יש כל מיני עניינים, אבל אתחיל מהדבר הכי בסיסי

היי ירון, העבודה של ביירון קייטי מוכרת לי, קראתי את ספרה "לאהוב את מה שיש". נראה לי שבמהלך השנים האחרונות עברתי הרבה מאוד טיפולים וניתוחים רוחניים, מכל מיני שיטות ואסכולות, גם שלי את עצמי וגם של אחרים אותי. היום אני עייפה מזה. אני מרגישה שהפכתי להיות מודעת מדי, עד כדי כך שזה מונע ממני לחיות באופן חופשי ומשוחרר. הפכתי להיות "כבדה", רצינית מדי, תהומית מדי. חושבת יותר מדי. נראה לי שזה משפיע באופן קריטי על התחושה של ייעוד החיים שלי- אני יוצרת מוזיקה ויוצרת באופן כללי, אך הכובד שאני מדברת עליו, כך נראה לי, הוציא אותי מהמסלול. אם אומר זאת במילים פשוטות, אני מוצאת את עצמי אומרת לעצמי המון פעמים שעליי לצאת להופיע באיזה מקום ובסוף אני לא יוצאת לשם מכל מיני תירוצים ואחר כך גם חצי סולחת לעצמי על זה; אומרת לעצמי שהיום אתאמן סוף סוף על הגיטרה וזה לא תמיד קורה; ואני כן מנסה לראות בחיוב את הדברים שאני כן עושה, אבל התחושה היא שאני לא באמת מתקדמת כמו שהייתי יכולה להתקדם, שיש משהו כבד שיושב עליי. עצם הכתיבה של המילים האלה מכאיב לי. הייתי רוצה להרגיש יותר מרץ ואנרגיה, להאמין יותר בעצמי, לתת לעצמי את הזמן ליצור ולהיות אבל גם להיות מסוגלת לצאת מהתחושה של הכובד, הקיפאון. מה היית מציע לי?

עד שיצוץ פה ירון

קראתי את מה שכתבת וחשבתי איך אפשר לענות? כי יש לך כביכול צרות 'קטנות'. פה לא הולכים להופיע, שם איזה תחושבת החמצה קטנה, אבל סך הכל, נו, בסדר כזה. אז אם תשאלי אותי מה הייתי עושה במקומך, או מה הייתי מציעה, אז הדעה שלי אחרת. זה לא בשביל לגרום לך להרגיש לא טוב חלילה אלא מתוך הזדהות ורצון אמיתי לעזור- אם זה כל כך מציק לך, תחפשי את הנקודה האמיתית שיושבת עליך ומכבידה. כלומר איפה זה כבר בלתי נסבל? בעיני, בעיות קטנות הן נגררות של בעיות עמוקות יותר, כלומר שיושבות יותר בעומק, ובדרך כלל מגיעים למשהו אחד שהוא הענין. אתן דוגמא. נניח שאני לא מאושרת מהעבודה שלי, אבל בסדר, מושכת. ויש לי קצת אוברדרפט בבנק אבל ניחא, לא משהו שאין לשכנים מסביב. האם זה באמת הבעיה האמיתית שלי? בדרך כלל הדברים עמוקים יותר והסיבות לכך נמצאות במקומות אחרים. ניסיתי...

היי

אני לא יודעת אם זה בסדר שאני עונה, בכל אופן- אולי פשוט תנסי לצאת מהכבדות.. אם הבעיה שלך ביצירה- (נכון?) וכדי ליצור נדמה לי, ככה אני יודעת לפחות מעצמי, חייבים את השחרור. במקומות כאלה דווקא ניתוחים פסיכולוגיים רוחניים פחות עוזרים ועדיף למצוא את התשובות בתוך עצמך בתהליך טבעי של יצירה.. אני ממליצה על הספר "אדם לומד לעוף- על האפשרות לחיים יצירתיים" של רונה רענן שפריר, ספר מדהים שיכול לעזור לך.. בהצלחה :)

מעולה

כבר כמה ימים אני בוחן את השאלה שלך והלילה התחלתי לענות עליה. תוך כדי שמירה לחצתי על כפתור ה-BACK ו...הופ. הכל נמחק וחזרתי לדף נקי ופתוח.... מעניין מה אכתוב בו בפעם הבאה. להתראות בקרוב ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

