"יד לבנים" – מאירה וייס

יד לבנים הוא הארגון הרשמי של המשפחות השכולות, הקשור באופן הדוק לאגף השיקום במשרד הביטחון. ארגון יד לבנים משמש כנציג העיקרי של המשפחות השכולות בפני אגף השיקום, שבידיו נתונה  התמיכה הכלכלית לה הם זכאים. כארגון רשמי ומייצג, הטקסטים של "יד לבנים" מהווים חלק מהבמה הקדמית עליה מוצגים השכול וההנצחה בחברה הישראלית. זוהי הצגה השואפת מצד אחד לקונפורמיזם והתקבלות קולקטיבית, ומצד שני משמרת את ייחודה של משפחת השכול האותנטית.

יד לבנים, שהוקם במחצית שנות ה- 60, החל לפרסם ביטאונים שנתיים להפצה בין חבריו מתחילת שנות ה- 70. מאז הצטברה כמות גדולה של ביטאונים כאלה, אשר שימשו לי כבסיס לניתוח טקסטואלי של אידיאולוגיית "יד לבנים". 

על פי פרופ' מאירה וייס ויכוח שהתפרץ לאחרונה בין חברי הארגון ישמש כשער כניסה לניתוח הטקסטים שהובאו בביטאונים. ב- 1989 העניק  משרד הביטחון  למשפחות השכולות, לרגל יום הזיכרון, אלבום שכלל תצלומים של אנדרטאות שהוקמו בעקבות המלחמות בישראל. 

תום שגב, עיתונאי והיסטוריון, סקר את האלבום בטורו השבועי בעיתון הארץ (19.5.89). הסקירה הוכתרה בשם "קטלוג המקברה הישראלי". שגב האשים את האלבום בפטישיזם לאומני מן הסוג שגיאורג מוסה (1990) ראה בבתי קברות צבאיים בגרמניה.

התקפתו של שגב גררה על פי פרופסור מאירה וייס מטר של מכתבי תגובה שפורסמו מעל דפי הביטאון של יד לבנים. למעשה תוכנו  של ביטאון שנת 1989 כלל בעיקר מכתבי תגובה על  האלבום ועל כתבתו של שגב. במבט לאחור נראה כי שגב הציב מול חברי יד לבנים מעין אתגר שאיחד אותם מולו. תגובותיהם משרטטות את גבולות תמונת העולם של הארגון וחבריו. 

גם כאן מבוטאים הטיעונים באמצעות  הגוף. לדוגמא: "מר שגב רואה בכל אנדרטה סלע קר… אני רואה בכל אנדרטה דגל.. אנוכי נושם גבורה מאנדרטאות אלה…. להמשך העמידה הזקופה" (1984:6).

המשך יבוא…

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אובדן ושכול
בחר
בחר