כי האדם...

אהבתי את הדימוי הזה. "הם 'לא עושים כלום' אם מסתכלים עליהם במבט חצוני.הענין הוא שהם עושים את הדבר הכי נכון להם בעונה הזו של השנה" מה יגיד העץ? "אני לא מתקדם אני רק הולך אחורה. אני צריך להיות עכשיו בפריחה." מה יגיד העולם? או שיגיד "אתה בסדר תאהב את עצמך כמו שאתה" (ועבורי, זה לא ממש עוזר כי אני מאמין שאני צריך להיות במקום אחר) או שיגיד "קח את עצמך בידים. תראה כולם מסביב מצליחים לפרוח ורק אתה לא..." החינוך הבסיסי שלנו הוא שצריך לפעול ולעשות. זהו החינוך המערבי שטבוע בנו והוא מאוד פרקטי וטוב. הבעיה היא שאנו חיים את חיינו מתוך האמונה הזאת וכשאיננו רואים פעולה חיצונית שמובילה לכיוון שנראה לנו כנכון אנו חווים מתח ולחץ. אז מה עושים? לא להציב לעצמנו יעדים? כן להציב לעצמנו יעדים? להתאמץ? להישען אחורה? נורא מבלבל... אני לא בודק את העשייה שלי, את הפעולות שלי. הן פועל יוצא מהמחשבות שלי. בחוויה שלי אני בודק אילו מחשבות עומדות מאחורי הפעולה שלי ואם יש בהן מתח אני בודק מי אהיה ללא המחשבה הזאת? איך אפעל? ושם ללא המחשבות, בשאלה 4, לפעמים, קורית פעולה ואין פועל... לילה טוב ומבורך ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