בחירות

שלום רב ותודה על השאלה. לפי מה שאת כותבת עברת הרבה דרכים רוחניות וזה כבר מעייף אותך. בחיים שלנו אנחנו אוהבים את הבחירות, לשמור על האופציות פתוחות לרקוד על כל החתונות...והאמת שזה מאוד מעייף....יש כל כך הרבה אפשרויות ומהי האופציה הנכונה? שמתי לב שכתבת כאן בפורומים את אותה שאלה בכמה מקומות...הרבה אופציות...ועכשיו תקבלי תשובות מכל השאלות. מה תעשי איתן? האם העודף הזה משרת אותך או מבלבל אותך ומכביד עליך? אכן, המחשבה שהייתי יכולה להתקדם הרבה יותר לו הייתי עושה...(השלם את החסר) מכאיבה מאוד. המחשבה שיש לי יעוד ואני מפספסת אותו מכאיבה גם היא. אנחנו מלקים את עצמנו על כך שאיננו עושים דברים ולא שמים לב שההלקאה לא גורמת לנו לקום ולעשות אלא להרגיש רע עם כך שלא פעלנו. ההלקאה לא תומכת בנו היא מכאיבה לנו. היא הבעיה ולא הפתרון. יש לנו מחשבה שללא ההלקאה לא נצא מהבית. ומה המציאות? שבסופו של דבר לא רק שלא יצאנו מהבית גם הרגשנו שאנחנו נכשלים במבחן שהצבנו לעצמנו. מעבר לכך. נסחי את המחשבות שמונעות ממך לצאת מהבית. מהם הפחדים/הסיפורים/המחשבות שגורמות לך להרגיש את הכבדות הזאת.... שתפי אותנו כאן ואשמח ולתמוך בתהליך שלך. תודה ירון נ.ב - החיפוש אחר היעוד מעסיק גם אותי בזמן האחרון וגם כתבתי על כך בפורום לא מזמן. אני גם פתחתי את הסמינר לאיפשור הקרוב בנושא מציאת היעוד. אז למי שמתעניין אני מצרף לינק ופלייר לסמינר הקרוב

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

אתה צודק

אפילו לא ממש ניגשתי לענות לדברים שענו לי מרוב לחץ זמן ועומס. ההלקאה העצמית אצלי בדרך כלל קורה אחרי שפספסתי הזדמנות להתקדם. למשל: תכננתי לצאת להליכה של שעה בשביל הספורט, ולא הצלחתי להוציא את עצמי מהבית מעייפות/עצלות/משהו ביניהם. אז בראש שלי אני מעוצבנת על עצמי שלא הצלחתי לקום וללכת. זאת בערך התבנית וזה קורה עם המון דברים. פיזית המחשבות האלה גורמות לי לתחושת מחנק בגרון. מה מונע ממני לצאת? אני מספרת לעצמי שאני עייפה, שקר בחוץ, שאין לי כוח או כסף ללכת לבר ההוא והזה כדי להופיע, שאין לי מה להוסיף בג'אם סשן, שאני לא מוכנה להשמיע עדיין את החומרים שלי ומצד שני כשיש לי זמן לעבוד בבית על הנגינה אני לא עושה את זה או עושה את זה ממש מעט... המחשבה האמיתית מאחורי כל הדברים האלה היא שאני לא מוכשרת מספיק וכל היציאות האלה, מוצלחות ככל שהן בפועל או מלמדות- אני מרגישה אחריהן שאני עוד לא במקום הנכון. סוג של פרפקציוניזם, אולי, או להרוג את עצמי מראש. שיר

היי

אני לא יודעת אם זה בסדר שאני עונה, בכל אופן- אולי פשוט תנסי לצאת מהכבדות.. אם הבעיה שלך ביצירה- (נכון?) וכדי ליצור נדמה לי, ככה אני יודעת לפחות מעצמי, חייבים את השחרור. במקומות כאלה דווקא ניתוחים פסיכולוגיים רוחניים פחות עוזרים ועדיף למצוא את התשובות בתוך עצמך בתהליך טבעי של יצירה.. אני ממליצה על הספר "אדם לומד לעוף- על האפשרות לחיים יצירתיים" של רונה רענן שפריר, ספר מדהים שיכול לעזור לך.. בהצלחה :)

