הכנסות עזבון

סוגיה אחרונה בנושא מס הכנסה היא דין הכנסות עזבון, בתקופה שבין פטירת המוריש לבין חלוקתו הסופית בין היורשים.לענין זה קובע החוק(סע' 120)כמה כללים . 

מבחינה עקרונית יראו את הכנסותיו החייבות במס של העזבון בתור ההכנסות של היורשים. יש לשים לב שהמדובר בחלוקה לא לפי מפתח חלקם בנכסי העזבון, שהוא המפתח הקובע לצורך מס עזבון, אלא לפי חלקם בהכנסות העזבון. אין הכרח שהמפתח יהיה זהה, כיוון שיתכן מקרה שלפי הצוואה  יקבל יורש אחד את כל הנכסים הבלתי רנטבילים של העזבון, ויורש אחד יקבל רק נכס אחד, נניח בית מושכר, הנותן הכנסה השייכת לו בלבד. במקרה כזה, תחשב חלוקת נטל מס עזבון לפי הערכת ערך הנכסים שנפלו בחלקו של כל יורש, בעוד לצורכי מס הכנסה, רק היורש השני יובא בחשבון לצורך קביעת ההכנסה והמס. 

במידה וחלק מהיורשים לא היה ידוע, או טרם נקבע חלקם בהכנסות העזבון, תחול חובת תשלום המס באופן זמני על העזבון. הנציג האישי החוקי של הנפטר, ישלם מתוך העזבון מס בשעור 30% מההכנסה על חשבון המס העשוי להגיע בחשבון סופי מהיורשים לאחר חלוקתו הסופית של העזבון, הנציג האישי החוקי יתחייב גם בתשלום מקדמות על חשבון המס העלול להגיע מהיורשים לפי המתכונת והכללים המקובלים לגבי תשלום מקדמות ליחידים, לפי סעיפים 174 עד 181 לפקודה. 

לאחר שתחולקנה הכנסות העזבון בין היורשים, באופן סופי, הן תצורפנה להכנסותיו של כל יורש, וכפי הנראה תזקפנה גם באופן יחסי ומקביל לשנים שבהן נצטברו. היורשים ישלמו מס אישי על הכנסותיהם המוגדלות הכוללות את חלקם בהכנסות העזבון, ואילו המס ששולם על-ידי הנציג האישי, יזקף לחשבונם באופן יחסי ליחס חלוקת ההכנסות בין היורשים. 

בענין זה יש לשים לב לכך ששכרו של מנהל העזבון, שבא על שכרו לפי צו בית המשפט, נחשב כחייב במס, כיוון שניהול העזבון הינו תפקיד או משרה ששכרה בצידה, ונחשב כרווח מיגיעה אישית. 

מאידך אין זה הכרחי שכל תשלום השכר ששולם למנהל העזבון ייחשב כהוצאה הניתנת לניכוי מהכנסות העזבון. לצורך זה יש לשים לב להבחנה בין הוצאות שוטפות הנעשות במהלך ייצור הכנסות העזבון, לבין הוצאות שבעיקרן הן נוגעות להסדרת עניניו האישיים של הנפטר.הוצאות כאלה(כגון לויה או קבורה), או הוצאות להסדרת הזכויות בין היורשים (כגון שכר מנהל עזבון בקשר לחלוקת הנכסים בין היורשים), אין להן נגיעה להכנסות השוטפות של העזבון ולא יותרו בניכוי. שונה הדין לגבי הוצאות שנעשו לשם שמירה והחזקה של נכסים עסקיים. דוגמא להוצאות כאלה מהוות הוצאות משפטיות שהוצאו בגין תביעה נגד מי שהיה חייב חוב עסקי לעזבון, וניסה להתכחש לחובו בעקבות הפטירה. הוצאות כאלה, ושכרו של מנהל העזבון המתייחס לפעולות הנוגעות להשגת הכנסות ושמירת הרכוש העסקי, ייחשבו כהוצאה מוכרת. 