דמעות

אני מניחה שזה לחלוטין נגרם רק מהמחשבות שלי. היו חוויות חיוביות בתהליך שלי של הפיכה למוזיקאית וחוויות שליליות. אני מניחה שלא הייתי הופכת למורה לגיטרה לקבוצה שלמה של ילדים אם לא הייתי מאמינה שיש לי מה לתת להם, שיש לי ידע כלשהו לשתף איתם. המחשבה הבאה שעולה לי בראש עכשיו "ידע זה לא כישרון, את יכולה לדעת המון מונחים במוזיקה אבל אין לך את האש הזו שיש לאחרים". אם ראית אולי את הסרט שעשו על מצוארט וסליירי, אז כרגע אני בשלב של להיות מעט סליירי, לראות את מוצארט מהצד ולהבין שאולי אני בינונית מדי. אבל מצד שני קשה להשלים עם כזה גורל. זה כואב מדי. אני לא מוכנה לגורל של בינוניות. אם אנסה לענות לשאלות של העבודה, התחושה הראשונית היא שאני לא אובייקטיבית. שיש אולי מקרה כמו שאלת הכישרון, בדומה לשאלת על טעם ועל ריח, שזה תחום אפור. אני יכולה לומר על עצמי שאני יוצרת מוכשרת ויכולה לומר שלא. הכל יחסי, אמר איינשטיין. מה להיות "מספיק מוכשרת"? בעיניי, זה להיות מישהי שיוצרת חומרים מקוריים, נראית טוב, מופיעה הרבה, יש לה קהל שאוהב אותה, מאמינה בעצמה, בעלת ידע ויכולת גם ביצירה מוזיקלית, גם בהגדרה של פרסונה בימתית נכונה וגם בשיווק עצמי. מישהי שיצרה לפחות תוצר אחד כמו סינגל, אלבום, סיבוב הופעות, שזכו להצלחה. מה מתוך כל הדברים האלה יש לי? אני יוצרת חומרים מקוריים, הדבר האחרון שיצרתי היה בשבוע שעבר- שיר חדש עם מילים ולחן. אני יוצרת גם בתחומים אחרים כמו הקולנוע שאני לומדת עכשיו כתואר- אז הדבר הנוסף שיצרתי השבוע היה פרומו לסרט הדוקומנטרי שאני מצלמת על מותו של אחי (סוג של ניסיון להרים חלק מהכבדות שהשתרשה לה בחיים שלי). נראית טוב? אולי צריכה להוריד במשקל אבל בימיניו נראה שיש גם זמרות בעלות משקל מכובד שמצליחות. אז כנראה זה בעיקר ליצור לעצמי פרסונה בימתית נכונה. לדעת מי אני כמוזיקאית. נראה לי שהגדרתי את עצמי כזמרת נודדת, כמו ציפור. לא מחויבת לשום מקום ולשום דבר. מופיעה הרבה? כבר עבר יותר מחודש מאז שהרמתי את הגיטרה ועליתי לבמה בג'אם סשן בבלום בר, ביום שישי, מול 5 אנשים, ואלתרתי קצת על הגיטרה, והרגשתי כמו ילדה שנתנו לה הזדמנות לעלות לבמה, ויאללה, שתרד, והבא בתור הוא אלוף גיטרה. היו לי במהלך השנים האחרונות בערך 5 הופעות רשמיות בכל מיני מקומות. שזה די כלום. הקהל שאוהב אותי? יש לי חברים שאוהבים אותי, לגבי חלקם אני יכולה להרגיש שהם כנים כשהם אומרים לי שלדעתם אני מוכשרת ויכולה להצליח בגדול, ולגבי חלקם, בעיקר אלה שהם מתחום המוזיקה, אני מרגישה שהם אומרים לי את הדברים כדי שלא אאבד תקווה ואמשיך לנסות. או כמו שהצליח יוני רכטר לנסח היטב במכתבו הכנה לאחר שנתתי לו דיסק שלי: "יש לך רעיונות טובים אך עדיין יש לך מה ללמוד, תמשיכי ללמוד ולעשות". אני לא מאמינה בעצמי מספיק. נקודה. יש לי רעיונות ויכולות אבל מרגישה כאילו הם צפים באוויר ורק מדי פעם מחליטים לנחות דרכי אל עולם הדברים שקורים בפועל. והסעיף האחרון- כמובן שעוד לא הוצאתי לאור סניגל או אלבום. עבדתי על זה במשך השנתיים-שלוש האחרונות, החלפתי מפיקים, עכשיו אני מחכה למפיק חדש שיהיה לו זמן בשבילי בשביל שנוציא יחד סוף סוף סינגל שלי. כאילו שאני עושה את זה כדי להרגיש שהשגתי משהו אמיתי, שיש לי סינגל בחוץ. נראה לי שעניתי על השאלה השנייה- זה מצב שאי אפשר לענות עליו באובייקטיביות. יש מי שיגידו שסי היימן מוכשרת ויש מי שיגידו שהיא מזעזעת. יש מי שיגידו שריטה מוכשרת ויש מי שיגידו שהיא לא הטעם שלהם. כל מיני. אז אני מדלגת לשאלה השלישית: אני מניחה שמחשבת ה-"אני לא מספיק מוכשרת" מגלגלת לי בראש תסריטים שלמים שעיקרם הוא... ללכת להתאבד. כי אני לא רוצה לחיות חיים שהם הסתפקות באיזשהו דבר שהוא לא מה שתמיד חלמתי. המחשבה שהתואר שאני עושה שכולל תעודת הוראה, תתקע אותי בסופו של דבר כמורה באיזה בית ספר תיכון, ושהדבר היחיד שיאמרו עליי זה שהייתי יכולה להיות משהו אבל נהייתי מורה- אני לא אומרת או חושבת שזה רע כי עובדה שאני מלמדת, אבל התחושה של ללמד מישהו אחר היא תחושה שהאדם הזה יהיה מה שאתה כבר לא תהיה. ואני לא רוצה לחיות ככה. המחשבה שאני לא מספיק מוכשרת יש לה משמעות אצלי של חיים ומוות. אם אני לא מוכשרת אז אין טעם בקיום שלי, כי אני לא אשאיר אחריי שום דבר בעל משמעות או טוב לעולם. אני בוכה וכואב לי הגרון כשאני כותבת את כל זה. שאלה רביעית - מה יקרה אם אחשוב שאני מוכשרת? אני לוקחת אוויר והגרון נרגע מעט, תגובה ראשונה. אני מוכשרת. הממ. פעם, בתיכון, מישהי אמרה לי שברגע שעליתי לבמה, כבר הפכתי להיות יותר אמיצה ויותר מוכשרת מהאנשים שנשארו בקהל ובחרו שלא לעלות לבמה. ובמקרה אחר, כשהמשכתי את השיר למרות שהנגנים שלי איבדו את הקצב והפסיקו פתאום לנגן, המנהל האמנותי אמר לי שאני מקצוענית אמיתית, שהעובדה שלא הפסקתי לשיר גרמה להפסקה של הנגנים להישמע כמעט מתוכננת. עולה פחד. להיות מוכשרת זאת מחויבות. כל כך הרבה מוזיקאים מוכשרים מאוד נפלו חזק, מרוב שהמחויבות הזו הכריעה אותם. יש את המשפט הזה שאומר שהקהל צמא להכתיר לעצמו מלך, אבל עוד יותר צמא להעיף להם את הכתר מהראש ולהשפיל אותם לאדמה. אז משהו במחשבה שאני עלולה להיות כוכבת גדולה או סלבריטאית לרגע מפחיד אותי. כבר עדיף להישאר לא ידועה, לעשות את המוזיקה בלי שידעו עליי ובלי שאצליח בגדול. היפוכים: אני כן מספיק מוכשרת, בזה שיש לי יכולת טובה בכתיבה של טקסטים, הלחנים שלי אולי פשוטים אבל בערך כל מי ששמע אותי אמר שהם קליטים מאוד עד רמה של גלגל"צ (לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה מחמאה אבל לפחות הם קליטים). יש לי לפעמים אומץ לעשות ולומר דברים שלאחרים אין אומץ. פעם היה לי יותר אומץ גם בלבוש ובאיפור. אני תמיד נהנית בגלל זה מפורים, שזאת ההזדמנות שלי להיות כוכבת כמו מרילין מונרו, או השנה- להיות כמו פגי באנדי... המחשבות שלי לא מספיק מוכשרות, כן. הן חוזרות על עצמן, מונוטוניות, אני יכולה כבר לצפות אותן מראש. יש להן כישרון בלעייף אותי, חייבים לתת להן על זה קרדיט. אנשים אחרים חושבים עליי שאני מוכשרת. אני יכולה לחשוב על כמה אנשים בחיים שלי שלדעתם אני מוכשרת. יש כמה כאלה. הרבה מהם מחכים כבר יותר מדי זמן שאפרוץ החוצה. אני מכירה אנשים רבים אחרים שהם מוכשרים והם לא ידועים לציבור ואנשים עם מעט מאוד כישרון אך ידועים מאוד. היום, נראה שישנם סוגים רבים של מה שאפשר לקרוא "כישרון", ומה שיש לי להציע יכול להשתלב איפשהו בין כל ה-"כשרונות" האלה. כתבתי המון. זהו לבינתיים, כבר שלוש בלילה. לילה טוב ותודה שקראת את כל זה ושאתה גם עונה בהרחבה. זה עוזר. שיר

