איך אפשר לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי?

לא קל לי לכתוב על קבלה ואהבה עצמית.
איך מתחילים? מה מכניסים פנימה? מה משאירים בחוץ?
כמה עמוק להכנס? באילו מילים לבחור?
האם יבינו אותי? האם לא אשמע טפשי ומגוחך או אולי חופר ומשעמם?
האם בסופו של דבר ארגיש אהוב ונעים עם עצמי?
זה כמו לכתוב את החיים עצמם, את המהות של כל הדברים. זה מפחיד, זה כמעט בלתי אפשרי.
 
איך מוזגים עומק של חיים שלמים לתוך מאמר?
זה לא קל, זה מאתגר, אפילו מפחיד. אבל זה מבקש להכתב, זה מבקש לפרוח ואני כותב ומרשה לעצמי לפחד ולא לדעת מה באמת יקרה.
 
ובכל רגע (כן, אפילו ממש ממש עכשיו) נולד בי ובכל אחד מאתנו עוד רגש, עוד פחד, עוד עצבות, עוד שמחה ועוד רגישות.
וזה לא אמור להיות אחרת.
זה מעולם לא היה אחרת.
 
מבחינתי המחשבה הכי לא נעימה היא המחשבה ש"צריך להפסיק לפחד", ש"צריך להתגבר על פחד". המחשבה הזו מספרת לי שאני צריך לנסות להיות משהו אחר ממה שאני עכשיו ושאפילו להקשיב לפחדים שלי זה לא בסדר.
 
ואיך זה מתקשר לקבלה ואהבה עצמית?
כשאני מקשיב רגע למחשבה הזו שאומרת שצריך להפסיק לפחד, שצריך להתגבר על פחד...מה אני רואה?
אני רואה אותי בתור ילד קטן שפוחד, פוחד מאוד שלא יאהבו, שישאר לבד, שלא יקבלו אותו ושהוא פשוט לא ישרוד...אז הוא מתעקש להיות "ילד גיבור" ולנסות "לא לפחד" כדי להראות כמה הוא "אמיץ", כמה הוא "כמו כולם".

וכשאני רואה את הילד הזה, כשאני מבקש לראות אותי ולו לרגע, אני רואה שם ילד חמוד, פגיע, רגיש ואוהב שרוצה לחיות, ילד שגדל מתוך פחד וחרדה איומה וכאב רגשי עמוק שאי אפשר לתאר.
אני רואה אותי במקום שבו אני ממש רוצה לחיות ולהרגיש בטחון.
 
וזה מרגיש לי כמו דוגמה נעימה לקבלה ואהבה עצמית - פשוט לבקש לראות את המקום הביקורתי הזה שבי שאומר לי להפסיק לפחד ובאמת ורק לשאול, איך אתה מרגיש?
הרי הוא שם כבר שנים...מזהיר, מזכיר, דואג, מתאמץ...אבל עכשיו אני רואה אותו ושואל ברכות וסקרנות, מה אתה מרגיש אהוב שלי?

אני פה, אני איתך, אני פה כדי להקשיב לך...לכאב שלך ולפחד שלך ולכל תשוקה ורטט שיש בך.
אני פה רק כדי להקשיב ולהיות ביחד איתך וללמוד, ללמוד להיות נעים איתך.
 
ועכשיו כבר קצת יותר נעים לי כי יש בי פחות הפרדה, פחות סכסוך, פחות תחושה שאני מנסה לשנות את עצמי בכח.
ולא, לא הפסקתי לפחד. הכל מפחיד אותי, ממש הכל. אבל יותר נעים לי ונוח ואפילו שמח בפחד הזה, כי אני יותר ביחד איתי, יותר אוהב ומרגיש אהבה בתוך הפחד הזה והפחד הזה הרבה פחות מפחיד :)
 
את התדר הזה, את התחושה הזו, כתבתי במאמר הזה כמיטב יכולתי והרגשתי. כמובן שיכלתי לכתוב ספר ואולי כמה ספרים בנושא ואולי זה גם יקרה בעתיד הלא רחוק (מרגש ומפחיד לחשוב על זה), אבל בינתיים, הנה המאמר שמעביר את התדר והתובנה שלי לגבי קבלה עצמית ואהבה עצמית.
בסוף המאמר תמצאו קישור להורדה בחינם של מדריך לקבלה ואהבה עצמית שכתבתי לא מזמן.
 
וכמובן אם יש לכם משהו לשתף, להעיר או להאיר בעקבות המאמר, אשמח מאוד לשמוע את שעל לבכם.
שיהיה יום נעים ואוהב לנו ולכל הקולות הפוחדים והאוהבים בתוכנו :)

קישור למאמר המלא:
 
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
"העבודה" של ביירון קייטי