בעיה מענינת בסוגית רווח שנוצר ממימוש נכסי עזבון, התעוררה בע"א 165/67. גנור נ.פקיד שומה ת"א (4) (פ"ד (2), 238). המערער ואחיו זכו בירושה מסבתם.בצורת מגרשים אשר היו רשומים על שם דוד שלהם. עקב סכסוך בין המערער והדוד על זכותם של היורשים השונים, עמד הדוד למכור את המגרשים, ולחק את תמורתם כראות עיניו. בפשרה, רכש המערער את המגרשים מהדוד כשהסכום שנקבע כערכו הוקטן, תמורת ויתור מצד המערער ומצד אחיו על זכויות הירושה. התמורה המוקטנת ששולמה, חולקה בין היורשים האחרים. עכבור זמן נמכרו המגרשים ונוצר רווח אשר את רובו חילק בין חמשת אחיו, בנוסף על חלקם בקרן. 

בידי המערער נשארה יתרה, אשר פקיד השומה ראה את כולה כרווח חייב מס.בית המשפט העליון קבע שבנסיבות הקיימות לא היתה כאן עסקה מסחרית של רכישת קרקעות ומכירתם ברווח, אלא עסקה של הצלת ירושה שהיתה חייבת להתבצע כרכישת הקרקע. לכן המניע העיקרי לעסקה הוא חיסול עזבון, דהיינו עסקה הונית. אולם במידה ומדובר בעסקה לחיסול עזבון, פרושו של דבר שהיורשים צרכים להתחלק בפדיון החיסול לפי חלקם בירושה. לכן אם קיבל המערער סכום העודף על חלקו , הרי לפסלו, כיון ועצם המינוי הוכח ולא הוכחש, מה גם שחובת הרישום של המינוי מוטלת על האגודה ולא על החבר. 

סופרטק חברה מובילה בתחום בניית אתרים  


שירות מקצועי ויחס אישי לכל לקוח ,


החברה מתמחה בבניית אתרים ואפליקציות אינטרנט:

סוגיה אחרונה בנושא מס הכנסה היא דין הכנסות עזבון, בתקופה שבין פטירת המוריש לבין חלוקתו הסופית בין היורשים.לענין זה קובע החוק(סע' 120)כמה כללים . 

מבחינה עקרונית יראו את הכנסותיו החייבות במס של העזבון בתור ההכנסות של היורשים. יש לשים לב שהמדובר בחלוקה לא לפי מפתח חלקם בנכסי העזבון, שהוא המפתח הקובע לצורך מס עזבון, אלא לפי חלקם בהכנסות העזבון. אין הכרח שהמפתח יהיה זהה, כיוון שיתכן מקרה שלפי הצוואה  יקבל יורש אחד את כל הנכסים הבלתי רנטבילים של העזבון, ויורש אחד יקבל רק נכס אחד, נניח בית מושכר, הנותן הכנסה השייכת לו בלבד. במקרה כזה, תחשב חלוקת נטל מס עזבון לפי הערכת ערך הנכסים שנפלו בחלקו של כל יורש, בעוד לצורכי מס הכנסה, רק היורש השני יובא בחשבון לצורך קביעת ההכנסה והמס. 

במידה וחלק מהיורשים לא היה ידוע, או טרם נקבע חלקם בהכנסות העזבון, תחול חובת תשלום המס באופן זמני על העזבון. הנציג האישי החוקי של הנפטר, ישלם מתוך העזבון מס בשעור 30% מההכנסה על חשבון המס העשוי להגיע בחשבון סופי מהיורשים לאחר חלוקתו הסופית של העזבון, הנציג האישי החוקי יתחייב גם בתשלום מקדמות על חשבון המס העלול להגיע מהיורשים לפי המתכונת והכללים המקובלים לגבי תשלום מקדמות ליחידים, לפי סעיפים 174 עד 181 לפקודה. 