העבודה

תודה רבה שיר על התשובה המושקעת קודם כל כמה מילים על ה"עבודה". התהליך אינו תהליך של מינד, של מחשבות, של פילוסופיה. הוא נראה כך מבחוץ לפעמים אך הוא תהליך עמוק של מדיטציה. זה תהליך בו המיינד ניגש ודופק בנחרצות על דלתות הלב ומבקש תשובה. והלב, אם נותנים לו זמן ומקום, נפתח ונותן הכל. ה"עבודה" היא התמסרות, עשיית אהבה של הלב עם המיינד. המיינד יוצר את המסגרת והלב ממלא אותה. התהליך של ה"עבודה" אינו מוכר לנו בחיי היום יום שלנו. אנחנו רגילים לשאול שאלות אך לא תמיד להמתין לתשובות. המינד ממלא את הריק בהמון מחשבות שמוציאות אותנו מה"עבודה". והופכות את התהליך לטיפול פסיכולוגי ולפעמים לסתם "חפירה". "אני לא מספיק מוכשרת" היתה המחשבה *שלך*. אין כאן שאלה של אוביקטיביות. אין כאן הזמנה לחבר שופטים בינ"ל להעריך אותך ולתת לך ציון. *את* מאמינה בכך ואני שואל *אותך* האם זאת האמת שאת לא מספיק מוכשרת? אם תמתיני הלב יתן לך את התשובה. אנחנו כל כך מפחדים מהתשובה שאנו מיד פונים למינד שיענה. והוא עונה רק מתוך המוכר והידוע לנו. ועוד פרט קטן. עונים בכן ולא בלבד. כל השאר זה סיפורים של המיינד. גם "כן..אבל" או "לא..אבל" לא עובדים כאן. תשובה פשוטה שמגיעה מהלב (וכל תשובה היא נכונה אין צורך לנסות להגיע לתשובה אחת או אחרת). שאלה שלוש אכן מכאיבה. כאן את מגלה איך את חייה את חייך כשאת מאמינה למחשבה הזאת. לא נעים בכלל.... שאלה רביעית. מי תהיי ללא המחשבה שאת לא מוכשרת. אכן מיד הרגשת את ההקלה ואז המינד לקח אותך להיפוך "אני מוכשרת", המתני עוד במקום של "מי תהיי ללא מהחשבה שאת לא מוכשרת" (אל תתפתי לרוץ להיפוך ש"את מוכשרת" הוא יחכה לך). מי את שם שיר יקרה ללא המחשבה שאת לא מוכשרת. איך את חייה את חייך? איך את יוצרת ללא המחשבה הזאת? בסמינר לאיפשור אנחנו נוגעים בנקודה של הפחד מההצלחה. את גילית את הפחד החבוי הזה בחקירה שלך. אחד הדברים שמונעים מאיתנו להצליח הם הפחדים החבויים שלנו, שאם נצליח ניפול חזק או לא נוכל להשקיע במשפחה או נהיה עסוקים מדי או שאחרים יהיו תלויים בנו או שזה יהיה מאכזב וכו' וכו' וכו'. מצד אחד אנחנו מאוד רוצים להצליח ומצד שני יש בנו קול שלא. אולי כשנוכל לחבק את כל הקולות שבנו המציאות תהיה מספיק נדיבה כדי להראות לנו שאנחנו בדיוק במקום בו אנו צריכים להיות ברגע זה. אני מזמין אותך לשוב ולעשות את אותה חקירה: "אני לא מספיק מוכשרת" או לבחור מחשבות אחרות שעלו עכשיו "אין לי כשרון" או "אני בינונית מדי" למשל. אני מזמין אותך להיות נוכחת ולאפשר לתהליך להוביל אותך. להתמסר אליו. אשמח אם תשתפי אותנו ושמח תמיד לתמוך להתראות ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