אשיג את הספר בהזדמנות, נשמע מעניין

עד שיצוץ פה ירון

קראתי את מה שכתבת וחשבתי איך אפשר לענות? כי יש לך כביכול צרות 'קטנות'. פה לא הולכים להופיע, שם איזה תחושבת החמצה קטנה, אבל סך הכל, נו, בסדר כזה. אז אם תשאלי אותי מה הייתי עושה במקומך, או מה הייתי מציעה, אז הדעה שלי אחרת. זה לא בשביל לגרום לך להרגיש לא טוב חלילה אלא מתוך הזדהות ורצון אמיתי לעזור- אם זה כל כך מציק לך, תחפשי את הנקודה האמיתית שיושבת עליך ומכבידה. כלומר איפה זה כבר בלתי נסבל? בעיני, בעיות קטנות הן נגררות של בעיות עמוקות יותר, כלומר שיושבות יותר בעומק, ובדרך כלל מגיעים למשהו אחד שהוא הענין. אתן דוגמא. נניח שאני לא מאושרת מהעבודה שלי, אבל בסדר, מושכת. ויש לי קצת אוברדרפט בבנק אבל ניחא, לא משהו שאין לשכנים מסביב. האם זה באמת הבעיה האמיתית שלי? בדרך כלל הדברים עמוקים יותר והסיבות לכך נמצאות במקומות אחרים. ניסיתי...

תודה לך, תראי מה עניתי לירון ונמשיך משם

היי

התשובות של ירון מהממות בעיני, יש לו דרך לעזור דרך המלים במחשב בניגוד להרבה דיבורים שראיתי שלא עוזרים בכלום. אז נראה לי שאעדיף לתת לו את הבמה.. מחשבה אחת שבכל זאת עלתה לי לאחר שקראתי את הדברים שלך, זה, שהעולם שלנו היום מאוד דוחף אותנו לתוצאות ול'הצלחות'. תראי את כל הקאוצ'רים למיניהם. נותנים לנו להרגיש שהערך שלנו נבנה רק ממה שהצלחנו לעשות. עשיה היא דבר חשוב אבל מה עם הבנאדם ומה שהוא מרגיש מבפנים? הצלחה זה דבר נהדר אבל מה עם התהליך והדרך שאדם עובר? אי אפשר להגיע לנקודה מסויימת בלי להסכים לעבור את הדרך. הייתי מנסה להסיט את מרכז תשומת הלב- ולשים בקדמת הבמה את עצמך והדרך שאת עוברת, כאשר העשיה שלך נמצאת שם כפועל יוצא מזה. נעים לדעת שהשלמות שלך תשאר גם אם תשבי יום שלם (השם ירחם) בבית. זה דבר שלא מלמדים אותנו כל כך לעשות לצערי, להבין שאנחנו שווים כבני אדם ויש לנו ערך. המעשים שלנו באים אחרי זה ומתוך התחושה הזאת.

מסכימה

אולי זאת פשוט התחושה שלי כשאני רואה חבר'ה אחרים מוצלחים בתחום המוזיקה, כישרוניים לאללה, ומשהו בי אומר לי שאני לא עושה מספיק בשביל להגיע למקום שהם נמצאים בו. אבל אולי את צודקת והיצירתיות קורה גם כשנחים. תודה לך על המילים המעודדות שיר

תודה יעל

יש מקום לכולם. זה מטרת הפורום. לשתף לחזק ולהתחזק. ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

אתה צודק

אפילו לא ממש ניגשתי לענות לדברים שענו לי מרוב לחץ זמן ועומס. ההלקאה העצמית אצלי בדרך כלל קורה אחרי שפספסתי הזדמנות להתקדם. למשל: תכננתי לצאת להליכה של שעה בשביל הספורט, ולא הצלחתי להוציא את עצמי מהבית מעייפות/עצלות/משהו ביניהם. אז בראש שלי אני מעוצבנת על עצמי שלא הצלחתי לקום וללכת. זאת בערך התבנית וזה קורה עם המון דברים. פיזית המחשבות האלה גורמות לי לתחושת מחנק בגרון. מה מונע ממני לצאת? אני מספרת לעצמי שאני עייפה, שקר בחוץ, שאין לי כוח או כסף ללכת לבר ההוא והזה כדי להופיע, שאין לי מה להוסיף בג'אם סשן, שאני לא מוכנה להשמיע עדיין את החומרים שלי ומצד שני כשיש לי זמן לעבוד בבית על הנגינה אני לא עושה את זה או עושה את זה ממש מעט... המחשבה האמיתית מאחורי כל הדברים האלה היא שאני לא מוכשרת מספיק וכל היציאות האלה, מוצלחות ככל שהן בפועל או מלמדות- אני מרגישה אחריהן שאני עוד לא במקום הנכון. סוג של פרפקציוניזם, אולי, או להרוג את עצמי מראש. שיר

