מה הטיפול ולמי לפנות... ?

היי,,  אני בחור בן 27. אשמח לקבל תשובה על כמה שאלות:

1. בשנים האחרונות היכולות הקוגנטיביות שלי ירדו, למשל אני לא זוכר הוראות (במיוחד אם הם מורכבות) ומתקשה מאוד להבין אותם (או שלא מבין בכלל) שבנאדם נורמאלי אמור להבין ולזכור. יש לי בעיה בקליטת מידע או קליטה איטית (כשמדברים איתי ולפעמים גם בקריאה). לא חושב שהיו לי בעיות של ליקויי למידה (יכול להיות שיש). ממה זה יכול להיות?

2. מה עושים כשמאבדים את החשק או המוטיבציה לקום ולעשות את הדברים הנכונים ואת מה שצריך לעשות?

3. שאלה בעניין התרופות הפסיכאטריות: אם הם אמורים לשנות את הכימיה של המוח אז למה לוקח להם תקופה יחסית ארוכה כדי שיתחילו לעבוד (שבועיים או אפילו חודש)?

4. במקרה שלוקחים כדור פסיכיאטרי שלא מתאים לבעיה הנפשית הקיימת האם זה יגום לנזק כלשהו? (למשל ריטלין - שאמור לטפל בקשב וריכוז - אך הבעיה הנפשית שגרמה לבעיית הקשב וריכוז היא דיכאון).

5. למה לא תמיד הטיפול הפסיכולוגי מטפל הבעיה ושיש צורך לפעמים בתרופות?

תודה

שלום בחור,

אני חושב שהשאלות שאתה מעלה דורשות בירור מיקצועי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. במידה ואתה בקשר עם מישהו האם שאלת אותו מה דעתו?

חוסר חשק, חוסר מוטיבציה ותחושה של ירידה קוגניטיבית הן תחושות קשות שבאמת כדאי להבין את מקורן ולטפל בהן. האם בילדות חשת שאתה מצליח להבין באופן משביע רצון? כתלמיד? האם היו לך חברים? האם היו לך מטרות בילדות ובתקופת הנעורים? האם הגשמת? השגת? איך היה בצבא? ועוד ועוד בכדי להבין מה המקור לחוויה שאתה חווה. חשוב לא פחות מה קורה איתך עכשיו, חברתי, משפחתית וזוגית

אני חושב שכדאי להכנס לאיש מקצוע ולא להשאר עם זה לבד

שלום לך,

עדיין לא פניתי לאנשי מקצוע.

בילדות ואפילו עד סוף התיכון הייתי כן מצליח להבין ולקלוט כרגיל. אבל מבחינה חברתית אני לא חברתי, אני הייתי חושש ונמנע מפגישת אנשים מכיתה ט' ועד עכשיו ורוב השנים הייתי בבית (לא ידעתי איך להתנהג עם אנשים, וחששתי שירדו עלי, כי הרבה פעמים הייתי נלחץ נעלב מרגיש מושפל ולא ידעתי איך להגיב, מה שגרם לחרדות), ובשנים האחרונות (במהלך הלימודים באוניברסיטה {קיבלתי תואר בסוף אבל בקושי רב}) התחילו היכולות הקוגנטיביות שלי להידרדר. אני חושב שיש תקופות שהייתי בדיכאון ועם לחץ גדול, ותקופות שלא הייתי יושן טוב ולא באופן מסודר.

אני לפעמים מרגיש את עצמי מרחף ומתקשה להתרכז ולזכור, מרגיש שנהייתי אדיש למתרחש מסביבי. אין לי מטרות ברורות. ואם יש אני מצליח להגיע אליהם.

אומרים שבמקרה של חרדות ודיכאון צריך לקחת תרופות, אבל אני חושב שהטיפול צריך להיות פסיכולוגי ואפילו יותר (כי חסר לי איך להתנהג עם אנשים, לעשות חברים, זוגיות וכו').

מה דעתכם?

תיקון קטן,, אם יש מטרות, לא הייתי להגיע אליהם

המלצתי החמה היא להתחיל טיפול. נראה שאתה נכנס ויוצא ממצבים של סבל גדול וחששות גדולים. תתחיל מטיפול מילולי ואם תחשבו ביחד שיש צורך יתכן שבאמת טיפול תרופתי יעזור. השיטה להתבודד ולא לקבל עזרה מקצועית כנראה  לא מובילה אותך למקום טוב.

אתה זקוק לעזרה

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
טיפול פסיכולוגי והיפנוזה
בחר
בחר