תשובות, אולי הפעם מהמקום הנכון

א' זאת לא האמת. ב' לא, אין לי דרך לדעת אם זו האמת. ג' עניתי ד' נראה לי שהיום קרה לי משהו עם העניין הזה: למרות שבדרך כלל ביום שישי אני כועסת על עצמי שאני לא הולכת לג'אם סשן בבלום בר בצהריים, היום לחלוטין הלכתי אחרי מה שהתחשמק לי באותו רגע בלי לחשוב יותר מדי, מה שהסתדר- עשיתי. גם לא עשיתי חשבון לדיאטה או לחיסכון כלכלי או לחשבון ה-"יצירתיות". העובדה כעת מתבשלת על הגז בצורה של מרק חמוסטה. אם זה לא יצירתי מצדי, במיוחד ב-3 בלילה, אז מה כן?... המינד שלי מחפש לענות תשובה טובה או נכונה יותר, אבל נראה לי שזה מה שהייתי אמורה לענות. יש פשטות. כואב לי הגרון אבל נראה לי שזה ממזג האוויר. או ביטוי שמחכה להתפרץ. מעניין אותי לראות שגם תוך כדי הבישול, היו לי מחשבות על התסריט האפשרי שהמתכון לא ייצא לי מוצלח, שאני מתאמצת המון ובסוף זה לא ייצא ממש טוב. וזה עוד לפני שיש לי תוצאות בפועל. אתה מבין עם מה עליי להתמודד?... שיר

התמודדות

מעניין.... מתוך החקירה התחיל השינוי. לפעמים השינוי ברור לכל ולפעמים הוא קטן וחתרני... הסיפורים כואבים. הסיפור שמה שכרגע כואב לא צריך לקרות הוא סיפור מכאיב. יש כאב גרון זו המציאות. "לא צריך להיות כאב גרון" מוביל לכאב....כמו שכתבת. פשטות... מתוך החקירה גם שמת לב לתבנית הזאת שמפעמת בך. את כבר לא עיוורת לה. היא כבר ברורה לך וככזאת יש לה פחות עוצמה ושליטה עליך. המשיכי לזהות את התבניות והן ישחררו אותך (אין לנו אפשרות לשחרר תבניות. הן סה"כ מחשבות שבאות והולכות) שאלת "אתה מבין עם מה עליי להתמודד?..." כן! את צריכה להתמודד עם המינד שלך, תבניות החשיבה הקודמות שלך שמנסות לעזור ולהציל ולתמוך בך בלי לדעת שהן עושות את ההפך. התבניות הללו שירתו אותך בשלב זה או אחר בחיים. ועכשיו...אולי...זה הזמן להיפרד. בחיבוק ונשיקה חמה, בלי כעס ותיסכול, להגיד להם "תודה, שמחתי לפגוש אותכם שוב...שירתתם אותי נאמנה ועכשיו אני ממשיכה הלאה" מחשבות באות והולכות. הן נכנסות להכרה שלך ועוזבות אותה. הבעיה מתחילה כשאת מתבלבלת לרגע והופכת אותן מאורחות לבעלות הבית... שבוע טוב והמשיכי לשתף בחקירות שלך. ובהצלחה עם החמוסטה :-> ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

תודה על העזרה

אני לא יודעת עד כמה אוכל למנוע מעצמי לספר סיפור כשקורה משהו, למנוע מהמחשבות להציל אותי. אבל טוב לשים על זה עין מעכשיו. לילה טוב והמון תודה שיר