פרפקציוניזם

מעולה שיר! נראה לי שאנחנו בדרך הנכונה. התחלת מהחוויה של אי רצון לצאת מהבית להופעה/כושר וכו' והמשכת דרך זיהוי התבנית של התבדרות וניסיון לעשות המון דברים בו זמנית שמאוד מחלישים אותך וסיימת כאן עם פרפרקציוניזם. תהליך מעניין לא? ראית את התהליך של המחשבות שלך שמספרות לך לא לצאת? רשימה של פחדים, של הטלת ספק בעצמך, של הפחד לטעות, להיכשל, ואולי גם שאחרים ידעו מה שאת כבר "יודעת", שגם הם יגלו את ה"אמת" על הכישרון שלך. לפעמים קל יותר ונוח יותר (אם כי כואב מאוד) להשתבלל בתוך הקונכיה. שם חם ומוגן ומוכר ובחוץ...מי יודע מה יקרה. לפעמים, כשאני חושב על תינוקות (ובמקרה יש לי אחד מחובר עלי במנשא לבטן ברגע זה) אני תוהה אם אנחנו אי פעם היינו יכולים ללכת או לדבר או לעשות כל פעולה אם היינו מודעים לחוסר הידע שלנו. לפני כל צעד בטח היינו חושבים "אני לא מספיק טוב, אחרים הולכים יותר טוב ממני, אני בטח לא אצליח, זה קשה מדי, אני לעולם לא אצליח כמו הגדולים". אולי אם היינו מאמינים אז למה שאנחנו מאמינים היום היינו עדין זוחלים.... הפחד לטעות הוא גורם ענקי לכאב בחיים שלנו. מי תהיי ללא המחשבה שאת לא מוכשרת מספיק? אינני מתכוון לנסות ולשכנע אותך שאת מוכשרת מספיק. בחוויה שלי זה אף פעם לא עוזר. אני מניח שאמרו לך כבר בעבר שאת מוכשרת ולא האמנת להם. לא באמת. כי בתוך תוכך האמנת שזה לא נכון. שאם הם היו יודעים את האמת הם לא היו חושבים כך. ההזמנה שלי היא שתבדקי בעצמך. ותעני לעצמך בצורה אותנטית למחשבה הזאת. זוהי הזמנה לתהליך ה"עבודה" 4 שאלות והיפוכים: את לא מספיק מוכשרת. האם זאת האמת,שיר, שאת לא מספיק מוכשרת?כן/לא האם את יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת,שיר, שאת לא מספיק מוכשרת?כן/לא איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שאת לא מספיק מוכשרת? תיארת חלק מהתגובות, מה עוד קורה כשאת מופיעה למשל, ומאמינה במחשבה הזאת. איך זה משפיע עליך? מי תהיי ללא המחשבה הזאת? דמייני את עצמך בבית או בהופעה לרגע אחד ללא המחשבה שאת לא מספיק מוכשרת. איך תרגישי? אילו תחושות יעלו בגוף שלך? תני לעצמך לרגע אחד להעלות ספק באמיתות המחשבה הזאת וחווי מי את ללא המחשבה הזאת. ועכשיו היפוכים: אני לא מספיק מוכשרת: אני כן מספיק מוכשרת - מצאי 3 היפוכים אותנטים עבורך. אל תוותרי לעצמך ותמצאי סיפורים שאינם משכנעים אותך. מצאי את המקומות שאת מספיק מוכשרת בהם. המחשבות שלי לא מספיק מוכשרות. איפה החשיבה שלך מגלה חוסר כישרון (למשל כשהיא מספרת לך שאת לא מספיק מוכשרת או שאת לא מספיק טובה, מוכנה, בכושר וכו' וכו' וכו'). עוד היפוכים? שתפי אותנו ואשמח להמשיך לתמוך בך. כל הכבוד על הדרך שאת עושה. בהצלחה ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

