התנהגות בעיתית של חתני

 

איך להתנהג? למי והאם לומר, מה לומר ומה לא?

 

יש לי שני בנים ובת, כולם נשואים עם ילדים.  בין הבנים אין יחסים  זה שנים.. בתי עובדת כדיילת ולכן רוב הזמן נמצאת החו"ל.. יש להם 3 ילדים בגיל בי"ס עממי. בעלה אדם מאד פשוט, מוזר, חסר טקט, אנוכי, עם התנהגויות בעייתיות ביותר:   הדבר הכי חשוב לו זה הוא עצמו – ואכן כל דבר סובב סביבו – אם הוא רוצה – עושים – אם לא הוא זה שייהנה או יצא נשכר ממשהו – או שזה עולה כסף – הוא קמצן ומתנהג בצורה משפילה ביותר:  כששתי המשפחות יוצאות לנופש יחד – והילדים מבקשים ארטיק או גלידה – הוא שולח אותם לבקש מן הדוד שיקנה להם. והדוד תמיד קונה. גם דמי כיס הוא שולח אותם לבקש מן הדוד, "כי אין לי"  - והם אכן מבקשים. והדוד נותן.  כשהוא מחליט פתאום שהוא רוצה ללכת לבריכה עם הילדים – ובן הדוד נמצא אצלם - הוא מודיע לילד שהוא לוקח אותו בתנאי שישלם – ודואג להזכיר לילד בצורה בוטה ביותר ודורשנית "שלא ישכח להביא את ה-40 ש"ח  שהילד חייב לו":  אותו הדבר – אם במקרה הוא פתאום מחליט לקחת את הילדים לסרט והוא חס וחלילה האלץ לשלם גם בעד האורח – הוא לא שוכח לדרוש מן הילד לשלם (ולילד כמובן אין כסף אתו) – ומתרה בו שלא ישכח -  בשעה שכאשר אביו של אותו בן דוד לוקח את שלושת ילדיו של הבעל לסרט או לכל בילוי אחר – הוא  לעולם אינו מבקש החזר ההוצאה שהוא מוציא עבורם. כשהם בנופש –בעלה של בתי  נוהג לקרוא לילדיו לבוא לאכול – כאשר הוא קורא בשמותיהם כדי שבן דודם יבין שהוא לא מוזמן לאכול אתם.

הקמצנות גם קשורה להוצאות עבור הילדים: אם אפשר שלא לשלוח אותם לחוגים – הוא לא שולח: כשהילדים שואלים אותו למה – הוא עונה בתשובה בוטה, חצופה: ככה, ככה החלטתי!  במיוחד אם זה הבן הקטן – רצונותיו בכלל אינם באים בחשבון .הילדים חשים בזה שהאב מזלזל בבן וגם הם מתגרים ופוגעים בו.

 כשבן הדוד היה אצלם בביקור הוא הכין לילדיו ארוחה (אשתו/בתי תמיד בחו"ל) – וכשהילד אמר שהוא לא יכול לאכול משהו – כי אסור לו מבחינה רפואית – הנ"ל ענה לו: זה מה שיש. אין אוכל אחר! והילד נאלץ לעמוד, רעב ומבויש ונעלב, כשבני דודם יושבי ואוכלים.  חס וחלילה שיעשה מאמץ למצוא לו משהו אחר לאכול – דבר שכל אדם  אחר היה עושה. אבל הוא שונה!

היה לי, לסבא, יום נישואין: בתי והילדים הגיעו, משפחת בני הגיע – והאדון לא ! הוא החליט שיש לו משהו לעשות בגינה.  לא שנפגעתי מכך – אבל איזה מסר זה מעביר לילדים? או קיי – שלא יאהב אותי – לא מפריע לי – אבל מה עם אשתי? בה זה לא פגע?

לא חוסכים אגורה (שניהם כבר בסביבות גיל 50) – חיים בקראוון בנוי משתי מכולות-מתכת, בשדה – אבל הוא משתדל לנסוע לחו"ל ככל האפשר – הוא לבד, הוא עם ילד אחד או שניים, או כל המשפחה, ואם אי אפשר לקחת את כל הילדים הוא מחפש בן משפחה להשאיר אותם אצלו כדי שהוא יוכל לטוס – תמיד קודם כל הוא.  יש חופש? בתי בטיסות? הוא מחפש כל פעם מישהו שיקח אליו את הילדים כדי  שלא יצטרך להפסיק את העבודה באמצע היום: חס וחלילה לבזבז על קייטנה או כל סידור אחר – מה גם שאם אפשר לחסוך על האוכל בשבילם – זה סידור אידיאלי. וכשאין מתנדבים – הילדים נשארים בבית הבודד בשדה. לבד. איך באמת אפשר לחסוך אם בכל זאת השהות בחו"ל עולה, ובדולרים?