העבודה

תודה רבה שיר על התשובה המושקעת קודם כל כמה מילים על ה"עבודה". התהליך אינו תהליך של מינד, של מחשבות, של פילוסופיה. הוא נראה כך מבחוץ לפעמים אך הוא תהליך עמוק של מדיטציה. זה תהליך בו המיינד ניגש ודופק בנחרצות על דלתות הלב ומבקש תשובה. והלב, אם נותנים לו זמן ומקום, נפתח ונותן הכל. ה"עבודה" היא התמסרות, עשיית אהבה של הלב עם המיינד. המיינד יוצר את המסגרת והלב ממלא אותה. התהליך של ה"עבודה" אינו מוכר לנו בחיי היום יום שלנו. אנחנו רגילים לשאול שאלות אך לא תמיד להמתין לתשובות. המינד ממלא את הריק בהמון מחשבות שמוציאות אותנו מה"עבודה". והופכות את התהליך לטיפול פסיכולוגי ולפעמים לסתם "חפירה". "אני לא מספיק מוכשרת" היתה המחשבה *שלך*. אין כאן שאלה של אוביקטיביות. אין כאן הזמנה לחבר שופטים בינ"ל להעריך אותך ולתת לך ציון. *את* מאמינה בכך ואני שואל *אותך* האם זאת האמת שאת לא מספיק מוכשרת? אם תמתיני הלב יתן לך את התשובה. אנחנו כל כך מפחדים מהתשובה שאנו מיד פונים למינד שיענה. והוא עונה רק מתוך המוכר והידוע לנו. ועוד פרט קטן. עונים בכן ולא בלבד. כל השאר זה סיפורים של המיינד. גם "כן..אבל" או "לא..אבל" לא עובדים כאן. תשובה פשוטה שמגיעה מהלב (וכל תשובה היא נכונה אין צורך לנסות להגיע לתשובה אחת או אחרת). שאלה שלוש אכן מכאיבה. כאן את מגלה איך את חייה את חייך כשאת מאמינה למחשבה הזאת. לא נעים בכלל.... שאלה רביעית. מי תהיי ללא המחשבה שאת לא מוכשרת. אכן מיד הרגשת את ההקלה ואז המינד לקח אותך להיפוך "אני מוכשרת", המתני עוד במקום של "מי תהיי ללא מהחשבה שאת לא מוכשרת" (אל תתפתי לרוץ להיפוך ש"את מוכשרת" הוא יחכה לך). מי את שם שיר יקרה ללא המחשבה שאת לא מוכשרת. איך את חייה את חייך? איך את יוצרת ללא המחשבה הזאת? בסמינר לאיפשור אנחנו נוגעים בנקודה של הפחד מההצלחה. את גילית את הפחד החבוי הזה בחקירה שלך. אחד הדברים שמונעים מאיתנו להצליח הם הפחדים החבויים שלנו, שאם נצליח ניפול חזק או לא נוכל להשקיע במשפחה או נהיה עסוקים מדי או שאחרים יהיו תלויים בנו או שזה יהיה מאכזב וכו' וכו' וכו'. מצד אחד אנחנו מאוד רוצים להצליח ומצד שני יש בנו קול שלא. אולי כשנוכל לחבק את כל הקולות שבנו המציאות תהיה מספיק נדיבה כדי להראות לנו שאנחנו בדיוק במקום בו אנו צריכים להיות ברגע זה. אני מזמין אותך לשוב ולעשות את אותה חקירה: "אני לא מספיק מוכשרת" או לבחור מחשבות אחרות שעלו עכשיו "אין לי כשרון" או "אני בינונית מדי" למשל. אני מזמין אותך להיות נוכחת ולאפשר לתהליך להוביל אותך. להתמסר אליו. אשמח אם תשתפי אותנו ושמח תמיד לתמוך להתראות ירון

שאלה לירון

תודה שאתה מסכים לשתף אותי בהתכתבות הזו. לא כולם כאלה.. בכל מקרה, אני עוקבת אחרי השרשור הזה כי הוא מענין אותי מכמה סיבות. קודם כל יש לי הרבה הזדהות ומשותף עם זו שפתחה את השרשור, בתור מי שעוסקת/עסקה/ תעסוק במוסיקה. וגם הצד הטיפולי מענין אותי. בכל מקרה שאלתי את עצמי אחרי שראיתי את הדיון הזה, איפה בעבודה נכנס הצד של הלב? כי זה מה שהטריד אותי כבר כמה זמן. לחקור מחשבות, דבר נחמד ויפה מאד, אבל יש מקומות בהם הרגש נכנס לתמונה, וזה לא יעבוד בעיני אם נתעלם ממנו ונתייחס רק ל'מחשבות'. אז בעצם מה שאתה אומר בתשובה הזו שהלב כן נכנס לתמונה ב'עבודה'? זה כבר נשמע יותר מענין ואולי גם יותר מדויק. לטעמי, הרבה טיפולים (גם פסיכולוגיים) שנכשלים נובעים מכך שלא באמת מצאנו את המקום הרגשי. כלומר, הבנו את הבעיה בשכל, גם המטפל ואולי גם המטופל. דיברנו, ניתחנו, אבל כשהלב נשאר מחוץ לתמונה (גם אם לפעמים זה די כואב להכניס אותו- מטפל ומטופל כאחד)- אז קשה ליצור באמת שינוי משמעותי. שבוע טוב

תודה על העזרה

אני לא יודעת עד כמה אוכל למנוע מעצמי לספר סיפור כשקורה משהו, למנוע מהמחשבות להציל אותי. אבל טוב לשים על זה עין מעכשיו. לילה טוב והמון תודה שיר

הוספתי כמה הערות לתשובה הקודמת שלי והנה כמה מחשבות נוספות

בדיוק הוספתי כמה מילים וראיתי שגם את התיחסת אליהם כאן. אי אפשר למנוע מעצמי לספר לעצמי סיפור. זו התרחשות. זה קורה. את החוליה הזאת, בחוויה שלי, אי אפשר לנתק. הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לזהות את הסיפור כסיפור. ומאותו הרגע אין לו את העוצמה להפוך עבורי ל"מציאות" הוא רק סיפור קטן שבא וכבר בדרך החוצה. וגם אם אני מאמין לו לרגע אני בתוכי יודע שהוא עוד מעט עובר. אז הנה עוד כמה מחשבות לשעת ערב מאוחרת...אפשר לקרוא לזה שיעורי בית... עשי רשימה: אם אהיה מורה זה אומר ש.... מתוך הרשימה זהי את המחשבות שמעוררות בך מתח וחקרי אותן עם 4 שאלות והיפוכים. וגם: "אני צריכה להשאיר אחרי משהו בעל משמעות" וגם כפי שכתבתי בעבר: "אני בינונית" את מוזמנת לשתף ולקבל תמיכה להתראות ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

כי האדם...

