דעתכם הכנה

מאמר אנונימי: אולי הטקסט הבא יהיה כתוב בצורה ילדותית בצורה לא בוגרת אולי אם שגיאות כתיב אבל זה תחושותיו של אדם כנה take it as is.

כמה פעמים בחיים בערה בכם התחושה לעשות את המעשה הכי לא שגרתי, מעשה שנוגד כל דרך שהיא.
מעשה שיוביל אולי לטעות הגדולה בחייכם או לסיפוק הכי גדול.
היום זה הוחלט שהדרך שבה הכבשה תצא מהעדר ותתחיל בדרך חדשה. אותה כבשה שחייה על משפטים מפוצצים וססמאות קלישאתיות על אושר והגשמה עצמאית מבלי שרגע תעצור ותבחן את העשב שהיא לועסת ואולי רק לרגע רגע אחד היא תחליט שזה לא טעים לה, שזה לא מה שהיא חיפשה כל חייה ותלך לדרך חדשה במרעה אחר עם כבשים אחרות הדרך הזאת שתוביל אותה למקום שכל מה שהיא שמעה במהלך חייה יתן לה את הסיפוק הגדול ביותר ונכון .יכול להיות שהיא טועה ותכשל, אבל הזכות שהיא חושבת הכי גדולה זה בכישלון שלה כי היא ניסתה כי היא חצתה דרך שמעטים הלכו בה ומעטים ראו בה כפיתרון לחיים טובים יותר ו מעולם לא התאכזבו. היא לא שוללת את התלם היא לא שוכחת את הדיר ממנו היא באה והיא לא תשכח את חבריה הטובים ביותר אלה הם משפחתה. אבל עדיין משהו בה בוער לעזוב ולא מתוך בריחה מהמציאות כי הראי היא לא לועסת פטריות והיא לא אוכלת צמחים אוסרים. אבל אולי המרעה האחר השביל אחר יתן לה מה שהיא חיפשה כל חייה כל הזמן. היא טוענת שהאחו הגדול יכול למלא בה את החסר אז למה שלא תלך למה שלא תנסה להיות שמה הראי מה עוצר בעדה מלבד המבטים של הכבשים האחרות והיא ידועת היא יודעת שגם שם קשה שגם שם העשב אולי לא יהיה טעים אבל איך היא תדע איך היא תדע מה היא מפסידה אם היא לא תנסה.
אז מוקדם בבוקר היא תארוז את התיק ותיסע ותיסע לאן זה לא משנה, לכמה זמן זה לא רלוונטי, השאלה הגדולה האם היא תיהיה מאושרת? והתשובה היא שלעולם לא נדע אם היא לא תספר

הנושא נעול
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
המכתב שלא נשלח