ובתי? בשבילה הוא קדוש – אסור לדבר עליו, היא לא רואה מה הוא עושה ולא יודעת ואינה מערערת על שום החלטה שלו. לאחרונה גם היא החלה להתנהג כמוהו: כשאחיה מזמין אותה ואת בעלה לצאת למסעדה – אף אחד מהם אפילו אינו מכניס ידו לכיס "כאילו" הוא רוצה להוציא את כרטיס האשראי ולהשתתף בהוצאה. פשוט יושבים, מחכים שהוא ישלם אומרים תודה, וזהו – יצאו בזול ! אין בושת פנים.

הדברים הגיעו עד נפש: אני מרגיש שאני מתפוצץ, כבר לא יכול יותר להתאפק מלומר להם שההתנהגות מעוררת סלידה, מביישת, מעליבה ופוגענית, שכבר יש רתיעה מן החלק האחר של המשפחה לארח אותם או לצאת אתם לבלות יחד,  שהמסר לילדים הוא  שאבא קמצן (לא כאשר זה קשור בנסיעותיו הוא לאילת ולצלילות ולחו"ל), שכשצריכים כסף  אפשר להשיגו ע"י קיבוץ נדבות, שלא חשוב אם יש אורחים – לא צריך להתחשב באף אחד, שצריך להיות קמצן וקטנוני בענייני כספים ולא להוציא אגורה עבור מישהו אחר,  שסבא וסבתא טובים כדי לארח אותם פעמיים בשבוע עד שהוא בא מן העבודה  (זה מה שעשינו כל השנה שעברה)  אבל לא צריך לחלוק  להם כבוד – העיקר לנצל, שהערך העליון בחיים זה בילויים והנאות,  שאפשר וצריך לזלזל ולבזות את האח הצעיר – עובדה שאבא עושה זאת.                          ואני מתלבט אם בכלל לדבר, אם לדבר עם שניהם או רק אתו – היא ממילא מייד תכנס למגננה ומתקפה, ואולי גם תנתק אתנו את היחסים, הוא בוודאי לא ישתנה כי הוא לא מסוגל ולא רוצה ולא מרגיש צורך בכך – אבל אולי בכל זאת חשוב שאוכל לומר את דעתי והרגשתי -  ואולי לגרום לשינוי מסוים ביחס אל הילדים ובהתנהגות החולנית הזו, שבסופו של דבר, ולא רחוק היום, תגרום לניתוק היחסים בינם לבין האח כיון שעם כל הנדיבות והאבירות – אף אחד לא רוצה מערכת יחסים הבנויה על ניצול.

מה דעתכם? מה אתם מציעים לי לעשות? מה לא לעשות? 

תראה, אם הבת שלך רואה בו קדוש הרי שאין לך מה לעשות אלא לשתוק ואם אינך יכול לבלוע את ההתנהלות המאד מכוערת כפי שאתה מתאר אותה - פשוט להתרחק.

לצמצם בהזמנות, לצמצם במוכנות להיות שם בשבילם, מותר ואולי אפילו צריך לומר לא כשהם מחפשים סידור לילדים, כי אתם עסוקים או נוסעים לנופש או יוצאים לבילוי או פשוט לא מתאים לכם.

כשהילדים אצלכם כי הם בכל זאת לא אשמים בהורים שיש להם - להזמין את הנכדים האחרים, להראות להם שאפשר גם אחרת, לשתף, להתחשב, להתחלק, להתחשב בבן הקטן ולהראות להם במעשים שנכון להתנהל אחרת, בשקט, בכבוד ולא בזלזול ובבוטות.

לרחם פחות גם אם נקרע הלב ואין ספק שהוא נקרע מכיוון שברגע שאתה מתרכך מרחמים על הילדים שבאמת ראויים לרחמים על פי תיאורך - אתה נותן בידיו נשק נוסף להמשיך ולהתנהל באופן שהוא מתנהל, כלומר להמשיך לבזות את כל מי שמסביבו.

ביחסים בין בתך לבין אחיה - תן להם לנהל את הדברים.

או שלבנך יישבר והוא ינתק עימם את הקשר או שלא, כך או כך זה ביניהם. כל נסיון להתערב יוביל לכאבי לב גדולים שלך וגם לא יעזור ואולי אפילו ינתק את הקשר בינך לבין בתך ונכדיך.

ואם יש רתיעה מלהזמינם להשתתף באירועים משפחתיים - תן לזה להבשיל עד כדי ניתוקם שכן אם זה יפריע לבתך היא תרצה לדעת מה קרה ולמה, ואז תוכל לומר לה ממה זה נובע ולמה, אבל גם אז, הישמר לך מלהאשים ו/או "ללכלך" על בן זוגה אלא תצטרך גם אז לעשות זאת באופן שלא יקומם וירחיק אותה מיידית.

אם יש אורחים והם לא מתחשבים - לא צריך להתחשב בהם. פשוט להתעלם.

אם הם באים לבקש כסף - לא לתת, פשוט לא לתת.

אם סבא וסבתא רוצים לארח את הנכדים - יעשו זאת אם זה מסתדר להם ולא בגלל שהם מרחמים ורוצים דרך זה לשמר את הקשר ביניהם. הנכדים ירצו לבוא כשיידעו שהנכדים האחרים באים ונהנים ומבלים ורק הם לא.

בקיצור - לא לדבר כי אין עם מי, אלא רק אם יבואו וירצו לדעת.

לבלוע את הכעס ולהפוך להיות לפחות זמינים, פחות מובן מאליו.

לא להתערב ביחסים בינם לבין האח, לתת לדברים להתנהל ביניהם כפי שהם.

ולנשום עמוק, להסתכל הצידה ולאגרף את הידיים חזק כי באמת אינך יכול לעשות הרבה.

שלום לך,

המקרה שאתה מתאר אכן מקרה בעייתי מאוד. אני סבור שאם כל הכבוד גם אתה וגם ילדייך כן יכולים להעיר ולהאיר את עיניה של ביתך גם אם הדבר לא ימצא חן בעיניה!!! כפי שציינת, החתן "וודאי לא ישתנה כי הוא לא מסוגל ולא רוצה ולא מרגיש צורך בכך" והוא לא חייב אישית לאהוב אתכם ולכן מיותר להעיר לו, אבל המשוואה חצתה כבר את רף ביתך-חתנך ונוגעת גם לנכדים שסופגים פרט לקמצנות גם סוג של אלימות מילולית או השפלה, כך משתמע מדברייך, תקן אותי אם אני טועה. הבת שלך בחרה במקצוע שמאפשר לה חופש תמידי, בריחה מחיי ההורות והנישואין במקום להבין שיש לה 3 ילדים בבית שזקוקים לה  - לפני שמישהו חושב לקפוץ ולרתוח מדבריי, זו דעתי!! - לא אתה ולא אף אחד יודעים מה טיב היחסים בין בני הזוג, אילו משקעים קיימים ואלו סודות לא מסופרים (והמבין יבין) וסביר להניח כי חתנך סובל ממרירות רבה. עדיין אין זה מצדיק את קמצנותו אך בדרגות קמצנות כפי שאתה מתאר, הדברים אמורים היו להיות כבר מהתחלת היכרותם מה שאומר שאם ביתך בחרה להתחתן איתו אז היא מודעת ושלמה עם זה ולכם אין כל דרך לשנות זאת! "היא לא רואה מה הוא עושה ולא יודעת ואינה מערערת על שום החלטה שלו" איך היא תראה אם היא רוב הזמן לא בארץ??? מצאה לעצמה פתרון קסם בדמות פרנסה....

הבעיה מתחילה ונגמרת בה! איפה היא כאמא??? איפה היא כבת?? כאחות?? היא זו שצריכה להתבייש "היא ממילא מייד תכנס למגננה ומתקפה, ואולי גם תנתק אתנו את היחסים"??? אם ככה היא לא ראויה למשפחה שלכם.  תתגאה בבנים שלכם שחינכתם כמו שצריך שלמרות ההתנהגות ממשיכים לתת ולעשות, כי ככה צריך לשם המשפחה!!!

לא מתאים לכם שיתנהג ככה בבריכה/מסעדה/ וואט אבר? אל תזמינו אותו!! רוצים לפנק את הנכדים? קחו אותם לבד לזמן איכות, אין צורך גם לסבול וגם לקחת ללב ממישהו שלא רואה כלום פרט לדבשת של עצמו.

קחו את הבת שלכם לשיחה ותנחיתו אותה נחיתת אונס למציאות!!

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
חמיות כלות
בחר
בחר