לאחר שתחולקנה הכנסות העזבון בין היורשים, באופן סופי, הן תצורפנה להכנסותיו של כל יורש, וכפי הנראה תזקפנה גם באופן יחסי ומקביל לשנים שבהן נצטברו. היורשים ישלמו מס אישי על הכנסותיהם המוגדלות הכוללות את חלקם בהכנסות העזבון, ואילו המס ששולם על-ידי הנציג האישי, יזקף לחשבונם באופן יחסי ליחס חלוקת ההכנסות בין היורשים. 

בענין זה יש לשים לב לכך ששכרו של מנהל העזבון, שבא על שכרו לפי צו בית המשפט, נחשב כחייב במס, כיוון שניהול העזבון הינו תפקיד או משרה ששכרה בצידה, ונחשב כרווח מיגיעה אישית. 

מאידך אין זה הכרחי שכל תשלום השכר ששולם למנהל העזבון ייחשב כהוצאה הניתנת לניכוי מהכנסות העזבון. לצורך זה יש לשים לב להבחנה בין הוצאות שוטפות הנעשות במהלך ייצור הכנסות העזבון, לבין הוצאות שבעיקרן הן נוגעות להסדרת עניניו האישיים של הנפטר.הוצאות כאלה(כגון לויה או קבורה), או הוצאות להסדרת הזכויות בין היורשים (כגון שכר מנהל עזבון בקשר לחלוקת הנכסים בין היורשים), אין להן נגיעה להכנסות השוטפות של העזבון ולא יותרו בניכוי. שונה הדין לגבי הוצאות שנעשו לשם שמירה והחזקה של נכסים עסקיים. דוגמא להוצאות כאלה מהוות הוצאות משפטיות שהוצאו בגין תביעה נגד מי שהיה חייב חוב עסקי לעזבון, וניסה להתכחש לחובו בעקבות הפטירה. הוצאות כאלה, ושכרו של מנהל העזבון המתייחס לפעולות הנוגעות להשגת הכנסות ושמירת הרכוש העסקי, ייחשבו כהוצאה מוכרת. 

בעיה מענינת בסוגית רווח שנוצר ממימוש נכסי עזבון, התעוררה בע"א 165/67. גנור נ.פקיד שומה ת"א (4) (פ"ד (2), 238). המערער ואחיו זכו בירושה מסבתם.בצורת מגרשים אשר היו רשומים על שם דוד שלהם. עקב סכסוך בין המערער והדוד על זכותם של היורשים השונים, עמד הדוד למכור את המגרשים, ולחק את תמורתם כראות עיניו. בפשרה, רכש המערער את המגרשים מהדוד כשהסכום שנקבע כערכו הוקטן, תמורת ויתור מצד המערער ומצד אחיו על זכויות הירושה. התמורה המוקטנת ששולמה, חולקה בין היורשים האחרים. עכבור זמן נמכרו המגרשים ונוצר רווח אשר את רובו חילק בין חמשת אחיו, בנוסף על חלקם בקרן. 

בידי המערער נשארה יתרה, אשר פקיד השומה ראה את כולה כרווח חייב מס.בית המשפט העליון קבע שבנסיבות הקיימות לא היתה כאן עסקה מסחרית של רכישת קרקעות ומכירתם ברווח, אלא עסקה של הצלת ירושה שהיתה חייבת להתבצע כרכישת הקרקע. לכן המניע העיקרי לעסקה הוא חיסול עזבון, דהיינו עסקה הונית. אולם במידה ומדובר בעסקה לחיסול עזבון, פרושו של דבר שהיורשים צרכים להתחלק בפדיון החיסול לפי חלקם בירושה. לכן אם קיבל המערער סכום העודף על חלקו , הרי לפסלו, כיון ועצם המינוי הוכח ולא הוכחש, מה גם שחובת הרישום של המינוי מוטלת על האגודה ולא על החבר. 

סופרטק חברה מובילה בתחום בניית אתרים  


שירות מקצועי ויחס אישי לכל לקוח ,


החברה מתמחה בבניית אתרים ואפליקציות אינטרנט:

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיני ירושות וצוואות
בחר
בחר