דמעות

אני מניחה שזה לחלוטין נגרם רק מהמחשבות שלי. היו חוויות חיוביות בתהליך שלי של הפיכה למוזיקאית וחוויות שליליות. אני מניחה שלא הייתי הופכת למורה לגיטרה לקבוצה שלמה של ילדים אם לא הייתי מאמינה שיש לי מה לתת להם, שיש לי ידע כלשהו לשתף איתם. המחשבה הבאה שעולה לי בראש עכשיו "ידע זה לא כישרון, את יכולה לדעת המון מונחים במוזיקה אבל אין לך את האש הזו שיש לאחרים". אם ראית אולי את הסרט שעשו על מצוארט וסליירי, אז כרגע אני בשלב של להיות מעט סליירי, לראות את מוצארט מהצד ולהבין שאולי אני בינונית מדי. אבל מצד שני קשה להשלים עם כזה גורל. זה כואב מדי. אני לא מוכנה לגורל של בינוניות. אם אנסה לענות לשאלות של העבודה, התחושה הראשונית היא שאני לא אובייקטיבית. שיש אולי מקרה כמו שאלת הכישרון, בדומה לשאלת על טעם ועל ריח, שזה תחום אפור. אני יכולה לומר על עצמי שאני יוצרת מוכשרת ויכולה לומר שלא. הכל יחסי, אמר איינשטיין. מה להיות "מספיק מוכשרת"? בעיניי, זה להיות מישהי שיוצרת חומרים מקוריים, נראית טוב, מופיעה הרבה, יש לה קהל שאוהב אותה, מאמינה בעצמה, בעלת ידע ויכולת גם ביצירה מוזיקלית, גם בהגדרה של פרסונה בימתית נכונה וגם בשיווק עצמי. מישהי שיצרה לפחות תוצר אחד כמו סינגל, אלבום, סיבוב הופעות, שזכו להצלחה. מה מתוך כל הדברים האלה יש לי? אני יוצרת חומרים מקוריים, הדבר האחרון שיצרתי היה בשבוע שעבר- שיר חדש עם מילים ולחן. אני יוצרת גם בתחומים אחרים כמו הקולנוע שאני לומדת עכשיו כתואר- אז הדבר הנוסף שיצרתי השבוע היה פרומו לסרט הדוקומנטרי שאני מצלמת על מותו של אחי (סוג של ניסיון להרים חלק מהכבדות שהשתרשה לה בחיים שלי). נראית טוב? אולי צריכה להוריד במשקל אבל בימיניו נראה שיש גם זמרות בעלות משקל מכובד שמצליחות. אז כנראה זה בעיקר ליצור לעצמי פרסונה בימתית נכונה. לדעת מי אני כמוזיקאית. נראה לי שהגדרתי את עצמי כזמרת נודדת, כמו ציפור. לא מחויבת לשום מקום ולשום דבר. מופיעה הרבה? כבר עבר יותר מחודש מאז שהרמתי את הגיטרה ועליתי לבמה בג'אם סשן בבלום בר, ביום שישי, מול 5 אנשים, ואלתרתי קצת על הגיטרה, והרגשתי כמו ילדה שנתנו לה הזדמנות לעלות לבמה, ויאללה, שתרד, והבא בתור הוא אלוף גיטרה. היו לי במהלך השנים האחרונות בערך 5 הופעות רשמיות בכל מיני מקומות. שזה די כלום. הקהל שאוהב אותי? יש לי חברים שאוהבים אותי, לגבי חלקם אני יכולה להרגיש שהם כנים כשהם אומרים לי שלדעתם אני מוכשרת ויכולה להצליח בגדול, ולגבי חלקם, בעיקר אלה שהם מתחום המוזיקה, אני מרגישה שהם אומרים לי את הדברים כדי שלא אאבד תקווה ואמשיך לנסות. או כמו שהצליח יוני רכטר לנסח היטב במכתבו הכנה לאחר שנתתי לו דיסק שלי: "יש לך רעיונות טובים אך עדיין יש לך מה ללמוד, תמשיכי ללמוד ולעשות". אני לא מאמינה בעצמי מספיק. נקודה. יש לי רעיונות ויכולות אבל מרגישה כאילו הם צפים באוויר ורק מדי פעם מחליטים לנחות דרכי אל עולם הדברים שקורים בפועל. והסעיף האחרון- כמובן שעוד לא הוצאתי לאור סניגל או אלבום. עבדתי על זה במשך השנתיים-שלוש האחרונות, החלפתי מפיקים, עכשיו אני מחכה למפיק חדש שיהיה לו זמן בשבילי בשביל שנוציא יחד סוף סוף סינגל שלי. כאילו שאני עושה את זה כדי להרגיש שהשגתי משהו אמיתי, שיש לי סינגל בחוץ. נראה לי שעניתי על