הסיפור שלי....

כמה כיף היה למצוא את הפורום הזה, כל כך חשוב!!! כיף לשתף ולהתייעץ עם אנשים שעוברים מסלול דומה רק שהג'אנק פה חייב להימחק.

אצלי הכל התחיל לפני כשנתיים + - בגיל 23.
סבלתי בערך חודש וחצי מכאבי ראש באים וחולפים בדרגה מאוד גבוהה, ללא יכולת לישון בלילה, ללא יכולת לתפקד. כולם מסביבי אמרו שזה מלחץ ושאני חייבת להאט את הקצב ולנוח קצת, אבל בבטן ידעתי שזו לא הסיבה. הטיפול של רופא המשפחה שלי בכללית היה יעיל וזריז מעין כמותו ועוד באותו היום שהגעתי אליו והתלוננתי על הכאבים החריפים, הוא "השיג" לי תור לCT דחוף.
אחרי שהCT חזרה תקינה (טפו טפו טפו) נשלחתי למספר בדיקות דם ולרופאים שונים.
המחדל אצלי היה עם רופא עיניים (מטומטם) במגדל המאה שבדק אותי בדיוק ל-2 דקות ובסיום הפגישה אמר "בטח שכואב לך הראש, אתן הנשים מדברות המון", יצאתי בוכה וכועסת מאוד ובמזל הצלחתי לקבוע תור לרופא נוסף למחרת דרך הקופ"ח שלמזלי שעשה עבודה נפלאה בניגוד לקודמו, ישר עלה על הבעיה הפנה אותי למיון וקישר אותי לרופאים המצוינים ביותר בתחום בבלינסון.
לאחר יום בדיקות שלם הנוירואופתלמולוג במיון ייעץ לי להתאשפז לבדיקת LP, אבל בחרתי לקבל חוו"ד נוסף ולא ממש רציתי להתאשפז בבלינסון, רציתי לבחור היכן להתאשפז לבדיקה (מפונקת ומפחדת עד מוות ממחטים ורופאים).
במשך השבוע, והכל בעזרתו הנפלאה של רופא המשפחה, נבדקתי אצל פרופ' מומחה מצוין שאיני זוכרת את שמו ואצל ד"ר טילדה סבך (נוירולוגית מדהימה) שנתנו חוות דעת דומה ולכן אשפזתי את עצמי לבדיקה באיכילוב.
גם באיכילוב לקחו 3 ימים של כאב, בדיקת LP, שדה ראיה, עוד בדיקות לקרקעית העין והעצב, עוד CT לורידים במוח עד שהחליטו שזה אכן PTC ובעזרת הפרופ' שמלווה אותי עד היום (ענת קסלר) אני חיה ללא כאבי ראש מינואר 2011 ואחרי שנה וחודש של אורמוקס במינונים יורדים, אני גם כבר חצי שנה ללא הכדורים לשמחתי ובתקווה שלעד.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
פסאודוטומור צרברי