האם יש לי סיבה מוצדקת לכעוס??

ערב טוב

מעסיקה אותי במשך כל היום שאלה חשובה ומרכזית: האם זה נכון להפגש מחברות בסיטואציה ..

אני כבת 50. אנחנו 3 חברות שחוגגות ביחד מזה כמה שנים טובות את ימי ההולדת . הרעיון: לא קונים מתנה. בעלת השמחה מוזמנת לארוחת צהרים. חברה נוספת, בקשה להצטרף, ולבסוף הודיעה אתמול שלא תגיע.

אני עברתי עקירה כירורגית של שתי שיניים ביום א' , דלקת חמורה, אנטיביוטיקה וחולשה נוראית..[הרופא צלצל למחרת משום שאמר שזו היתה עקירה קשה ביותר]. שוחחתי עם בעלת השמחה ואמרתי לה שתצא לחגוג עם החברה האחרת. [ידעתי שהחברה האחרת לא מתכוונת לדחות זאת]. ובאמת בסוף הן נסעו לאכול במסעדה נפלאה בתל אביב.

בעלת השמחה צלצלה רק לפני חצי שעה. והחברה הנוספת התקשרה בשעות אחרי הצהרים. ורק כששאלתי אם יצאו לאכול - נענתי בחיוב.אני מנסה לבקר פחות; להעלב פחות..אבל במקרה זה אני פגועה מאוד. במיוחד שמורה צעירה בבית ספרי, שאיננה חברתי כתבה בווטסאפ שאם אני צריכה משהו...

מה דעתכם??

תודה מראש על התשובה

שלום רב ותודה על הפוסט.

לשאלתך. האם יש לך סיבה מוצדקת לכעוס?

בהחלט. יש לך המון סיבות מוצדקות לכעוס. חלק ציינת (אם הבנתי נכון את הסיטואציה) ואני בטוח שיש עוד המון המון סיבות נוספות לכעוס.

השאלה האמיתית בעיני היא האם זו התשובה שאת באמת מחפשת? האם אישור חברתי כזה או אחר יפתור את הכאב?

בעולם "הרגיל" זה מה שאנחנו עושים. מספרים לאנשים את הסיבות שאנחנו כועסים ואז אנחנו מקבלים אישור מהם שאכן אנחנו צודקים והאחר טועה.

במרחב שאני יוצר כאן הייתי רוצה לראות את השלב הבא באבולוציה.

אלפי שנים כעסנו והתרגזנו וצדקנו ונלחמנו וסלחנו והשלמנו ורבנו שוב....אלפי שנים...אולי הגיע הזמן לשלב הבא?

והשלב הבא הוא מאוד פשוט. כל כך פשוט שאפשר לפספס אותו.

השלב הבא הוא הטלת ספק באמונות המכאיבות שלנו שמספרות לנו כמה הן לא בסדר (וכמה אני כן בסדר וגם קורבן בסיטואציה הזאת)

אז אם את מוכנה לשלב הבא (ולא תמיד אנחנו מוכנים. לפעמים הסערה היא כל כך חזקה שאי אפשר לראות או להסכים לקבל כל גרסא אחרת של המציאות השונה משלנו)....אבל אם את אכן מוכנה לשלב הבא שיקח אותך מהמקום הכואב שלך ויעביר אותך לגן העדן בתוכך (אם רק תתני לו)

רשמי את המחשבות הכועסות שלך למשל: הן היו צריכות לחכות לי, הן היו צריכות לדאוג לי, הן היו צריכות להתקשר אלי קודם, הן היו צריכות לספר לי שהן הולכות בלעדי וכו' וכו' וכו'. מצאי את המשפטים שכואבים לך.

רשמי אותן כאן ואז נוכל להתחיל בתהליך של חקירת המחשבות.

תודה

ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

אני רוצה לציין כאן עוד תבנית מאוד "טבעית" שלנו.

אנחנו כועסים. אנחנו זועמים ואחרי כמה ימים שוכחים ועוברים הלאה....וחלקנו אפילו גאים ב"איך החלקנו את זה למרות שזה היה ממש נוראי"....

וכאן אני מזמין אתכם לא לפספס הזדמנויות שבהן אתם כועסים, מתוסכלים ונעלבים. אלו הזדמנויות לפגוש תבניות שנמצאות בתוכינו כבר שנים וישובו ויעלו שוב ושוב עד שלא ניפגוש אותם פנים אל פנים ונסתכל להם בלבן של העין.

הכי טבעי זה להתעצבן ואז לשכוח או להמשיך הלאה...אבל אפשר גם להתעצבן. להתבונן ולהשאיר את התבניות המיותרות מאחור.

בהצלחה ושבוע טוב

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
"העבודה" של ביירון קייטי
בחר
בחר