השאלה השנייה- זה מצב שאי אפשר לענות עליו באובייקטיביות. יש מי שיגידו שסי היימן מוכשרת ויש מי שיגידו שהיא מזעזעת. יש מי שיגידו שריטה מוכשרת ויש מי שיגידו שהיא לא הטעם שלהם. כל מיני. אז אני מדלגת לשאלה השלישית: אני מניחה שמחשבת ה-"אני לא מספיק מוכשרת" מגלגלת לי בראש תסריטים שלמים שעיקרם הוא... ללכת להתאבד. כי אני לא רוצה לחיות חיים שהם הסתפקות באיזשהו דבר שהוא לא מה שתמיד חלמתי. המחשבה שהתואר שאני עושה שכולל תעודת הוראה, תתקע אותי בסופו של דבר כמורה באיזה בית ספר תיכון, ושהדבר היחיד שיאמרו עליי זה שהייתי יכולה להיות משהו אבל נהייתי מורה- אני לא אומרת או חושבת שזה רע כי עובדה שאני מלמדת, אבל התחושה של ללמד מישהו אחר היא תחושה שהאדם הזה יהיה מה שאתה כבר לא תהיה. ואני לא רוצה לחיות ככה. המחשבה שאני לא מספיק מוכשרת יש לה משמעות אצלי של חיים ומוות. אם אני לא מוכשרת אז אין טעם בקיום שלי, כי אני לא אשאיר אחריי שום דבר בעל משמעות או טוב לעולם. אני בוכה וכואב לי הגרון כשאני כותבת את כל זה. שאלה רביעית - מה יקרה אם אחשוב שאני מוכשרת? אני לוקחת אוויר והגרון נרגע מעט, תגובה ראשונה. אני מוכשרת. הממ. פעם, בתיכון, מישהי אמרה לי שברגע שעליתי לבמה, כבר הפכתי להיות יותר אמיצה ויותר מוכשרת מהאנשים שנשארו בקהל ובחרו שלא לעלות לבמה. ובמקרה אחר, כשהמשכתי את השיר למרות שהנגנים שלי איבדו את הקצב והפסיקו פתאום לנגן, המנהל האמנותי אמר לי שאני מקצוענית אמיתית, שהעובדה שלא הפסקתי לשיר גרמה להפסקה של הנגנים להישמע כמעט מתוכננת. עולה פחד. להיות מוכשרת זאת מחויבות. כל כך הרבה מוזיקאים מוכשרים מאוד נפלו חזק, מרוב שהמחויבות הזו הכריעה אותם. יש את המשפט הזה שאומר שהקהל צמא להכתיר לעצמו מלך, אבל עוד יותר צמא להעיף להם את הכתר מהראש ולהשפיל אותם לאדמה. אז משהו במחשבה שאני עלולה להיות כוכבת גדולה או סלבריטאית לרגע מפחיד אותי. כבר עדיף להישאר לא ידועה, לעשות את המוזיקה בלי שידעו עליי ובלי שאצליח בגדול. היפוכים: אני כן מספיק מוכשרת, בזה שיש לי יכולת טובה בכתיבה של טקסטים, הלחנים שלי אולי פשוטים אבל בערך כל מי ששמע אותי אמר שהם קליטים מאוד עד רמה של גלגל"צ (לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה מחמאה אבל לפחות הם קליטים). יש לי לפעמים אומץ לעשות ולומר דברים שלאחרים אין אומץ. פעם היה לי יותר אומץ גם בלבוש ובאיפור. אני תמיד נהנית בגלל זה מפורים, שזאת ההזדמנות שלי להיות כוכבת כמו מרילין מונרו, או השנה- להיות כמו פגי באנדי... המחשבות שלי לא מספיק מוכשרות, כן. הן חוזרות על עצמן, מונוטוניות, אני יכולה כבר לצפות אותן מראש. יש להן כישרון בלעייף אותי, חייבים לתת להן על זה קרדיט. אנשים אחרים חושבים עליי שאני מוכשרת. אני יכולה לחשוב על כמה אנשים בחיים שלי שלדעתם אני מוכשרת. יש כמה כאלה. הרבה מהם מחכים כבר יותר מדי זמן שאפרוץ החוצה. אני מכירה אנשים רבים אחרים שהם מוכשרים והם לא ידועים לציבור ואנשים עם מעט מאוד כישרון אך ידועים מאוד. היום, נראה שישנם סוגים רבים של מה שאפשר לקרוא "כישרון", ומה שיש לי להציע יכול להשתלב איפשהו בין כל ה-"כשרונות" האלה. כתבתי המון. זהו לבינתיים, כבר שלוש בלילה. לילה טוב ותודה שקראת את כל זה ושאתה גם עונה בהרחבה. זה עוזר. שיר

