים שם שרגילים היו יום יום לראות אותם, באור השונה שהם מחזירים ע"פ שעות היום וזווית השמש, וכמה שכואב להם עכשיו לראות שהם אינם. לא יודעת איך יראה המגדל היחיד שבנו במקומם כשיהיה גמור, אותו דבר זה לא יהיה, ואני תמיד אצטער שלא שחזרו אותם ובנו בדיוק את אותם השניים כפי שהיוemo_19.png

 

http://www.mako.co.il/news-world/international/Article-095ed5f4164b931017.htm&Partner=rss&partner=link4u

 בוש הטיפש קיבל התרעות מודיעיניות, והממשל (כולל הCIA )החליט שזה תרגיל הסחה של אל קעידה.

 

אריאלה, enter לא עוזר להכחיל את הלינק. דווקא מוחק הכל.

קראתי איזה סיפור על ילדה שאבא שלה מת באסון וגם שם היה איזה משהו על החור שיש באמצע מנהטן...

"אין לנו ברירה, זה עניין של כבוד"


"אז מותו כאנשי כבוד"


 


מנהל פורום משחקי תפקידים

אני הייתי באמצע טירונות ,היינו בשטח באימון ואז בא המ"מ ועצר הכל העלו אותנו לבסיס ונתנו לנו יום חופשי בשק"ם כדי לראות טלויזיה ולהתעדכן היה מפחיד לא האמנו .

אני הייתי "על המזוודות " ב 12 לספטבר 8 בבוקר הייתי אמור לטוס עם המשפחה לטיול של חודשיים וחצי בארה"ב ולהתחיל את הטיול בניו יורק. את הדיווח הראשון שמעתי בעבודה , נאמר בחדשות שמטוס קל התנגש באחד המבנים, לא יחסתי לזה חשיבות רבה. ככל שעברו השעות הבנתי שמדובר בדבר גדול ושהטיול שלנו בסכנה גדולה. כל אותו ערב היינו בחוסר מידע מוחלט לגבי הטיסה שלנו למחרת בבוקר. בסופו של דבר טסנו ב 16 לחודש. הטיול התקיים כמתוכנן פרט להזזות פה ושם עקב המקרה, בסופו של דבר עשינו את הטיול של החיים כמו שאומרים....

איזה דרך נפלאה לזכור את ה11\9...

"אין לנו ברירה, זה עניין של כבוד"


"אז מותו כאנשי כבוד"


 


מנהל פורום משחקי תפקידים

אני ביקרתי בטנריף באותו יום טיילנו וכל היום דיברו על  פלסטין בספרדית כמובן שלא הבנתי כלום.כשהיגענו למלון פתחתי CNN חשכו עיניי מרוב התרגשות תפסתי מצלמת וידאו וצילמתי שידור של CNN.נורא .החיים בטנריף כאילו עמדו מלכת אנשים עמדו ליד טלפונים ציבוריים ובכו .המסיבות והשמחה נעלמו.הם הרסו לי את החופש עם המעשה הלא יאמן הזה .העולם שוב קיבל הצגה שבו לצערי הרב כיכבו מחבלים!

אני הייתי בניו יורק, כקילומטר וחצי כשמטוס הראשון עבר מעלי, הרחובות היו כמעט ריקים באותו זמן, לפי רעש המנועים הבנתי שיש בעיה עם המטוס וחשבתי שטייסים מנסים לבצע נחית חירום בנו ארק. לא פשוט היה להבין ולהפנים שמטוס ועליו 200 - 250 נוסעים התרסק לתוך בניין. הדבר המוזר הוא שאני בדקות הראשונות עדיין האמנתי שזו תאונה אך האמריקאים שמסביבי אמרו שזו פעולת טרור,  וכמו שמישהי ציינה כמו משחק המחשב של בנה. כל תושבי יו יורק קיבלו הוראה לצאת החוצה (מהרכבת תחתית,  בניינים...) ולאחר ששני המגדלים קרסו,  פנו כולם אחורה עם הפנים נפולות,  כמו אחרי הצגה עצובה.בערב ולמחרת התחושה,  העצב, השקט בניו יורק הזכירה לי את הימים בארץ לאחר רצח יצחק רבין.

אני הייתי בניו יורק, כקילומטר וחצי כשמטוס הראשון עבר מעלי, הרחובות היו כמעט ריקים באותו זמן, לפי רעש המנועים הבנתי שיש בעיה עם המטוס וחשבתי שטייסים מנסים לבצע נחית חירום בנו ארק. לא פשוט היה להבין ולהפנים שמטוס ועליו 200 - 250 נוסעים התרסק לתוך בניין. הדבר המוזר הוא שאני בדקות הראשונות עדיין האמנתי שזו תאונה אך האמריקאים שמסביבי אמרו שזו פעולת טרור,  וכמו שמישהי ציינה כמו משחק המחשב של בנה. כל תושבי יו יורק קיבלו הוראה לצאת החוצה (מהרכבת תחתית,  בניינים...) ולאחר ששני המגדלים קרסו,  פנו כולם אחורה עם הפנים נפולות,  כמו אחרי הצגה עצובה.בערב ולמחרת התחושה,  העצב, השקט בניו יורק הזכירה לי את הימים בארץ לאחר רצח יצחק רבין.


בארץ לאחר רצח רבין? היו אנשים שצהלו, והיו כאלה שהמשיכו בחייהם כאילו כלום לא קרה.

אני ישבתי בתחנת אוטובוס ליד אשה דתיה מזרחית שקראה לבנה בקול עירני ואפשר לומר שמח......רצח רבין נגע לה לזרת הרגל השמאלית.

 

 

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר