מה דעתכם?

פרסמתי דבריי אלה בפורום אחר, לפתע גיליתי את הפורום הזה ושמחתי ולכן אני מפרסמת אותם גם כאן עם שינויים קלים כי מאז חלו התפתחויות שונות: האמינו לי כי כל מה שאני רושמת הוא אמת לאמיתה. אני בת 56 . אנחנו 4 ילדים: 3 בנות ובן . אני הצעירה שבילדים. הוריי קשישים. הוריי לא עשירים אבל יש להם קצת רכוש ומעט כסף שחסכו. לפני כחצי שנה אבא שלי פנה אלי וביקש שאהיה מיופת כוח בחלק מחשבונות הבנק שלו ומאחי הוא ביקש שיהיה מיופה כוח על חשבונות אחרים שלו . ידוע מזה שנים שאחי ואני מועדפים על אבי. אין לי מה לעשות עם זה ואיני יכולה לשנות את דעתו. זה נובע מסיבות שונות שנגרמו במהלך חיינו אולם זה פחות רלבנטי. כשהלכתי איתו לבנק גם אמי היתה איתנו והיתה עדה לכל התרחיש ואני הסכמתי להיות מיופת כוח עד מותו חלילה ועם מותו הכל עובר דרך צוואה או ירושה או כל הסדר אחר.מה שנקרא יפוי כוח עם סעיף אריכות ימים.יש לציין שאמי עודדה אותי להסכים לבקשתו משום שמצבו הרפואי הלך והתדרדר ואין לדעת מה יהיה מצבו בעתיד. 2 אחיותיי מאוד מאוד נפגעו מזה. למרות ששום אגורה לא נעלמה מהן, הן נפגעו מהעובדה שאבי בחר באחי ובי ולא בהן. דיברתי עם אחת מאחיותיי והסברתי לה שהיא יכולה לסמוך עלינו בלב שלם ולא ניקח אגורה שחוקה. הסכמנו להיות מיופי כוח רק בטיפול בפקדונות ולא במשיכתם. למרות זאת האחות השנייה הביעה מורת רוח ודיברה על זה בלי סוף. אבל לא בפניי אלא מאחורי גבי. אני התעלמתי. שתי האחיות הציעו כי נמנה אפוטרופוס לאבי כי הוא חולה אלצהיימר קשה. אחי ואני לא אהבנו את הרעיון משום שהמשמעות של זה היא להעמידו בפני פסיכיאטר מחוזי ולטעון כי הוא אינו שפיט. זה אקט לא נעים. אבל - אתמול נודע לי דבר נורא. אותה אחות שהביעה מורת רוח, סיפרה לאחי כי היא אינה סוכמת עלי כי בעבר אני [כאשר עבדתי בבנק] ניהלתי את חשבונות הבנק של בעלה ונעלמו משם כספים וכי לפני כ-25 שנה בעלה והיא הילוו לי כסף ולא החזרתי להם את כל הכסף. חברים, אין לי מילים לתאר לכם את הזעזוע שלי. אכן עבדתי בבנק לפני שנים רבות אולם אני לא זוכרת ואין לי מושג על מה היא מדברת. אני נשבעת לכם בכל היקר לי אין לי מושג על מה היא מדברת. אני לא זוכרת שהיה לו חשבון בנק בכלל באותו בנק. לא זוכרת שניהלתי כזה חשבון. אני גם לא רשאית לעשות זאת ואין לי ספק שמפאת הסיכון לא הייתי עושה את זה ומעל לכל זה שקר נתעב. הבעתי את זעזועי בפני אחי והוא כבר הצטער שסיפר לי על כך. הוא התקשר לאחות השנייה . היא סיפרה לו ששמעה על זה אבל שלא ייתייחס ושהיא מעריכה שמדובר בטעות וביקשה שלא ידבר אתי על זה [היא לא יודעת שהוא סיפר לי]. אני לא מקבלת את התשובה הזו ומאותה שעה אני מהלכת עם מחשבות איומות ושואלת את עצמי : לכמה אנשים היא עוד סיפרה? מי עוד יודע על זה? איך יתכן שהיא יושבת לידי בשולחן האוכל, אנחנו מדברות, מתארחות אחת אצל השנייה. אין לי ספק שגם ילדיה יודעים מהבדייה שלה ועל מצחי מול כולם מוטבע אות קלון כזה, בעיניה כמובן. זה מזעזע אותי מרגע ששמעתי את הדבר הנורא הזה. אני חייבת לציין כי אותה אחות, היא קצת בעייתית במסגרת האישית שלה. היא מסתכסכת מהר עם אנשים, רבה עם שכנים וכו' וכו' יחד עם זאת אני לא יכולה בשום אופן לקבל את הדברים האלה. מצד אחד אני לא רוצה שיתלקח עכשיו סכסוך משפחתי ורק ההורים שלי יסבלו מזה, מצד שני אני לא יכולה לעבור על זה לסדר היום מבלי לדבר על זה. אין לי מה לדבר איתה על זה ,כי לה יש נטייה לנהל דיונים, לחפור ולחפור ימים ושבועות ושנים ארוכות ולא להגיע לעיקר. חשבתי על אפשרות לדבר עם בעלה, אולם גם זו אינה ברירת מחדל מוצלחת. שלחתי לה מייל וביקשתי שתרשום לי במדויק את טענותיה כלפיי והיא אכן רשמה בלי להתבלבל את מה שהיא אמרה לאחי. אני רוצה להגיש נגדה תביעה על הוצאת דיבה גם אם כל המשפחה תצטרך להגיע לבית המשפט למתן עדות.אני לא אוכל להמשיך לחיות עם החרפה הזו כאילו לא קרה כלום "למען שלמות המשפחה" כפי שהציעה אחותי השנייה, כאילו המשפחה באמת שלמה. האם עפ"י הנתונים שרשמתי יש לי עילה לתביעה על לשון הרע ו/או הוצאת דיבה כי איני יודעת לעשות את ההבחנה בין השניים. תודה

לשון הרע במשפחה

קראתי את דברייך בעיון. לפני שאני מגיב כעו"ד, אציין כי זו שאלה שמתאימה יותר לפורום יחסים במשפחה או לתוכניות כמו ורדה רזיאל ז'קונט, מהטעם הפשוט שהחלק המשפטי בשאלה הרבה יותר פשוט מהחלק המשפחתי שבה. אני מכוון לשאלה של השפעת התביעה על היחסים העכורים ממילא במשפחה. ואחזור לפן המשפטי. זו תביעת לשון הרע שיגרתית. יש להוכיח כי אחותך באמת אמרה את הדברים לאנשים אחרים מלבדך. לא די בכך שהיא העבירה לך מייל עם פירוט טענותיה, כי כאמור יש צורך באמירת הדברים לאחרים. אני מסופק אם אחיך יבוא להעיד כי היא אמרה זאת. מעבר לכך, אחותך תוכל להתגונן ולטעון כי היא אמרה דברי אמת וכי היה לציבור נמעני המידע, עניין בנושא. היא תצטרך להוכיח זאת. הגנה אחרת שתוכל לעמוד לה היא הגנת תום לב (ראי מאמר בנושא) שבקצרה, מתייחסת לאמונתה של אחותך בדבריה. אם היא חשה מחוייבות לומר את הדברים והאמינה בהם בכל לב, היא עשויה להיות מוגנת. שתזכו לשלום בית.

עו"ד אבינועם מגן דוא"ל ישיר: magen_adv@014.net.il

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
לשון הרע הוצאת דיבה ושם טוב
בחר
בחר