מסכימה

אולי זאת פשוט התחושה שלי כשאני רואה חבר'ה אחרים מוצלחים בתחום המוזיקה, כישרוניים לאללה, ומשהו בי אומר לי שאני לא עושה מספיק בשביל להגיע למקום שהם נמצאים בו. אבל אולי את צודקת והיצירתיות קורה גם כשנחים. תודה לך על המילים המעודדות שיר

שוב שלום, ותודה ירון

על העידוד.. יש לי תפישה שונה מעט והיא מבוססת על מה שעברתי בעצמי בחיים. יש משפט שאומר, דעת קנית, מה חסרת. דעת חסרת, מה קנית? והכוונה היא שאם חסר לך משהו בסיסי מאד ועמוק, מה יעזור כל הדברים האחרים שתעשה אם אתה מתעלם מהדבר הזה שמציק לך כל הזמן ואתה לא נותן לו מקום? הרי אף פעם לא באמת תגיע לאיפה שאתה חושב שאתה רוצה. כי גם אם תגיע לשם, עדיין המשהו הזה ימשיך להציק.. החיפוש שלי באופן אישי מוביל אותי למקומות שם אני מרגישה שלמה. שלמות במובן שהכל מסתדר. כמו בקוביה הונגרית למשל, את יכולה לסדר צד אחד מעולה, וכל השאר מבולגנים. זה אומר שלא פתרת את הדברים כמו שאפשר.. שכל הצדדים מסתדרים. יש כל כך הרבה אנשים שמטפלים בצד אחד בלבד של החיים שלהם, דואגים לו, אבל כשהוא מסתדר פתאום שמים לב שיש עוד צדדים לחיים ושם זה לא מסתדר, נגיד, לזה יש בעיה בחשבון הבנק, להוא בעיה בריאותית.. זה מראה שהפתרון שהם השיגו בא על חשבון דברים אחרים בחיים. נכון זה קשה להאמין שאפשר לסדר את הכל, אבל זה כדאי. לכן בקריאת דברייך איני חושבת שנכון להתייחס רק לצד האומנותי. כן עליתי לבמה, לא הוצאתי סינגל.. חשובים ככל שיהיו, שימי לב מה את אומרת בין השורות האלו. הרבה מאד מילים על הקריירה, וביניהן פתאום כאילו לא שייך לכלום - אובדן של אח. כאילו זה לא משמעותי מבחינת המקום שאת נותנת לזה. ושוב פעם, דיבורים על במה, מאמץ, כשרון, ופתאום שורה 'אם אני לא מצליחה אז כדאי להתאבד'. לפעול מהמקום הזה זה מוטיבציה מאד בעייתית. כי היא מכריחה אותך כל הזמן לברוח מהאסון הבא.. שחס ושלום לא נגלה שאין לנו כשרון ושלא הצלחנו. זה יהיה אסון. הייתי מנסה לחפש את המקום השלם יותר. ודרך אגב אם כבר הזכרת את הנושא של האובדן, מקווה שזה בסדר להתייחס לזה, אבל כאב, כאשר הוא ברמה גבוהה מאד הוא גורם לנו לשיתוק. אבל כאשר נותנים לו מקום ומסוגלים להכיל אותו, הוא יכול להוות מקום מאד פורה מבחינה יצירתית. מקום שנובע מאליו ואין צורך להכריח את עצמך לכתוב או להלחין כי זה פשוט שם. מדובר גם בניסיון אישי.. אבל צריך להיות אמיצים כדי להתמודד עם זה. יותר קל לנסות לברוח לשים מסכה ולהגיד, הכל ממשיך כרגיל, רק אני לא מבין למה אני תקוע. בסדר, היה משהו פעם בעבר, אבל חלאס. אז הנקודה שלפעמים צריך לעבור דרך זה ולא רק לנסות לעשות עיקופים. ועוד דבר זה בנוגע לעשיה עצמה, יש לנו נטיה לראות כ'עשיה' רק מה שרואים בעין. 'צמיחה' זה כאשר רואים שיש יותר. אך כבר אמרו חכמים, 'כי האדם עץ השדה' ולא סתם נמשל האדם לעץ. כאשר מסתכלים על העצים רואים שיש להם עונות. הם תמיד בצמיחה מתמדת. וחלק מהצמיחה שלהם נראה בכלל כמו היפך גמור. תראי עץ שנושרים לו העלים, תחשבי, מה הוא מטורף, כל העלים נופלים, אבל זה ההתחדשות שלו. או תסתכלי עכשיו על העצים. נראים גלמודים מאד. בלי פרח בלי עלה.. אבל הם בתהליך של צמיחה. הם 'לא עושים כלום' אם מסתכלים עליהם במבט חצוני. הענין הוא שהם עושים את הדבר הכי נכון להם בעונה הזו של השנה. ודווקא העובדה שעכשיו הם בלי עלים, בלי פרח או פרי, רק שותים מהגשם, מאפשרת להם לפרוח כשתבוא העונה. אז העצים בכל זאת עושים משהו כרגע. הם מתארגנים לקראת האביב. ביי שבת שלום יעל

