אני החברה הכי טובה של עצמי

אמא, סבתא שמרגישה אהובה ונחוצה. בקושי שלוש חברות.

אלמנה 7 שנים. לא מחפשת פרק ב'.

מרגישה לבד, כם כשנמצאת עם אנשים. חברת נפש שחשתי טוב במחיצתה נפטרה בקיץ האחרון.

כבר מזמן שכחתי איך מתנהלים עם אנשים . בחברת אחרים אני פשוט לא אני. מנסה לרצות את כולם, כשכל הזמן המבט מופנה לשעון, בתקווה שהמפגשים ייסתיימו.

מדברת הרבה עם עצמי (כמובן שבשקט). מוצאת את העצות שאני נותנת לעצמי, מאוד נכונות. רועדת לפני חגים, כי מעדיפה להיות לבד או לארח , אבל לא להתארח.

העצב שבמות בעלי מלווה אותי כחבר רקע. אני מתנחמת בחברת עצמי. כך שעצמי ואני , חברות נפש.

אני ועצמי שונאות רוע וחוסר יושר, בהם אנו לעיתים נתקלות. או אז אנו מתייעצות כיצד לפעול מבלי ליפול לאימפולסיביות, אלא לנוע לפי קול ההיגיון.

היום אני ועצמי היינו בחוג להתעמלות. מצאתי עצמי בורחת ישר אחרי השיעור, כדי שלא ליצור דיבור עם מתעמלות/מתעמלים אחרים.

אקל עליכם,,,,,,,,,,,,,,,,,אינני פרגית אלא גימלאית . עבדתי בעבר עם הרבה אנשים והצלחתי להסוות את המיזנטרופיה שלי. בעבודה הייתי סופר חברתית. אבל במסיבות לא הראיתי נוכחות או בכל אירוע אחר מחוץ לשעות העבודה. יש לי בקשה מהיקום....עשה שרגעי העצב יחלפו.............תן בינה בראשי.

הנושא נעול
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
המכתב שלא נשלח