אהבתי את הדימוי הזה. "הם 'לא עושים כלום' אם מסתכלים עליהם במבט חצוני.הענין הוא שהם עושים את הדבר הכי נכון להם בעונה הזו של השנה" מה יגיד העץ? "אני לא מתקדם אני רק הולך אחורה. אני צריך להיות עכשיו בפריחה." מה יגיד העולם? או שיגיד "אתה בסדר תאהב את עצמך כמו שאתה" (ועבורי, זה לא ממש עוזר כי אני מאמין שאני צריך להיות במקום אחר) או שיגיד "קח את עצמך בידים. תראה כולם מסביב מצליחים לפרוח ורק אתה לא..." החינוך הבסיסי שלנו הוא שצריך לפעול ולעשות. זהו החינוך המערבי שטבוע בנו והוא מאוד פרקטי וטוב. הבעיה היא שאנו חיים את חיינו מתוך האמונה הזאת וכשאיננו רואים פעולה חיצונית שמובילה לכיוון שנראה לנו כנכון אנו חווים מתח ולחץ. אז מה עושים? לא להציב לעצמנו יעדים? כן להציב לעצמנו יעדים? להתאמץ? להישען אחורה? נורא מבלבל... אני לא בודק את העשייה שלי, את הפעולות שלי. הן פועל יוצא מהמחשבות שלי. בחוויה שלי אני בודק אילו מחשבות עומדות מאחורי הפעולה שלי ואם יש בהן מתח אני בודק מי אהיה ללא המחשבה הזאת? איך אפעל? ושם ללא המחשבות, בשאלה 4, לפעמים, קורית פעולה ואין פועל... לילה טוב ומבורך ירון

ותגובה גם לפה..

מענין מה שאתה אומר לגבי המחשבות מול המעשים ואת מה בודקים. בחב"ד מתייחסים למחשבה ולמעשה כלבושים של הנפש- באמצע ביניהם נמצא הדיבור, כלומר מחשבה, דיבור ומעשה- כאשר המחשבה היא הלבוש הכי דק והמעשה זה הלבוש הכי מגושם. קל לי להסכים עם הנקודה שהמחשבה היא הבסיס למעשה ולכן כדאי לחפש את התשובות לשאלות במחשבה שעומדת מאחוריהם. עם זאת הדברים לא נגמרים במחשבה. כי מאחורי המחשבה עומדת הנפש המסתורית, חמקמקה מתמיד. איזה ישות שמיצרת את כל זה. החיפוש שלי זה אחריה, אחרי מי שמיצרת את המחשבות ובעצם את מי שאני. השנוי האמיתי יכול לנבוע משם.

הוספתי כמה הערות לתשובה הקודמת שלי והנה כמה מחשבות נוספות

בדיוק הוספתי כמה מילים וראיתי שגם את התיחסת אליהם כאן. אי אפשר למנוע מעצמי לספר לעצמי סיפור. זו התרחשות. זה קורה. את החוליה הזאת, בחוויה שלי, אי אפשר לנתק. הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לזהות את הסיפור כסיפור. ומאותו הרגע אין לו את העוצמה להפוך עבורי ל"מציאות" הוא רק סיפור קטן שבא וכבר בדרך החוצה. וגם אם אני מאמין לו לרגע אני בתוכי יודע שהוא עוד מעט עובר. אז הנה עוד כמה מחשבות לשעת ערב מאוחרת...אפשר לקרוא לזה שיעורי בית... עשי רשימה: אם אהיה מורה זה אומר ש.... מתוך הרשימה זהי את המחשבות שמעוררות בך מתח וחקרי אותן עם 4 שאלות והיפוכים. וגם: "אני צריכה להשאיר אחרי משהו בעל משמעות" וגם כפי שכתבתי בעבר: "אני בינונית" את מוזמנת לשתף ולקבל תמיכה להתראות ירון

וואו, אתה לא מוותר לי, הא?

אם אהיה מורה זה אומר ש... -אני יודעת משהו שאני יכולה ללמד אותו. -אצטרך להקדיש לזה זמן וזה יכול לעלות על הזמן שאקדיש להגשמת הקריירה המוזיקלית שלי. להיות מורה ולהיות זמרת מצליחה בו זמנית? לא בטוח שזה אפשרי. -כמורה אצטרך לשמור על תדמית נקייה מול הילדים. הנה, בשיעור גיטרה שרתי לילדים שיר חדש שכתבתי והייתי צריכה לצנזר כמה מילים החוצה... -להיות מורה זה לא הכיוון שלי בחיים, זה טוב, זה נחמד, זה בטוח ויציב אבל זה לא חלום חיי- זה אולי המקום שאוכל ליפול אליו למקרה שלא אצליח עם המוזיקה. -להיות מורה, בדומה לכל עבודה יציבה שאני עובדת בה כרגע, זה אמצעי לעשות כסף כדי שאוכל לממן את המוזיקה שלי. ואם זה ככה אולי עדיף שלא אהיה מורה כי תפקיד כזה דורש המון אנרגיה ומחויבות שלא יכולים לבוא בחצי כוח. -אם אהיה מורה, בלי הקריירה המוזיקלית, זה אומר שהתפשרתי, שנכשלתי, שלא הצלחתי להגשים את החלום שלי אבל לפחות ככה אוכל להשאיר משהו טוב בעולם. ועם זאת אני תוהה עד כמה אוכל להעניק ידע טוב כשאני ממורמרת. אלך ואחקור את המחשבה האחרונה שהכי מטרידה אותי כרגע. גם את שאר המחשבות שהצעת. שיר

ותגובה גם לפה..

