מאירה וייס מחפשת תשובות: של מי הזיכרון הזה?

הרומן של חגי ליניק 'דרוּש לחשן' מבוסס על זיכרונותיו. אבל הזיכרון של ליניק רחב ידיים, וחובק גם אירועים שלא נכח בהם, דברים שקרו לאנשים אחרים.

לחצו כאן כדי להמשיך לקרא "מאירה וייס"

"אני זוכר את ברית המילה של האחים התאומים שלי", מספר לנו חגי ליניק, זוכה פרס ספיר בשנה שעברה.  "אני ממש זוכר . גם הם זוכרים, כך שאנחנו יכולים להשוות זיכרונות. הם היו בני שלוש, (הם) נולדו חלשים והמתינו שיתחזקו.

הם גדולים ממני בחמש שנים, כלומר באתי לעולם שנתיים לאחר ברית המילה שלהם. אבל אני זוכר. הם טוענים שזה היה בבית-חולים, ושקשרו אותם והרדימו אותם. שקר. זה היה בבית הישן ובכלל לא הרדימו אותם. נכון, הם היו שקטים מאוד, אבל זה לא היה בגלל ההרדמה אלא בגלל שקנו לכל אחד מהם צעצוע. לראשון משאית ..ולשני טרקטור… על צבע הצעצועים שלושתנו מסכימים: אדום לוהט. אבא היה סוציאליסט, מפ"מניק".

אני זוכר הכל. גם מה שקרה לפני שנולדתי…

רותי  אורנבך מנסה לזכור את אחיה. אחיה נולד לפני שהיא נולדה, אבל היא זוכרת  אותו. היא מנסה לשחזר את הזיכרון הזה. 

זאת ועוד. באמצעות משחק הזיכרון, זכרונו של האח יהפוך גם לחלק ממאגר הזיכרונות של ביתה של רות.

ליניק ואורנבך, כמו יוצרים ופילוסופים רבים, מעלים את השאלה — מהו הזיכרון שלנו? ממה הוא מורכב? האם (הוא מורכב) רק מאירועים שאנחנו עצמנו חווינו? האם  גם מאירועים שאחרים חוו? מאירועים שהורינו חוו לפני שנולדנו? מאירה וייס מזמינה אתכם להמשיך לקרא.

אני מלקטת זיכרון, אומרת לי רותי אורנבך. זיכרון של  68 שנה. לפני שהייתי . מחפשת את אחי האבודים וגם את הילדים שיושבים שם בדשא. הזיכרון של מישהו אבל גם שלי. אני הייתי אחד הילדים. (כאן האמנית מתייחסת  לכך שהכניסה לציורים גם את עצמה כילדה).

 


מה אומרים על הבלוג חדשות הזה?
https://newandmorenews.blogspot.com/

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אובדן ושכול
בחר
בחר