כי האדם...

אהבתי את הדימוי הזה. "הם 'לא עושים כלום' אם מסתכלים עליהם במבט חצוני.הענין הוא שהם עושים את הדבר הכי נכון להם בעונה הזו של השנה" מה יגיד העץ? "אני לא מתקדם אני רק הולך אחורה. אני צריך להיות עכשיו בפריחה." מה יגיד העולם? או שיגיד "אתה בסדר תאהב את עצמך כמו שאתה" (ועבורי, זה לא ממש עוזר כי אני מאמין שאני צריך להיות במקום אחר) או שיגיד "קח את עצמך בידים. תראה כולם מסביב מצליחים לפרוח ורק אתה לא..." החינוך הבסיסי שלנו הוא שצריך לפעול ולעשות. זהו החינוך המערבי שטבוע בנו והוא מאוד פרקטי וטוב. הבעיה היא שאנו חיים את חיינו מתוך האמונה הזאת וכשאיננו רואים פעולה חיצונית שמובילה לכיוון שנראה לנו כנכון אנו חווים מתח ולחץ. אז מה עושים? לא להציב לעצמנו יעדים? כן להציב לעצמנו יעדים? להתאמץ? להישען אחורה? נורא מבלבל... אני לא בודק את העשייה שלי, את הפעולות שלי. הן פועל יוצא מהמחשבות שלי. בחוויה שלי אני בודק אילו מחשבות עומדות מאחורי הפעולה שלי ואם יש בהן מתח אני בודק מי אהיה ללא המחשבה הזאת? איך אפעל? ושם ללא המחשבות, בשאלה 4, לפעמים, קורית פעולה ואין פועל... לילה טוב ומבורך ירון

ירון ספקטור – מורה למודעות, צמיחה והעצמה
בוגר ביה"ס הבינ"ל של ה"עבודה" של ביירון קייטי.
מורה ומטפל מוסמך ביוגה ושיאצו. M.Sc תואר שני ומרצה באקדמיה
אתר:http://www.ToSimplyBe.com
אימייל: info@ToSimplyBe.com
חפשו אותי גם בפייסבוק!

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
"העבודה" של ביירון קייטי
בחר
בחר