מענין מה שאתה אומר לגבי המחשבות מול המעשים ואת מה בודקים. בחב"ד מתייחסים למחשבה ולמעשה כלבושים של הנפש- באמצע ביניהם נמצא הדיבור, כלומר מחשבה, דיבור ומעשה- כאשר המחשבה היא הלבוש הכי דק והמעשה זה הלבוש הכי מגושם. קל לי להסכים עם הנקודה שהמחשבה היא הבסיס למעשה ולכן כדאי לחפש את התשובות לשאלות במחשבה שעומדת מאחוריהם. עם זאת הדברים לא נגמרים במחשבה. כי מאחורי המחשבה עומדת הנפש המסתורית, חמקמקה מתמיד. איזה ישות שמיצרת את כל זה. החיפוש שלי זה אחריה, אחרי מי שמיצרת את המחשבות ובעצם את מי שאני. השנוי האמיתי יכול לנבוע משם.

מאחורי כל המחשבות

כן.... המציאות מתגלה כשרואים אותה ללא מסך המחשבות שלנו. ללא המחשבה שלי שאני צריך לעשות.... או שאני לא צריך לעשות... (השלימי את החסר) מתגלה מי אני באמת. בשאלה 4 אני פוגש את הישות הזאת (שהגדרת כחמקמקה). ובחוויה שלי היא/אני מאוד חופשי ונוכח ושמח שם ללא המחשבה שלי שמתנגדת למציאות. יש שם הרבה כוח והאהבה ויצירתיות. יש שם את כל מה שאני מחפש ולא מוצא כשאני מאמין למחשבות שלי. אינני יודא אם "השינוי האמיתי יכול לנבוע משם" כפי שכתבת או שהאמת כבר שם. ואין צורך לעשות משהו כדי שתקרה. כדי ליצור אותה. רק להנות ממה שיש... לילה טובה ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

וואו, אתה לא מוותר לי, הא?

אם אהיה מורה זה אומר ש... -אני יודעת משהו שאני יכולה ללמד אותו. -אצטרך להקדיש לזה זמן וזה יכול לעלות על הזמן שאקדיש להגשמת הקריירה המוזיקלית שלי. להיות מורה ולהיות זמרת מצליחה בו זמנית? לא בטוח שזה אפשרי. -כמורה אצטרך לשמור על תדמית נקייה מול הילדים. הנה, בשיעור גיטרה שרתי לילדים שיר חדש שכתבתי והייתי צריכה לצנזר כמה מילים החוצה... -להיות מורה זה לא הכיוון שלי בחיים, זה טוב, זה נחמד, זה בטוח ויציב אבל זה לא חלום חיי- זה אולי המקום שאוכל ליפול אליו למקרה שלא אצליח עם המוזיקה. -להיות מורה, בדומה לכל עבודה יציבה שאני עובדת בה כרגע, זה אמצעי לעשות כסף כדי שאוכל לממן את המוזיקה שלי. ואם זה ככה אולי עדיף שלא אהיה מורה כי תפקיד כזה דורש המון אנרגיה ומחויבות שלא יכולים לבוא בחצי כוח. -אם אהיה מורה, בלי הקריירה המוזיקלית, זה אומר שהתפשרתי, שנכשלתי, שלא הצלחתי להגשים את החלום שלי אבל לפחות ככה אוכל להשאיר משהו טוב בעולם. ועם זאת אני תוהה עד כמה אוכל להעניק ידע טוב כשאני ממורמרת. אלך ואחקור את המחשבה האחרונה שהכי מטרידה אותי כרגע. גם את שאר המחשבות שהצעת. שיר

תוספת לאחר חלום משמעותי

הלילה חלמתי חלום שבא כמו תשובה לכל ההתכתבות הזו, חלום די מפתיע. חלמתי שאני מתקבלת לעבודה כפקידה באיזה משרד, ויש לי סוג של בוס/מדריך שמסביר לי מה עושים. אני עוזרת לו לפתוח כל מיני מנעולים במשרד ואז כשהוא מתיישב לשיחת טלפון ארוכה ולי אין מה לעשות, אני מחליטה לקום ולחפש מה לעשות כדי לא להיראות כמי שלא עושה כלום אלא יוזמת גם בעצמי (נקודה מעניינת, עוד לא התייחסתי לזה). אני מוציאה דפדפת עם כל מיני קשקושים שלי ומדפדפת בה כדי למצוא דף ריק לכתוב בו ומאוד מהר המדריך מסיים את השיחה ומבקש ממני להראות לו איזה ציור שציירתי שם. כמובן שבמצאיות לא ציירתי את הציורים האלה אבל בחלום כל הסיטואציה הזו נראית הגיונית. המדריך התחיל להתלהב מכל מיני ציורים ולוגואים שציירתי וצבעתי, למרות שבתחושה שלי בתוך החלום הציורים האלה היו רק סוג של קשקוש. כשהתעוררתי מהחלום הזה קלטתי את המסר שבו: כל החיים שלי, בלי מאמץ או מחשבה מיותרת, יצרתי יצירות ויזואליות, בכל עבודה פקידותית ככל שתהיה שעבדתי בה מצאתי את עצמי מתעסקת עם לעצב איזה אתר, או לעצב את המשרד או לסדר אותו באופן פונקציונלי יותר. לכל אורך הילדות והתיכון יצרתי ציורים, חלקם תלויים לי בחדר. תמיד הייתי זו שמעצבת את הכיתה, ועדת קישוט זאת הייתה אני. כשאני חושבת על כל הדברים שיצרתי, גם ההתעסקות שלי בתוכנות ציור כמו פוטושופ, הבחירה שלי ללמוד קולנוע או החברים שלי שתמיד נמשכתי לאמנים ויזואליים- פתאום הכל מתחבר נורא ברור: אני אמנית ויזואלית, הרבה יותר מהרדיפה האובססיבית הזו אחרי מוזיקה. וזה משהו שנובע ממני בטבעיות, בלי לחץ, בלי שהלכתי ללמוד את זה. אפילו יצא לי לעצב עבור אנשעם ולקבל כסף. אז זה לא סתם תחביב אלא אפשרות קריירה. פתאום אני מבינה שהלחצתי את עצמי במשך שנים להיות מוזיקאית, כשזה בעצם עוד ערוץ יצירה שלפעמים קורה לי ולפעמים לא, שאני די טובה בו אבל הלחץ להיכנס לקריירה מוזיקלית פשוט גרם לי לפספס את העובדה שהייתה לי כל הזמן מול הפנים- שאני קודם כל אמנית ויזואלית. רבאק, הדבר הראשון שאני רואה על הבוקר זה הציור שציירתי ביחד עם האחיינים שלי. כל החדר והבית שלי מלאים בציורים שלי וברעיונות של סדר וארגון שהם מיוחדים כמו הרעיון לקחת את המעמדים לייבוש כלים שהם מתקפלים ועשויים מעץ, ולהשתמש בהם ככונניות לספרים ולדיסקים. בקיצור ככל שאני חושבת על זה יותר אני נזכרת בעוד ועוד אלמנטים של עיצוב ואמנות שתמיד היו קיימים בחיים שלי. אני מניחה שהעבודה שעשינו כאן גרמה לי לראות את ההלחצה שלי את עצמי למצוא כיוון בחיים ולהישאר נאמנה לו, כשבעצם תמיד היה לי כיוון עקבי וברור, משהו שהיה קיים באופן טבעי ועדיין קיים. מה דעתך על כל זה?

וואו

מדהים לא? כשמסיטים לרגע את מסך המחשבות מוצאים שם אוצרות שתמיד היו שם אך לא היה לנו פנאי לראותם... לפעמים אנחנו הולכים אחר משהו שאנחנו טובים בו, או אחר משהו שמכניס לנו כסף או נותן לנו בטחון והשאלה היא מה גורם לנו להרגיש הכי אנחנו. מה מרחיב את הלב או בקיצור מי נהיה ללא המחשבות/סיפורים שלנו... לרגע אחד הורדת את הרגל מהגז וחווית שהרכב שלך יודע להוביל אותך בעצמו בטבעיות ובזרימה ובעיקר ביצרתיות ובאופן מפתיע ולא צפוי. אני מתרגש לחשוב איך יראו חייך אם זה היה המצב התמידי... שאלת על דעתי...בחוויה שלי, דעתי לא חשובה כאן. התפקיד שלי הוא "מאפשר" אני מאפשר לך על ידי שאלת שאלות והקשבה לתשובות. וברגע שעשית זאת התשובות הן שלך ורק שלך. את יודעת לאן ללכת. את יודעת את האמת שלך ולי נותר להביט ביראה ובהתרגשות על הזרע שנשתל לא מכבר וגדל וצומח ונובט. אני מזמין אותך להמשיך ולהטמיע את העבודה בחייך. בכל עבודה או מקום בו תהיי. המחשבות מלוות אותנו ומספרות לנו סיפורים כל הזמן. מי נהיה ללא המחשבות הללו? המון בהצלחה ירון נ.ב - אהבתי את היכולת שלך לזהות גם את הניואנסים שלך ולזהות את המחשבה "לא להיראות כמי שלא עושה כלום". זהו בעצם הבסיס של ה"עבודה" לזהות את התבניות/הפרעות הקטנות או הגדולות הללו בזרימה.

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
"העבודה" של ביירון קייטי
בחר
בחר